דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום רביעי כ"ד בשבט תשפ"ב 26.01.22
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דיור

אם יחידנית לילד בן 9 חיה בדירת עמידר על זמן שאול: "הפחד הגדול שלי הוא שיפנו את כולנו ואני אשאר בלי כלום"

מדרג הפינויים שפרסם השר זאב אלקין מציב בתחתית סדר העדיפויות דיירים כמו שירה לוגסי, בת 41 מבת ים: "מפה מבחינתי זה לרחוב, אין לי לאן ללכת"

שירה לוגסי. "אבי אמר לעמידר שהבית ריק, אבל אני הייתי פה כל הזמן" (צילום: דוד טברסקי)
דוד טברסקי

אם יחידנית מבת ים, שאינה זכאית לדירת דיור ציבורי, נמצאת בסכנת פינוי מביתה ביום שבו תסתיים הקפאת הפינויים של משרד השיכון, בגלל מצבה הייחודי שמציב אותה בסדר עדיפויות נמוך במדרג הפינויים של משרד השיכון.

שירה לוגסי (41), אם יחידנית לילד בן 9, מתגוררת ביחד איתו בדירת עמידר בשיכון בדרום בת ים. הרחובות שצמודים לביתה מסודרים בשורות של בתי רכבות מתפוררים וגינות מוזנחות. חלק מהמגרשים עברו תמ"א, אבל נדמה שתנופת הבנייה שהחלה מערבה להם, ליד החוף, לוחצת על דיירי השכונה לחתום על עסקאות פינוי-בינוי שנציגיהם של יזמי נדל"ן מדביקים על כל דלת. "לוחצים את כולם החוצה, רוב הדיירים כבר חתמו", היא מספרת, ישובה בסלון דירתה הצנועה. "זה הפחד הגדול שלי, שיפנו את כולנו ואני אשאר בלי כלום".

ב-10 בנובמבר, יומיים לאחר הכרזתו של שר השיכון זאב אלקין על הקפאה גורפת של הפינויים המיועדים בדיור הציבורי, לוגסי קיבלה לידיה צו פינוי שמורה לה לעזוב את ביתה עד סוף דצמבר. ההקפאה, שהגיעה לאחר חצי שנה של מאבקים ממושכים של פעילי הדיור הציבורי נגד השר והמשרד, עצרה כ-350 פינויים מיידיים, ובין היתר גם את של לוגסי.

צו הפינוי של לוגסי. "לא הלכתי לשום מקום וכאן אני מתכוונת להישאר" (צילום: דוד טברסקי)

אבל בגלל עיכובים בדואר, הצו הגיע לידיה של לוגסי, שלא ציפתה לפינוי ולא ידעה דבר על הקפאה. "לא שלחו לי שום מסמכים לפני זה", היא אומרת. לוגסי פנתה למשרדי עמידר ומשרד הרווחה, אבל לא קיבלה שום מענה. "נבהלתי ממש. מפה מבחינתי זה לרחוב, אין לי לאן ללכת. לכן כתבתי פוסט בפייסבוק שאני במצוקה, והגעתי לפורום דיור ציבורי. רק הם סיפרו לי שהייתה ועדה ויש הקפאה".

עוד לפני מותו של אביה, שהתגורר בדירה יותר מ-60 שנה, היא מצאה את עצמה במאבקים נגדו בדרישה שלא יפנה אותה, לאחר שחזרה לדירה עם הילד עקב גירושים. לאחר מותו לפני שנתיים, גילתה שהיא כלל לא רשומה כבת ממשיכה, אלא מוגדרת פולשת. "זה טוב שיש הקפאה, אבל אני מפחדת שגם אחרי שיבדקו אותי לא יתנו לי להישאר".

יותר מ-1,000 תיקים נידונים כיום במשרד השיכון, על 350 מהם קיימים פסקי דין חלוטים בדבר פלישות, לכאורה, לדירות דיור ציבורי, רובם של דיירות ממשיכות כמו לוגסי. השר אלקין הציג בוועדת הכנסת לפני שבועיים את מדרג הפינויים, שנותן עדיפות להישארות למשפחות ממשיכות ומשפחות עם כמה ילדים, ועל ידי כך יכול להשאיר את לוגסי, ועוד עשרות מקרים פרטניים, בחוץ.

ללוגסי יש רק ילד אחד, ואין לה רשומה רשמית שמעידה שהיא אי פעם חיה בדירה. בגלל הזמניות של ההקפאה, החשש שלה הוא שהוועדה תתרכז במקרים מוכחים של דיירים ממשיכים, ותאשר את פינויה.

הדירה לא מוגדרת של לוגסי, אבל החשבונות ממשיכים להיגבות ממנה

ב-2018 אביה של לוגסי קיבל ממשרד השיכון חדר במסגרת דיור מוגן, ותבע אותה על כך שבחרה להמשיך לחיות בדירה. "הוא אמר לעמידר שהבית ריק, אבל אני הייתי פה כל הזמן". בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, במעמד השופטת איריס אילוטוביץ', קבע בפסק דין שלוגסי תצטרך לפנות את ביתה, אבל בשל מצבה הכלכלי, עמידר תידרש לאפשר לה דיור חלופי או לתת לה זכאות להמשך שהותה בדירה.

למרות החלטת השופטת, נציג עמידר שהגיע לבחון את דירתה פעם בחצי שנה הסביר לה שהיא צריכה למצוא פתרון אחר לעצמה, מכיוון שהפינוי יגיע ביום מן הימים. "לולא ההקפאה, הייתי מוסרת את הילד לאבא שלו, בבכי ודם, והולכת לישון על הספסל. לאן אלך? אין לי משפחה ואני לא יכולה ללכת לחברים".

דרישת התשלום החודשית של לוגסי. "מאיפה אני אשלם על הכול?" (צילום: דוד טברסקי)

בניסיון נוסף להחזיק בביתה פנתה לסיוע המשפטי, אבל שם טענו שלא יוכלו לעזור לה מכיוון שהסיכוי שהדירה תישאר אצלה נמוך. "עורכת הדין כתבה לי יום אחד שהיא מקווה שאני מחפשת דיור חלופי".

כיום סך חובותיה של לוגסי לעמידר עומדים על יותר מ-90 אלף שקלים, שאותם תצטרך לשלם גם אם תפונה. דמי תשלום חודשיים על סך 2,600 שקלים ממשיכים להישלח אליה כל חודש בחשבונות על שמה, אף שאינה רשומה על הדירה, והיא נדרשת לשלם אותם אף שידה אינה משגת. "אני משלמת את כל החשבונות לבית הזה, כולל ארנונה, חוץ מעמידר".

לוגסי מספרת שהיא מתחזקת את כל הדירה מכיסה, ובמשך שנים ביקשה מעמידר שיתקנו לה את הסורגים הלא בטיחותיים על החלון בדירה, אבל דבר לא קרה. "מאיפה אני אשלם על הכול? חייתי על ביטוח לאומי, צברתי חובות, ולא היה אף אחד שידריך אותי ויגיד לי מה לעשות. במקום זה, רק דאגו להגיד לי כל הזמן שהדירה לא שלי והשהות שלי זמנית".

לדבריה, אף שהייתה במצוקה ופנתה למשרד השיכון, לא הוצע לה להיכנס לתור לזכאות, מכיוון שאינה עומדת בקריטריונים: יש לה פחות משלושה ילדים. במענה לפניית 'דבר', אמרו במשרד השיכון שצו הפינוי שלה בטל, והעניינים נבדקים בוועדה מיוחדת.

"הייתי מקבלת סיוע מזערי בשכר דירה. לצאת זה אומר הרחק מבת ים. מילא אני, זה להרחיק את הילד מכל המסגרות והחברים שלו", היא אומרת. "אני לא מקבלת את הסיפור הזה של לרצות לפנות אותי, לא הלכתי לשום מקום וכאן אני מתכוונת להישאר".

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!