"בתכנית החומש הושקע כסף רב בחברה הערבית, אבל במקביל, היא הלכה אחורה במובנים רבים", אומרת ל'דבר' הכלכלנית ד"ר מריאן תחאוכו, חוקרת במכון אהרן שבאוניברסיטת רייכמן בהרצליה. כדי לפצח את הסתירה הזו, היא מציעה להתבונן במה שקורה לערבים בעולם העבודה, במיוחד לגברים הצעירים מביניהם.
תכנית החומש לחברה הערבית שהחלה ב-2016 הביאה להשקעות בהיקף חסר תקדים בציבור הערבי בישראל. אך במקביל ליישום התכנית, גדלה הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, והמתח היהודי-ערבי התעצם, כפי שהתבטא במהלך מבצע שומר החומות.
חוקרים רבים מצביעים על התרחבות של שיעור הצעירים חסרי המעש, כלומר צעירים שלא משולבים בתעסוקה או באקדמיה, כהסבר אפשרי לעליית המתחים, הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. הניסיון להתמודד עם התופעה הפך למרכזי בכל הצעת מדיניות. ד"ר תחאוכו סבורה שעל הצעירים חסרי המעש צריך להתבונן בהקשר של שינויים בשוק העבודה בישראל, שמשפיעים בעוצמה על החברה הערבית. "מתייחסים לתופעה הזו כאילו היא נוצרה משום מקום", היא אומרת, "חשוב לדבר על התמונה הרחבה".
ומהי התמונה הרחבה?
"משרדי הממשלה ניגשים לבעיה דרך השאלה 'איך נמצא תעסוקה לצעירים'. אני רואה את זה הפוך, דרך השאלה 'מה הבעיות והאתגרים של החברה הערבית', למשל, הפערים בשוק העבודה. מבחינה כלכלית, כששואלים עד כמה הערבים משתלבים בכלכלה, אנו בודקים את שיעור התעסוקה, האיכות שלה, ופערי הכנסה. הניתוח שלנו מעלה שפערי ההכנסה נובעים מפערים בהון האנושי, כלומר רמת ההשכלה ואיכות ההשכלה".
"גברים ערבים כבר לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה"
לפי המחקר של תחאוכו, גברים ערבים בכלל, וצעירים בפרט, הם קבוצת האוכלוסייה היחידה בה שיעור התעסוקה ירד במקביל ליישום תכנית 922, עוד לפני משבר הקורונה. "הירידה בתעסוקה בקרב הציבור הערבי הייתה בתקופה של עלייה בתעסוקה בקרב החברה הכללית. הכלכלה הישראלית הייתה במגמה חיובית".
כיצד את מסבירה את הפער?
"אם בעבר דיברנו על הבדלים באיכות התעסוקה בין יהודים לערבים, היום יש לנו בעיה חדשה: גברים ערבים כבר לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה. הירידה הדרמטית נובעת מירידה בשיעורי התעסוקה בקרב הצעירים, שכלל לא משתלבים בשוק העבודה. הירידה הגדולה לפני הקורונה הייתה בקרב הגברים הערבים הלא-משכילים".
האם רמת ההשכלה ירדה?
"רמת ההשכלה לא ירדה, אבל גם כמעט לא עלתה, ושוק העבודה השתנה. בשנים האחרונות ההתפתחויות של אוטומציה ודיגיטציה, והדרישה לאוריינות דיגיטלית גבוהה, גרמו לעלייה בביקוש לעובדים משכילים. הפער שנוצר בין הביקוש בשוק, לבין היכולות וההשכלה של הגברים הערבים הצעירים, הולך ומתרחב".
אבל עדיין יש משרות שלא דורשות השכלה.
"בחלוקה ענפית, הירידה בתעסוקה מרוכזת בתעשייה ובבניין. בתעשייה הייתה ירידה גם של גברים יהודים. בענפי התעשייה יש ירידה בשיעור המועסקים באופן כללי, בגלל אוטומציה ודיגיטציה, שמקטינות את הצורך בכוח עבודה לא מיומן.
"היום, אם אתה הולך למוסך לדוגמה, מחשב כבר עושה הרבה מהתיקונים, ואין צורך בכוח עבודה לא מיומן. לא צריך עובד שיחליף בורג, צריך עובד שיפעיל את המכונה שעושה את זה. היהודים שנפלטים מצליחים להשתלב במקומות אחרים, אבל הגברים הערבים לא מצליחים. הקורונה האיצה עוד יותר את האוטומציה.
מה קרה בענף הבניין?
"ענף הבניין הוא מקור תעסוקה של בין רבע לשליש מהגברים הערבים. פה אין תשובה חד משמעית לשאלה למה ירד מספר המועסקים, אבל אנחנו רואים תופעה מעניינת: שיעור העובדים הזרים עלה, ושיעור הערבים בענף ירד. עובדים זרים, כולל עובדים פלסטינים, מחליפים עובדים ערבים ישראלים. המאפיינים שלהם דומים: פערי השפה, כישורים וכו'. זה עוד גורם שמגדיל את האבטלה, בעיקר בקרב צעירים שבעבר היו נכנסים לעבוד בתחום".
"היעדים לא היו נכונים, והכסף לא הלך למקומות נכונים"
מדוע התקציבים שהושקעו בתכנית 922 לא הצליחו להתמודד עם ירידת שיעור התעסוקה בקרב הצעירים הערבים?
"מטרת 922 הייתה הפניית תקציבים לאוכלוסיות המוחלשות. בתכנית לא היו יעדי תעסוקה, ולא הייתה בחינה אפקטיבית של ההשקעה. כל הבחינה של התכנית הייתה האם הכספים עברו, אבל העברת כסף אינה יעד כשלעצמה. היעדים לא היו נכונים, והכסף לא הלך למקומות נכונים, לא הפנו את התקציב לתכניות שאנחנו יודעים שעובדות. אז הכסף עבר, אבל אין תוצאות בשטח."
ובתכנית החומש החדשה?
"ההבדל בתכנית החדשה הוא בהגדרת יעדים. יתקצבו תכניות על פי אפקטיביות. היום עובדים על אותן תכניות ליעדים שהוגדרו בתכנית.
"לדוגמא, שילוב צעירים בכלכלה. בעיני צריך להגדיר יעדים ואסטרטגיה. מערכת החינוך הערבית לא מכינה לשוק העבודה ולהשכלה הגבוהה. צריך שם שינוי עומק. לצעירים יש הישגים נמוכים, יכולות נמוכות וכישורים חסרים, כישורים כמו עברית ואוריינות דיגיטלית. צריך מסגרות על-תיכוניות מתאימות".
מסגרות כמו מכינה אחרי צבא, או תכנית 'שנת מעבר' של הכשרות מקצועיות והכנה לעולם העבודה?
"מהניסיון שיש עם תכניות 'שנת מעבר' שכבר קיימות, הן לא מצליחות להגיע לצעירים עם הישגים נמוכים במערכת החינוך, במיוחד הבנים. צריך לתפוס אותם עוד כשהם במערכת החינוך, כשהם עוד בשלב של התלבטות מה לעשות עם עצמם.
"כבר בתחילת התיכון צריך שלושה דברים – אבחון, מידע, והכוון. לדוגמה, הרבה בנות שעובדות באקדמיה לומדות חינוך והוראה. רובן לא ימצאו עבודה, כי לא צריך יותר מורות. הן יסיימו במעגל האבטלה. צריך פה הכוון תעסוקתי, שייעץ להן מה ללמוד".
אלו תכניות שמתייחסות לצעירים. מה עם האנשים שכבר נמצאים בשוק העבודה?
"אנחנו מחלקים את כוח העבודה לשתי קבוצות גיל: 24-18, ו-64-25, שכבר משולבים בשוק העבודה. ועדת התעסוקה 2030 כבר קבעה יעדי תעסוקה ביחס לקבוצה הזו. תכנית החומש צריכה לבנות תכניות ליעדים. המשולש הוא: הכוון, השלמת כישורים והשמה. צריך לשאול אותם מה הם רוצים בחיים, להציג בפניהם את האפשרויות, ולהשלים כישורים.
"חלק משמעותי בכך הוא הכשרות מקצועיות. צריך גוף שיודע להגיד מה הצרכים, איפה ההכשרות ולכוון את ההכשרות הללו. ייתכן שתהיה חפיפה עם הצעירים, למשל בלימודי עברית".
"כולם מאוהבים בהיי-טק"
בתכנית החומש יש דגש על ההי-טק. עד כמה זה פתרון לרבים?
"לחברה הערבית בעיות רבות. הקושי הוא בתעדוף, היכן להשקיע את השקל השולי. כולם מאוהבים בהיי-טק. בעיני זה מוטעה. צריך לשים דגש איך לעזור לחלשים יותר להשתלב יותר בחברה ובכלכלה.
"פוטנציאל ההשתלבות בהייטק של צעירים בני 18 היום עומד על 3%. כשבוחנים את הישגי מערכת החינוך, 57% לא זכאים לבגרות, ו-3% זכאים לבגרות מקצועית. כולם עוסקים ב-3%, ואף אחד לא מתעסק ב-57%. התעשייה והבניין לא צריכים אותם, ואז 40% מהצעירים חסרי מעש. זה לא מפתיע".
תחאוכו מצביעה על בעיה נוספת: היעדר יעדים קונקרטיים להשכלה הגבוהה. "הוקצו 4 מיליון שקלים למלגות, זה לא מספק. יש בעיות באקדמיה. 30% מהסטודנטים הערבים לומדים בחו"ל, אין לזה התייחסות. רובם באוניברסיטה האמריקאית בג'נין. מה שחסר הוא השקעה באקדמאים והשקעה בחינוך ובצעירים ושילוב בתעסוקה. בעיני ההמלצות הן בכיוון הנכון. השאלה היא איך לתרגם אותן לתכניות אפקטיביות".
אין גוף מתכלל
היא מתריעה שלמרות שיתוף הפעולה סביב התכנית, חוסר התיאום בין משרדי הממשלה והגופים השונים עלול להכשיל מהלכים אפקטיביים בחברה הערבית.
"זה לא יעבוד כל עוד כל משרד ממשלתי מפתח את התכניות שלו. זרוע העבודה מפעילה תכניות, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים במשרד ראש הממשלה מפתחים תכנית משל עצמם וכך גם רשות הצעירים במשרד לשוויון חברתי. במקביל יש גופי פילנתרופיה, כולם מפתחים מסגרות, אבל אין גוף שרואה את התמונה הרחבה."
"לדוגמה, זרוע העבודה פונה לאוכלוסייה החלשה ולנערים בסיכון. מצד שני עמותות כמו אג'יק עובדת עם החזקים, עם הביניים ומעלה, כאלה שילכו לאקדמיה ויש להם יכולות ולא נשרו מהמערכת. מה לגבי המסה הקריטית, של ה-50% שנמצאים באמצע? אין להם שום מענה".
התכנית החדשה לא עושה את זה?
"תכנית החומש הגדירה את הנושאים, היא לא אמרה מי המשרד הממשלתי שיעשה את זה. וגם במקומות שהיא חילקה, ברגע שאין סנכרון בין המשרדים, יש עבודה כפולה ואין גוף שמתכלל את העבודה. הפחד שלי, שגם בנושא של מסגרות ושילוב צעירים זה מה שיקרה, כי לא יהיה גוף שרואה את התמונה הרחבה, יש לו את כל המידע, ויודע איפה חסר.
"כיום אין דבר כזה. לא קל להקים דבר כזה, מבחינת משרדי הממשלה. כרגע אני לא רואה שזה קורה. הבירוקרטיה בתוך המשרדים יכולה לפעמים לחסל תכניות."
