"אני רוצה להיות ברור וחד משמעי: מי שצריך וזכאי לסיוע כתוצאה ממדיניות הממשלה בגל הנוכחי, יקבל" אמר שר האוצר אביגדור ליברמן בסוף השבוע. אבל אין שום דבר ברור או חד משמעי באמירה הזאת. איך קובעים מי נפגע ממדיניות הממשלה? מה יהיו התנאים לקבל פיצוי? מה יהיה ההיקף שלו, ומתי הוא ישולם?

שר האוצר דוחה את התשובה לשאלות אלה בטענה שהוא מחכה לראות נתונים כלכליים על עוצמת הפגיעה, כדי לא "לשפוך כסף" לפני שהתמונה מתבהרת. התוצאות הכלכליות באמת עדיין לא ידועות, אבל למרבה המזל, יש מנגנון כלכלי גמיש שמאפשר להתמודד עם חוסר הוודאות, והוא כבר נוסה בהצלחה בכל תקופת הקורונה: מענק על בסיס ירידה בהכנסות (מענק הוצאות קבועות).

הימנעות מפיצוי, או דחיית ההכרזה עליו ככל האפשר, לא נובעת ממניעים מקצועיים אלא מתפיסת עולם שאפשר לסכמה במשפט: עדיף לתת מעט מדי מאשר לתת יותר מדי.

סיוע גמיש לפי פגיעה

מענק הוצאות קבועות אמנם זכה לפחות תשומת לב ממנגנון החל"ת, אבל הוא מילא תפקיד משמעותי בהתמודדות עם משבר הקורונה. במסגרת התכנית, הועברו 18 מיליארד שקלים לעסקים שהראו שמחזור עסקיהם נפגע בתקופת המגפה, הסעיף השלישי בהיקפו בתכנית הסיוע.

ביחס לטענה שיש לחכות ל'תוצאות האמת', מענק ההוצאות הקבועות בנוי בכל מקרה על דיווח בדיעבד. כל עסק דיווח על היקף הפגיעה שלו במשך תקופת הזכאות למענק בהשוואה ל-2019, ובהתאם לכך קיבל פיצוי. כמו שהבטיח ליברמן, מי שלא ייפגע, לא יפוצה.

גם לטענה שעסקים גדולים וחזקים ירוויחו פיצויים ללא סיבה יש מענה בנוסחה הקיימת: המענק בנוי כך שככל שהעסק קטן יותר, רף הפגיעה לקבלת מענק נמוך יותר. עסק קטן (מחזור של עד 100 מיליון שקלים בשנה) נדרש להראות פגיעה של 25% במחזור העסקאות, בעוד עסק גדול (מחזור של מעל 400 מיליון שקלים) נדרש להראות פגיעה של 60% ויותר.

את התנאים האלה צריך כמובן לשנות ולהתאים, אבל העיקרון הבסיסי של סיוע גמיש מאפשר להכריז על תכנית לפני בדיקה פרטנית של הפגיעה במשק, שיכולה להימשך זמן רב. גם אם יעשו בו שימוש עסקים שנפגעו בלי קשר לקורונה, העלות של זה לא תהיה כבדה במיוחד. בשיא המשבר ב-2020 שולמו במסגרת התכנית 10 מיליארד שקלים בסך הכול. כעת מדובר בתקופה קצרה, ועל פי הערכות בפגיעה מצומצמת יותר, כך שניתן להעריך שהסכום לא יעלה משמעותית על 2-1 מיליארד שקלים.

ואם המשק אכן לא ייפגע? קשה לדמיין מצב שבו תחלואה של 2 מיליון בני אדם לא תביא לפגיעה חמורה לפחות בחלק מהעסקים, אבל במקרה כזה המענק יישאר מיותם. הוא לא יהיה הסעיף הכלכלי הראשון בתקופת הקורונה שלא ינוצל.

חוסר הוודאות עולה ביוקר

יש משקל כלכלי ובריאותי רב להכרזה על פיצוי בהקדם האפשרי. בעל עסק שצופה פגיעה כלכלית ולא רואה מענה, עלול להחליט לפטר כדי להימנע מהפסדים. חוסר ודאות הוא נתון כלכלי בעייתי, שמקשה על בעלי עסקים לקבלת החלטות שקולות וטובות לטווח הארוך.

גם מבחינה בריאותית, צריך לאפשר לאנשים לקבל החלטות ללא חשש מהשלכות כלכליות חמורות. מוטב שעצמאי יידע שהוא יכול להשבית את העסק שלו אם הוא חולה או נמצא בקבוצת סיכון. ההבטחה לרשת ביטחון, גם אם בסיסית, מאפשרת מרחב נשימה.

אלא שהנשימה הזו לרווחה היא בדיוק מה שהמדיניות של 'פחות מדי' מנסה למנוע: עדיף שהציבור החושש להישרדותו הכלכלית יישאר דרוך ויעשה ככל יכולתו להסתדר לבד. בסוף, אולי, ורק לנזקקים ביותר, הממשלה תעזור.