כך סיפר לי גוגל מפות – אם אעמוד במטולה אוכל לפנות לדרום, לנסוע 520 ק"מ בסופם אגיע לאילת. אבל אם אחצה את הגבול ואסע 412 ק"מ צפונה – אגיע לחאלב.
אם אסע לשם ברכב זה ייקח לי שש שעות, אם אלך ברגל- כשישה ימים, בדרך אעבור בחומס ובחמה.

אבל אני לא אסע ובטח לא אלך, אני לא רצויה שם ולא רוצה גם להיות. ולמרות הביקורת שיש לי על לא מעט דברים כאן, אין ספק שאני בת מזל על כך שאני אזרחית במדינה יציבה, עם שלטון וצבא מתפקדים.

אבל 412 ק"מ מכאן מתחוללת זוועה. היא נמשכת כבר שש שנים, אבל בימים האחרונים זה התגבר. האם ידעתם שבכל חאלב, עיר ענקית ועתיקה נותרו רק 30 רופאים? האם ידעתם שבהפצצות האחרונות נטבחו בה כ-250 אנשים, ושלא לדבר על הפצועים? האם ידעתם שמיליוני בני אדם מנותקים ממים וחשמל? האם שמתם לב שהחורף מתקרב?

אני חוקרת שואה ולכן אף פעם לא שואלת בתדהמה 'איך העולם שתק?'. העולם שתק בגירוש ספרד, בטבח האינדיאנים באמריקה, בשנות העבדות בדרום ארצות הברית וגם בשנות השואה לא חרג ממנהגו. כי באמת אין כזה דבר "העולם". אנחנו העולם. אם נשתוק – הוא ישתוק, אם נשמיע קול – בבוא העת הוא יישמע.

אז נכון, אין לנו מה לעשות כדי לעזור לתושבי חאלב פיזית (ויבורכו ידיהם של מי שכן, ביניהם גם ישראלים, שמחרפים נפשם ונוסעים לשם במסווה כדי לסייע). אבל לכאוב, להתפלל ולא להיות כהה למצב – את זה יש בכוחי לעשות.

ראש השנה בפתח. יום הדין לכל באי עולם, גם לילדים בחאלב.
בואו נתפלל גם עליהם.

וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יַעֲנִי וּמִי יַעֲשִׁיר
מִי יֻשְׁפַּל וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

(מתוך: "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף")


תהלה מלכה היא דוקטורנטית במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון בנגב ומנחת קבוצות לימוד בבתי מדרש שונים בדרום.