עַל בַּאבִּי יָאר הַדֶּשֶׁא מְרַשְׁרֵשׁ
וְהָעֵצִים עוֹמְדִים
כְּמוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת
הַכָּל מָלֵא
בָּרַעַם הַחִרֵשׁ
אֲנִי מַרְגִּישׁ
אֵיךְ שֵׂיבָתִי נוֹשֶׁרֶת

"בַּאבִּי יָאר" יבגני יבטושנקו 1961

משלחת של חברי כנסת, נציגים מישראל ובראשם, נשיא המדינה ראובן ריבלין, יצאו ביום שלישי בבוקר לאוקראינה והשתתפו באירועים לציון 75 שנה לטבח בבאבי יאר שארע בשנת 1941. ביום שלישי נאם הנשיא בפני הפרלמנט האוקראיני ביום מיוחד שהוקדש לטבח הנורא. ריבלין אמור היה להניח את זר מדינת ישראל על אנדרטת הנספים בטקס מיוחד אתמול (רביעי) אחה"צ, אך בעקבות מותו של שמעון פרס ז"ל, חזרה המשלחת ארצה.

בנאומו מול הפרלמנט, התייחס ריבלין לחשיבות היחסים בין העם האוקראיני לעם היהודי ובין ממשלות אוקראינה וישראל: ״דם אחינו ואחיותינו אשר נשפך בזמנים חשוכים, מטיל עלינו את החובה לזכור, וללמד את העולם כולו את הסכנה, לא רק שבאנטישמיות, אלא גם בשנאה ובגזענות. בעוד אנו מתאבלים על העבר, עלינו לדבר על ההווה ולהביט אל עבר העתיד, אני מאמין באמונה שלמה שעתידנו תלוי בנו: בלימוד לקחי העבר; בהתמודדות עם העבר; בחינוך לסבלנות ולסובלנות; לאהבת האדם; לדמוקרטיה".

ריבלין ציין בנאומו את העובדה שחלק גדול ממשפת אמה של נחמה אשתו, קיילה מינץ, נספו בבורות ההרג על אדמת אוקראינה. בדבריו התייחס גם לניסיון ההשכחה של מעשי ההשמדה ועל ניסיונם של הנאצים להעלים את זכר ההשמדה גם לאחר השלמת הכיבוש הנאצי: "פעמיים ביקשו למחוק ולמחות את קורבנות באבי יאר מעל פני האדמה. בחייהם ואחרי מותם. פעמים רבות שאלתי את עצמי, למה השקיעו הנאצים כל כך הרבה בטשטוש ובהעלמת ראיות? ייתכן שהם פחדו ממשפט, אבל היום אני סבור כי טשטוש הראיות שירת את ההשמדה. אילו הצליחו הנאצים להשמיד את הזיכרון, הפתרון הסופי היה אכן סופי."

ריבלין התייחס גם להיסטוריה הארוכה של יהדות אוקראינה בת היותר מאלף שנים. "בקייב, בלביב, במוהיליב, באודסה ובעוד מאות עיירות הפזורות בכל רחבי אוקראינה, כאן יצר העם היהודי נכסי צאן ברזל של התרבות היהודית העולמית. כאן השפיע והושפע משכניו החיים סביבו, בני העם האוקראיני. כאן על אדמת אוקראינה פרחו והתעצמו שתיים מהתנועות היהודיות המודרניות החשובות ביותר, החסידות והציונות. כאן נולדו ופעלו מיטב בני האומה היהודית, הבעל שם טוב, רבי לוי יצחק מברדיטשב, אחד העם, ומורי הרוחני זאב ז'בוטינסקי, שבני משפחתו נוכחים כאן היום. ראשי ממשלה ישראלים, ואף קודמיי בנשיאות, הנשיא יצחק בן  צבי, יליד פולטבה והנשיא אפרים קציר יליד קייב".

עוד התייחס הנשיא, ביודעו על מצבו הבריאותי של פרס, לתפקידו המשמעותי של פרס בשמירת היחסים בין אוקראינה לישראל, "הנשיא היה אורח כבוד של הבית הזה וידידו של העם האוקראיני, וראה חשיבות רבה בחיזוק היחסים בין המדינות. בביקורו האחרון כאן פעל הנשיא התשיעי על מנת לקדם את הסכם הסחר בין ישראל לאוקראינה, ולהעמיק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות".

נשיא המדינה נואם בפני הפרלמנט האוקראיני ביום דיונים מיוחד לציון 75 שנים לטבח בבאבי יאר (צילום: חיים צח / לע"מ).

ה-29 בספטמבר 1941

בבוקר ה-22 ביוני 1941 התפרקו הסכמי אי-התוקפנות בין ברה"מ וגרמניה הנאצית, הידועים גם כהסכמי "ריבנטרופ – מולוטוב", והיטלר פלש לברית המועצות. סטאלין הציב את כוחות ההגנה מזרחה לדנייפר, בגבולות רוסיה – אוקראינה כיום. הסיבה לכך הייתה  הצורך לארגן את הכוחות למתקפת מנע (וגם להראות לעם שהסובייטים הם אלו שתוקפים את היטלר, ולא להיפך).

אוקראינה, ובתוכה בירתה קייב, נכבשו חיש מהר על ידי כוחות הוורמאכט. חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה, גם היהודית, זכרו את ההרעבות ההמוניות, המכונות כ'ההולדמור' (מגיפת הרעב) שסטאלין הביא על העם האוקראיני והביאו למותם של בין 3 ל-7.5 מיליון אוקראינים, ועל כן קיבלו בשמחה את פני הכובש הנאצי 'שבא לשחרר אותם מידי הרודן הבולשיביקי'.

ערב המלחמה, חיו בקייב כ-160 אלף יהודים, 100 אלף הספיקו לברוח מזרחה, לשטח הסובייטי, לפני כיבוש העיר על ידי הנאצים.

בבוקרו של ה-28 בספטמבר 1941 נתלו בעיר שלטים שקראו לכל היהודים להגיע תוך 24 שעות עם כסף, מסמכים, בגדים לבנים ואוכל לשלושה ימים לצומת בית הקברות היהודי בפאתי העיר. השמועה אמרה שיוציאו את היהודים מהעיר. בכרזות נכתב:
"כל יהודי שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה. כל אזרח שייכנס לדירות שפונו על ידי היהודים ויגנוב רכוש יירה."

ביומיים שבין ה-29 ל-30 בספטמבר 1941 נרצחו ביריות בבאבי יאר (מאוקראינית: גיא הנשים) כ-50,000 אלף יהודים. במהלך השנה שאחרי הרצח, נרצחו עוד כ-20 אלף יהודים בבאבי יאר, בנוסף רצחו הנאצים כ-150 אלף בני רומה (צוענים), חולים פסיכאטריים, הומואים ושבויים סובייטים.

עד סוף שנות השלטון הסובייטי ניצבה במקום אנדרטה לקורבנות המלחמה הפטריוטית הגדולה שהציבו השלטונות הסובייטים, ללא התייחסות מיוחדת ליהודים. ב-1991, עם פירוק ברית המועצות והכרזת העצמאות של אוקראינה, הונחה במקום אנדרטה מיוחדת לזכרון היהודים.

באבי יאר, יחד עם פונאר בוילנה, נהפך עם השנים סמל לרצח 1.5 מיליון יהודי ברית המועצות בבורות הריגה, רובם נשארו אנונימיים עד לעצם היום הזה.

אחד האיזכורים המפורסמים לטבח באבי יאר הגיע דווקא מאת המשורר הרוסי-סובייטי הנודע, יבגני יבטושנקו. יבטושנקו פרסם בשנת 1961 את שירו הנודע "באבי יאר" שבו תקף את האדישות הסובייטית לזכר הנרצחים היהודים. למרות הפופולריות העצומה לה זכה השיר, הוא לא הודפס בברית המועצות עד שנת 1984.