דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שבת כ' באייר תשפ"ב 21.05.22
22°תל אביב
  • 21°ירושלים
  • 22°תל אביב
  • 25°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 22°באר שבע
  • 34°אילת
  • 29°טבריה
  • 28°צפת
  • 23°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
עבודה

״העובדים אולי לא הפכו לאיגוד, אבל הם התנהגו כמו אחד כזה״

קשישה ומטפלת בבית אבות בארה״ב. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום ארכיון: וונג מיי, AP)

הניו יורק טיימס מפרסם טור אורח שבו מתארת סופרת אמריקאית את המאבק להתאגדות של עובדי מרכז גריאטרי קטן באורגון

הדס יום טוב

הסופרת האמריקאית ונסה וסלקה (״זאזן״, ״מישורי החוף הגדולים״) היתה עד לאחרונה מאגדת עובדים באורגון. וסלקה כותבת בטור מיוחד לניו יורק טיימס על חוויה משמעותית שחוותה במהלך עבודתה, ושלדבריה מוכיחה עד כמה חיונית התאגדות עובדים. הטור פורסם בסוף השבוע.

״אני מאגדת עובדים ותיקה, אבל דבר כזה מעולם לא ראיתי״, כותבת וסלקה. ״עבדתי באיגוד שנה וחצי כשקיבלנו את השיחה על ׳ראולין׳. כל מה שרע בבתי אבות סטנדרטיים נוטה להיות הרבה יותר גרוע במרכזים שמטפלים בבעיות זיכרון, ככה שלא הופתעתי לקבל את הטלפון הזה. מה שהפתיע הוא עד כמה היו העובדים מסורים להקמת איגוד״.

ונסה וסלקה (צילום: Heather Hawksford)

׳ראולין׳ הוא מרכז גריאטרי שמתמקד בטיפול בקשישים עם בעיות זיכרון בעיירה ספרינגפילד, במערב אורגון. לדבריה של וסלקה, המטופלים סבלו מתנאים קשים מאוד בגלל מחסור באנשי צוות בעלי הכשרה מתאימה. חברת ׳וואן לייף׳ שמפעילה את המתקן לא העמידה מספיק אנשי צוות כדי לטפל כראוי במטופלים בזמן הקורונה.

רבים מהעובדים הוותיקים והמנוסים, שהרוויחו 14-12 דולר לשעה ונדרשו לעבוד מסביב לשעון התפטרו, וכתוצאה מכך כ-20 מטופלים מתו תוך מספר חודשים. 6 מתו מקורונה, ו-12 נוספים נפטרו מתת תנאים ומחסור בטיפול הולם.

מטופל העיף את האחות ש״הריחה כמו וייטנאם״

״מטופלים קשישים צרחו מחדריהם לעזרה״, כותבת וסלקה, ״והעובדים נאלצו לקבל את סוגי ההחלטות שאנשים נאלצים לקבל במלחמה: האם אתה מבזבז זמן יקר בטיפול חירום בפצעים שאתה לא ממש בטוח איך לטפל בהם, בידיעה שמטופלים אחרים ישבו בצואה של עצמם במשך שעות או יטיילו ויפלו במסדרונות? האם אתה עוצר כדי להאכיל מטופל שמתקשה לבלוע, בידיעה שאולי לא תצליח להאכיל אחרים?״

וסלקה מתארת שבשלב מסוים, אחת האחיות הוותיקות, שהחלימה לאחרונה מקורונה ועדיין לא חזר לה חוש הריח, נכנסה לחדר כדי למצוא אישה מבוגרת עם פצעי לחץ גדולים שנדבקו למיטה. אחד מהם היה עמוק מספיק כדי לחשוף את העצם. הסירחון היה כל כך קשה, מתארת וסלקה, עד שהדייר הבא בו טיפלה האחות העיף אותה מחדרו כי היא ׳הריחה כמו וייטנאם׳.

לדבריה, המטפלים ב׳ראולין׳ התחננו בפני ההנהלה להוסיף עובדים ולהעלות את השכר, לפחות מעט יותר ממה שמרוויחים במסעדת מזון מהיר. כשההנהלה סירבה, והם לא ידעו מה לעשות עוד, הם יצרו קשר עם האיגוד המקומי.

כדי להקים איגוד עובדים בארה״ב, העובדים צריכים לאסוף חתימות של לפחות 30% מהעובדים הזכאים ולהגיש אותם למועצה הלאומית ליחסי עבודה. לאחר מכן קובע ועד העבודה האמריקאי בחירות שמוכרעות על פי רוב. אם לעובדים יש רוב מוחלט בבחירת לאיגוד, הם יכולים לתבוע מהמעסיק להכיר בהם. לדברי וסלקה זה קורה לעיתים רחוקות בלבד.

3,500 דולר ליום למי שפעל נגד האיגוד

וסלקה מספרת שנתון מדהים של 85% מעובדי המרכז הגריאטרי חתמו לבסוף על טפסי האיגוד בתוך שבוע בלבד. העובדים פנו להנהלה כדי לדרוש הכרה באיגוד שלהם, אך זו סירה להכיר בהם. העובדים יצאו לשביתה.

וסלקה מתארת את המאמצים שהפעילה ההנהלה בשביל לפורר את איגוד העובדים הטרי. הם הזמינו אדם שהחל לדבר עם העובדים ולהסביר להם שאיגודים הם מושחתים, לוקחים את הכסף מהעובדים ושאלו שיטות מיושנות.

בהמשך החברה שלחה מייל שמספר על עובדים שהתנגדו לאיגוד, וחתכו להם את הצמיגים ברכב, ושההנהלה מכבדת את זכותם של העובדים להתארגן אבל לא יכולה לסבול אלימות.

האדם שנשלח לדבר עם העובדים השתייך לפי וסלקה לחברת ייעוץ ארצית שמוכרת בעוינותה לאיגודי עובדים. ״טופס שהתפרסם מאוחר יותר הראה ש׳וואן לייף׳, החברה שמעסיקה את העובדים, שילמה לאדם הזה 3,500 דולר ליום בתוספת הוצאות״.

העובדים נלחמו בשביל המטופלים

וסלקה מתארת שבעקבות התעמולה, איבדו העובדים למעלה מ-20% מהתמיכה שהיתה להם תוך חמישה ימים. שביתות בשירותי בבריאות אינן כמו שביתות אחרות, היא מסבירה, בגלל אופי העבודה, המטפלים, שרובן נשים, ולעיתים קרובות גם בני מיעוטים שונים, לא יכולים פשוט לעזוב את העבודה.

המאבק נמשך. עובדי כוח אדם הגיעו להחליף את השובתים. חלק מהעובדים נשברו וחזרו לעבוד. ״הם לא יכלו להסתכל לשובתים בעיניים״, מספרת וסלקה.

בלילה הרביעי של השביתה ארגנו השובתים הדלקת נרות לזכר המטופלים שנפטרו. זה היה רגע מרגש במיוחד על פי וסלקה. למטפלים שהיו כל כך קרובים למטופלים, ובחלק מהמקרים קרובים אליהם יותר ממשפחותיהם, לא באמת היה איפה להתכנס ולהתאבל במהלך עבודתם.

אנשים התאספו על הדשא הרטוב, אוחזים בשמשיות, מספרת וסלקה, מתחת לסככה היו נרות שעליהם כתובים מספרי החדרים של הנפטרים. המטפלים שיתפו את הזיכרונות שהיו להם מהמטופלים שהיו עבורם כמו בני משפחה. ״לא פעם תהיתי מה גורם לאנשים להילחם כשהם חושדים שהם לא הולכים לנצח, עכשיו ידעתי, זה היה בשביל המטופלים״.

העובדים ניצחו

העובדים לא הצליחו בסופו של דבר להקים את האיגוד. השביתה נמשכה 14 ימים, ולאחר מכן רבים מהעובדים ששבתו החליטו להתפטר ביחד.

למרות ההפסד, כותבת וסלקה, המאבק הרגיש כמו ניצחון. ״מסיבות שאני לא לגמרי מבינה, הדברים שבדרך כלל מסמנים הפסד אחרי קמפיינים כאלה לא התרחשו״. לעובדים הנאבקים קרו דווקא דברים משמחים בחייהם האישיים.

וסלקה מספרת שעובדת אחת קיבלה את רישיון הנהיגה שלה; אחרת עזבה מערכת יחסים פוגענית; לפחות שני עובדים שהיו נערים חזרו ללמוד בבית ספר; עובדת אחרת החליטה ללמוד ולהיות סייעת סיעודית מוסמכת; אחרת סירבה לעבוד בפחות מ-15 דולר לשעה בעבודה הבאה שלה, ועכשיו מרוויחה 16 דולר לשעה.

שני טכנאים רפואיים שהובילו את השביתה נסעו ברחבי המדינה ושוחחו עם מחוקקים ועם בוחריהם על הצורך בשקיפות ובפיקוח רב יותר בענף הטיפול. הודות למאמצי העובדים ולתשומת הלב התקשורתית שעוררה השביתה, כותבת וסלקה, מרכז ׳ראולין׳ נאלץ להגיב לביקורת בדבר האשמות על הזנחה והיעדר כוח אדם. מעל ל-12 האשמות על הזנחה הוכחו כנכונות.

״יש לי רשימה של דברים שהייתי עושה אחרת בפעם הבאה״, כותבת וסלקה בהתבוננות לאחור, ״אבל אני לא מתחרטת על הבחירה להיאבק על ההכרה באיגוד. העובדים בחרו להיאבק יחד, ובחרו לעזוב יחד, כי הם לא רצו לתת הצדקה לקיומו של מרכז גריאטרי שלא אכפת לו אם מטופליו חיים או מתים. עובדי ׳ראולין׳ אולי לא הפכו לאיגוד, אבל הם התנהגו כמו אחד כזה״.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!