מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה לנשים צפויות להיות מוגשות היום (חמישי) לשר האוצר כחלון, אך לפי המידע שבידי 'דבר ראשון', בין המסקנות כלולה המלצה בעלת אופי חריג ביותר: יצירת מנגנון אוטומטי אשר יעלה את גיל הפרישה לנשים בהצמדה לעליית תוחלת החיים.

על פי הצעת האוצר, שלא זכתה להסכמה רחבה בוועדה, אך נכללת בהמלצות בכל זאת תחת הכותרת "המלצות במחלוקת", החל משנת 2028, לאחר שגיל הפרישה לנשים יעמוד כבר על 65 (לפי המתווה שמציע האוצר), יוצמד גיל הפרישה לנשים לתוחלת החיים הממוצעת, כך שעל כל תוספת של שנה בתוחלת החיים הממוצעת, יעלה גיל הפרישה ב-8 חודשים, באופן הדרגתי. עם זאת, מצויין בהמלצה כי גיל הפרישה לנשים לא יעלה על זה של הגברים.

משמעות ההמלצה החריגה הזו מבית מדרשו של האוצר היא כי נשים בגיל 52 ומטה צריכות לדעת שגיל הפרישה שלהן עלול להתרחק באופן מתמיד. ייתכן מאד שבהגיען לגיל 64 או 65 בעוד קצת למעלה מעשר שנים הן יגלו שאינן זכאיות לקצבת זקנה ויידרשו לעבוד עוד שנה, שנתיים, ומי יודע – אולי אפילו יותר.

החשש להרחקת גיל הזכאות לקצבת זקנה לא צריך להיות נחלתן של נשים בלבד. ההיגיון המוביל את האוצר, והוטמע במסקנות הוועדה הציבורית, מוליך לעלייה בגיל הזכאות לקצבת הזקנה גם לגברים. הזרעים להצעת מדיניות זו נזרעו בטיוטת דו"ח הוועדה.

על פי נתוני ההשוואה העולמית שצורפו לטיוטת הדו"ח הצמדה של גיל הפרישה לנשים לתוחלת החיים צפויה להיכנס לתוקף במהלך העשור הבא במספר מדינות: בלגיה, דמנרק, הולנד וצ'כיה. עם זאת, לא צוין אם במדינות אלו נהוגה השיטה הישראלית – אשר בה המשמעות המעשית של גיל הפרישה היא הזכאות לקצבת זקנה. יש גם לזכור כי דנמרק, הולנד ובלגיה מאופיינות במערכות רווחה פעילות ויעילות בהרבה מזו של ישראל, ובשיעורי עוני נמוכים בהרבה.

בכל מקרה, הצמדה של גיל הפרישה לתוחלת החיים לא נהוגה עדיין בשום מקום בעולם.

המספרים לא מסתדרים

העלאת גיל הפרישה, העלאת גיל הזכאות לקצבת זקנה ורעיונות נוספים משמשים ככלים תאורטיים שבאמצעותם משתדלים כלכלנים בכל העולם "ליישר" את העקומות של הגרפים. הגרפים המטרידים הם אלו המצביעים על כך שהחיסכון הפנסיוני בהגדרותיו הקיימות לא הולם את הארכת תוחלת החיים, גם כאשר מוסיפים לכך את תשלומי ההעברה הממשלתיים (תשלומי העברה הם תשלומים המתקבלים מאנשים בגיל העבודה – כמו דמי ביטוח לאומי או מסים בכלל, ומועברים לזכאים דרך הביטוח הלאומי).

בכל הכלכלות המתקדמות של העולם הבעיה דומה, וישנו צפי כי תוך סך כזה או אחר של שנים ההתחייבויות לתשלום יעלו על ההכנסות והחסכונות. מצב זה נקרא גרעון אקטוארי. מדובר בבעיה אמתית, כיוון שגרעון אקטוארי, כלומר גרעון עתידי, ייהפך מן הסתם להווה ביום מן הימים, ויטיל את הנזקקים לכספים לדלות.

אך לעתים קרובות, השימוש בשוט האקטוארי ובנבואת הזעם העתידית, אינה אלא מכשיר לביצוע שינויים מבניים בהווה, ולאו דווקא מתוך ראייה ארוכת טווח. ייתכן מאד שזהו המצב גם במקרה של הוועדה הציבורית להעלאת גיל הפרישה.

גיל הפרישה = גיל הזכאות לקצבת הזקנה

כבר בפתח הדו"ח, שכאמור טרם פורסם, נכתב באופן הברור והמובהק ביותר שהעלאת גיל הפרישה לנשים איננה אלא הססמה בה משתמש האוצר. המהות, העניין עצמו, הוא גיל הזכאות לקצבת זקנה, או בלשון הדו"ח: "קביעת גיל הזכאות לקבלת קצבה זו (קצבת הזקנה – י.כ.) הינה המנדט העיקרי של הועדה".

זוהי אולי הנקודה הארכימדית הנדרשת להבנת המהלך של האוצר. טיעונים "פמיניסטיים" שונים שהועלו בתקופה האחרונה טענו כי העלאת גיל הפרישה תאפשר לנשים זמן רב יותר למימוש עצמי ופיתוח הקריירה; פרשנית כלכלית בכירה בעיתונות הישראלית טענה שגיל הקצבה השונה לנשים פוגע בנשים כי מעסיק יעדיף לפטר אישה מבוגרת על פני עמיתה הגבר המבוגר, ביודעו שהיא זכאית לקצבה מוקדם יותר מן הגבר.

אך האמת היא שישנן דרכים רבות להתמודד עם תעסוקת הנשים, העלאת רמת החיים של הנשים, ושיפור יכולות החיסכון הפנסיוני שלהן. בראש ובראשונה, השוואת שכר הנשים לזה של הגברים, במגזר הציבורי ובמקומות עבודה נוספים.

אך הוועדה מתמקדת דווקא בהיבט של הגיל בו זכאיות נשים לקצבת זקנה, והעלאתו מ-62 ל-64, ואז ל-65 ובעתיד אולי ללא גבול, כאופק המתרחק תמיד ככל שמתקרבים אליו.

לא מדובר כאן בראייה ארוכת טווח אשר מנסה לטפל בצורה מעמיקה בכך שהמודל הכלכלי שנבנה בעת המודרנית אינו מתאים למאה ה-21. מדובר כאן בראייה קצרת טווח אשר מטרתה צמצום ההוצאה התקציבית העכשווית, לשנים 2017, 2018 ו-2019, מתוך אידאולוגיה של חנק תקציבי.

קבלת ההמלצות של הוועדה הציבורית תאפשר את צמצום התקציב הניתן לטובת קצבת הזקנה, כאשר בפועל מה שנדרש הוא הגדלת תקציב זה באופן משמעותי, במיליארדי שקלים בשנה.

מסקנות במחלוקת?

דו"ח הוועדה אמור היה להיות מוגש לשר האוצר בתחילת השבוע הנוכחי, אך כאמור טרם הוגש. מי שהתנגדה מכל וכל להמלצות הוועדה ואף צירפה דעת מיעוט לדו"ח היא נציגת ההסתדרות, הפרופ' רות בן-ישראל. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הודיע כי ההסתדרות תתנגד להמלצות הוועדה ותאבק בן.

אך העובדה שהגשת הדו"ח מתמהמהת עשויה להצביע כי המחלוקת בין חברי הוועדה היא עמוקה יותר משהיה נדמה. ייתכן והניסיון של האוצר להכניס את המתווה שהציע בוועדה – מתווה המצמיד כאמור את גיל הפרישה לעלייה בתוחלת החיים – ונדחה על ידי הוועדה, כחלק מהמלצות הוועדה תחת "המלצות במחלוקת", נדחה על ידי חלק מהחברים בוועדה.

התשובה לתהייה זו תתברר בימים הקרובים.