יוסי אור-שי (55), אב לשניים מרחובות, הקים לפני 22 שנה את העסק שלו, בסט באג-קלפאק, לייבוא מזוודות ותיקים מארצות הברית והמזרח. הוא התחיל כיצרן וחטף את המכה הראשונה מהמדינה לאחר ההתנתקות, עבר לייבוא, וכבר שנתיים מתקשה להתאושש, כשהעסק שלו לא מצליח להדביק את ההפסדים. הוא הפסיד עובדים שהיו כמו משפחה עבורו, ומספר שהצליח לכסות את ההוצאות עם המענקים שנתנה הממשלה הקודמת, אבל כעת הוא לא יודע כיצד יסגור את החודש.
"אחרי הטראומה שעברתי בהתנתקות, הבנתי שלא צריך לסמוך על המדינה, והבנתי שצריך לחסוך ליום גשום", אומר אור-שי ל'דבר'. "עד יוני האחרון, כספים שחסכתי החזיקו אותנו, ובנוסף הגיעו תמיכות. לקח קצת זמן וקצת ביורוקרטיה, אבל ברגע שהחליטו על מתווים, נכנס כסף מהמדינה.
"אני לא איזה מעריץ גדול של נתניהו, אבל כשהוא היה ראש הממשלה, לפחות היה איזשהו מענה בתחום הכלכלי. נכון, זה לא היה מיליונים ולא התקרב למה שהיה קודם, אבל זה כיסה את ההוצאות הקבועות על המשרד, ארנונה, ספקים, רכב, ההחזקה של העסק. זה אפשר לנו להחזיק את הראש מעל המים ולא להוציא כסף גדול".
"הממשלה זרקה את המפתח לים ואמרה 'תסתדרו'"
"אני עצמאי מיום שאני עומד על דעתי", הוא מספר. "את העסק הקמתי ב-1993. התחלתי כיצרן, היה לנו מפעל לא קטן באזור התעשייה ארז, שם היינו 12 שנה, עד ההתנתקות". תקופת ההתנתקות, הוא מספר, הייתה מבחינתו הסטירה הראשונה.
"שנה-שנתיים לפני ההתנתקות היו המון פיגועים, תקופה לא קלה, והיינו פותחים וסוגרים המון. עד שבהתנתקות עצמה פינו את אזור התעשייה. גם אז הממשלה זרקה את המפתח לים ואמרה 'תסתדרו'. קיבלנו פיצוי זניח, והבנתי שאני חייב לצאת לדרך חדשה".
ב-2005 התחיל אור-שי לייבא עבור לקוחות גדולים, אבל אז הבין שהתיווך עולה ללקוחות שלו המון כסף. "הייתי מייבא סטים של תיקים ומזוודות גם מארצות הברית וגם מהמזרח עבור שופרסל, המשביר ועוד. אני זוכר שבתקופה הזו סטים של מזוודות שאני הייתי מוכר ב-450-400 שקל הם היו מוכרים ללקוחות ב-1,000.
"ב-2011, בעקבות המחאה החברתית, התעורר גם בי איזה זיק קטן. הבנתי שהרשתות שוחטות, שלא הגיוני שיהיה פה כל כך יקר. בדיוק נכנסו החנויות המקוונות, ובהשקעה דיי גדולה עשיתי צעד ופתחתי חנות אינטרנטית, ראשונה מסוגה בארץ, למכירה של תיקים ומזוודות ישירות מהיבואן לצרכן".
מאז, העסק של אור-שי החל לצמוח, והוא אפילו אפילו פתח מחסן גדול וחדש ביבנה והעסיק עוד שלושה עובדים. "התחיל כל עניין הלואו-קוסט והדילים, ואנשים התחילו לטוס יותר. התחלנו למכור דרך וואלה שופס, דרך גרופון ועוד אתרים, היינו אופציה לכל כיס ולכן צמחנו והתבססנו, הפכנו להיות ממש מובילי שוק בתחום הזה".
אבל כשפרצה הקורונה, המכה הייתה קשה. ממש בתחילת מרץ 2020, מהיום הראשון, המכירות ירדו ל-0, ולא ממש עלו בשנתיים האחרונות. "רק ביוני-יולי האחרון התחילה איזושהי התעוררות, וגם זה הגיע למקסימום 20% מהמחזור. עדיין לא יכולתי להחזיר עובדים, ואני מתפעל אותו לגמרי בעצמי. היום אני הולך לעבודה כדי ללכת, פותח את המחסן ב-8:00 בבוקר ויוצא ב-17:00, גם אם אין עבודה".
"ההוצאות מגיעות ל-50 אלף שקל. איך נחיה?"
גם אם ירצה אור-שי לשקם עכשיו, זה יהיה מאוד קשה. "אם פעם קונטיינר שהבאתי מסין עלה 7,000 דולר, עכשיו הוא עולה 17 אלף. במכולה האחרונה שהבאתי שילמתי 68 אלף שקל רק להובלה הימית. אנחנו משלמים שכירות של 22 אלף בחודש, ארנונה סביב 4,000 שקל בחודש. אני רק מרים את המפתחות ב-1 בחודש, בלי משכורות ובלי כלום, ההוצאות מגיעות ל-50 אלף שקל. איך נחיה?"
האובדן הגדול מבחינתו בקורונה, גם נפשית וגם כלכלית, הוא העובדים. "איבדתי עובדים יקרים שלא היה לי לאן להחזיר אותם, ולשמחתי וגם לצערי הם מצאו מקומות עבודה אחרים. איבדתי עובדים שהיו כמו משפחה בשבילי, ומעבר לזה, להכשיר עובדים כמו שהיו לי, שעבדו איתי 8-7 שנים ולקוחות כבר מכירים אותם ומבקשים אותם, תהיה הוצאה אדירה".
"צריך לבדוק אילו ענפים נפגעו ולפצות אותם"
לדעתו, הגישה של הממשלה הנוכחית מקוממת. "נכון, יש חברות גדולות שביציאה מהמשבר אפילו הרוויחו, אבל בענף שלי ובענפים נוספים לא התאוששו. גם במתווה שנתנו לענף התיירות לא ספרו אותנו, העסקים הקטנים שעוטפים את הענף, האטרקציות, המזכרות, העסקים כמוני שמוכרים את הציוד והאביזרים בתחום.
"צריך להיות מתווה מסודר, שבודק בסוף השנה אילו ענפים נפגעו ומפצה בהתאם, שלא יזרקו את זה עלינו. צריך להסתכל על העסקים הקטנים, ואפשר לעשות את זה. אפשר לדעת בדיוק כמה מזוודות הבאתי, כמה שילמתי עליהן ובכמה מכרתי אותן, הכול עבר דרך המדינה. הם פשוט לא מתאמצים. יש באוצר אנשים חכמים מאוד שיודעים איך לחתוך, מי בדיוק הפסיד ובאיזה תחום. זה לא נכון להשאיר אותנו לבד".
לדבריו, בסוף אנשים כמוהו יתייאשו וילכו, וזה יחזור למה שהיה פעם. "שוב הגדולים ירוויחו, המשביר עוד פעם ימכור סט ב-900 שקל, כי לא תהיה להם תחרות. בהפוך על הפוך אנחנו נאלצים לעלות עכשיו את המחירים, כי אין סיוע, וזה בא על חשבון הציבור. זה לא רק אני, אני רואה את זה גם אצל הרבה חברים שלי בתחום, מסעדות, מלונות קטנים ועוד".
