דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום רביעי כ"ד בשבט תשפ"ב 26.01.22
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
עבודה

מונולוג / בגיל 42 אני סוגרת את העסק וחוזרת לגור אצל ההורים

לירז רובין, מעצבת אופנה מאור עקיבא, מתארת מציאות של קריסת העסקים הקטנים וממשלה שלא מושיטה יד לעזרה | "אני נאלצת להפסיק את טיפולי הפוריות. אני לא יודעת אם אביא ילד לעולם בתקופה הקרובה"

לירז רובין (צילום: יניב ליאור)
לירז רובין

בדיוק שבוע לפני יום הולדת 42 הודעתי לבעל הבית שלי שאני עוזבת את הדירה. התקשרתי להורים ואמרתי להם שאני מצטערת, אבל אין לי איפה לגור. אני נאלצת לוותר על הדירה ועל העסק.

אני מעצבת אופנה. העסק שלי כבר בן 16. בעבר היינו 4-3 עובדות, היום נשארנו שתיים. גם מכל ספקי השירות שלי נפרדתי. את התקופה הזו, העסק כבר לא ישרוד, הבנקים לוחצים. בארבעת הימים האחרונים החזרתי לאנשים את כל הכספים. התקשרה אלי לקוחה להגיד לי "אנחנו מבטלים" ואמרתי לה שתבוא לקחת את הכסף. אפילו בביט אני כבר לא יכולה להחזיר לה.

***

אני אובדת עצות, אין לי איך לשלם משכורות. אני עדיין מחזירה את ההלוואות מהשנה וחצי האחרונות של הקורונה. לקחתי הלוואות כדי להחזיר כספים ללקוחות.

הניתוק של הממשלה פשוט מדהים. שמעתי את שר האוצר אומר שמצב העסקים מעולה, והלוואי שיישאר כך. הוא חי בסרט, מנותק מהמציאות. אני לא יודעת איך הוא עדיין שר האוצר.

אתמול הגיעה אלי ילדה שעושים לה בת מצווה שכולה על בסיס תרומות. להורים שלה אין מה לאכול בבית. יורדות לי דמעות מהעיניים.

***

בגיל 42 אני חוזרת להורים ונאלצת להפסיק את טיפולי הפוריות. אני לא יודעת אם אביא ילד לעולם בתקופה הקרובה. אני מוותרת על החלום להיות אמא כי לא אוכל לפרנס את הילד שלי בכבוד. איך אני אעשה ילדים כשאין לי איפה לגור? איפה אשים אותם?.

חברה שלי מנהלת צהרון של המועצה, ממומן ומסובסד. 800 שקלים לילד. היא סיפרה לי שהם התחילו את השנה עם 90 ילדים, נשארו 40 ועוד היד נטויה. להורים אין כסף לשלם על הצהרון. הם עושים ארוחה בסוף היום, ויש הורים ששואלים אם נשאר אוכל לקחת לילדים הביתה.

זה המצב שהמדינה הגיעה אליו, אבל שר האוצר אומר שהכל בסדר.

***

יוקר המחייה עולה, בקבוק קולה, שיכול מעט להמתיק את החיים עולה היום 12 שקלים, למה? גם ככה גמרתם על האנשים. החשמל עולה, המים, הארנונה. איפה אתם חיים?

כל חומרי הגלם שלי עלו ב-30%. כשפיתחנו את הקולקציה ל-2022 זה ייקר לנו את העלויות ב-30%, מישהו יחזיר לי את זה? אני עכשיו עם קולקציה חדשה, צריכה לפנות את הבית ואת העסק.

מה אעשה עם זה? אצטרך למכור בגרושים. אולי אפילו לתת את זה כתרומה, פשוט כי אין לי איפה לאחסן את זה. אני בדמעות בעיניים.

לאחרונה סיימתי עבודה על מיזם של עיצוב בגדי ים לנשים חולות סרטן. שלוש שנים עבדתי על המוצר הזה. חלק מההכנסות היו אמורות ללכת לתרומה, אבל עכשיו אין לי איך לייצר. הכל אבד.

שר האוצר אמר "נעריך נזקים". על סמך מה? על השנה שעברה שלא היה עבודה? או רק על החודש עם כל הסגירות שהיו והכספים שחזרו?

***

כל החיים דאגתי לעובדים שלי, למשכורות ולתנאים סוציאליים. עכשיו גם את ההפרשה שלי לפנסיה אני כבר לא יכולה להעביר. הקרן תקנוס אותי על זה, אבל מה אני יכולה לעשות?

היינו הראשונים להיפגע בקורונה, עוד בהתחלה. וגם עכשיו, כשהשר טוען שהכל בסדר ונפלא, אנחנו נפגעים.

אין סגר והמשק פתוח, אבל בפועל יותר מחצי מדינה בפועל בסגר. אם הילד בבידוד, כל המשפחה בבידוד. אני עצמי נדבקתי ושכבתי שבועיים במיטה. אף אחד לא שילם לי אגורה על השבועיים הללו ששכבתי בבידוד.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות, הלוואי והם יתעשתו ויבינו את מצב העסקים בשטח.

הכותבת היא מעצבת אופנה מאור עקיבא.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!