כמחצית (45%) מהזכאים לתעודת בגרות מוגברת במתמטיקה ובמדע ביישובים מבוססים ממשיכים לתואר מדעי בתחומים טכנולוגים, לעומת רק כרבע (24%) מהזכאים ביישובים עניים יותר, כך לפי נתונים שמפרסמת היום (רביעי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

בלמ"ס עקבו אחרי הזכאים לתעודת בגרות בשנים תשנ"ו-תשע"ד (1995/96–2013/14) כדי לבדוק כמה מהם המשיכו ללימודים לתואר ראשון בתוך 8 שנים מסיום לימודי התיכון, לפי אשכול חברתי-כלכלי. בלמ"ס עקבו אחרי סטודנטים לתואר ראשון במוסדות אקדמיים להשכלה גבוהה בישראל, לא כולל האוניברסיטה הפתוחה.

נתוני הלמ"ס מפלחים את הלומדים לתואר ראשון במקצועות מדעיים בדגש על אלה הרלוונטים להיי-טק, ומצליבים אותם עם האשכול הכלכלי חברתי ממנו הגיע הסטודנט. לפי הנתונים, מעבר לכך שביישובים עניים יותר הסיכוי להגיע למקצועות אלה נמוך משמעותית, וגם תעודת בגרות מוגברת במקצועת מדעי איננה כרטיס כניסה.

10% מסך כל הסטודנטים שהתגוררו ביישובים מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, לומדים את מקצועות ההייטק, 4% מסך כל בני 45-25. הנתון בקרב סטודנטים מיישובים באשכולות נמוכים, עומד על כמחצית מכך 6% מהסטודנטים, 1% מסך כל בני 45-25.

שיעור הזכאות לתעודת בגרות ביישובים מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים (8–10) כפול מזה שביישובים מאשכולות נמוכים (1–3) – 55% לעומת 26%, בהתאמה. מתוך בעלי הבגרות, הפער בין הממשיכים ללימודים אקדמיים קטן יותר: 70% ביישובים המבוססים, לעומד 57% ביישובים הנמוכים במדרג.

לפי הלמ"ס, שגשוג ענף ההייטק בסוף שנות ה-90 יצר שיא של ביקוש למקצועות ההייטק בראשית שנות האלפיים, בו 4 מכל 10 סטודנטים ביישוב מבוסס ו-2.5 מתוך 10 ביישוב נמוך בחרו ללמוד את מקצועות המדע והטכנולוגיה. פיצוץ בועת ההייטק בתחילת שנות האלפיים הביא לירידה משמעותית בביקוש, אך בשנים האחרונות הוא חוזר לרמות השיא שלו.

בלמ"ס מציינים כי בתקופת השיא היו הפערים בין היישובים העשירים לעניים גדולים במיוחד, וכשהביקוש ירד הצטמצם הפער. כעת עם חזרת  הביקוש, גם הפערים חזרו לגדול.