דרושה מפלגה חדשה. מפלגה שתדבוק אך ורק במצע כלכלי-חברתי. המצע שלה צריך להיות אחד: השוואת יחס החוב תוצר של ישראל לממוצע המדינות המפותחות. מצע בן 9 מילים בלבד, שהן שינוי רדיקלי למדיניות ממשלות ישראל מאז שנות ה-80.

ממוצע החוב תוצר במדינות ה-OECD עמד לפני משבר הקורונה על 109%. אם ישראל תשווה את חוב התוצר שלה שעומד על 69% לנתון הזה, היא תוכל להשקיע במהלך העשור הקרוב 560 מיליארד שקלים נוספים במשק הישראלי. אוויר לנשימה. התקציבים הללו יחזקו את מעמד הביניים הנשחק; יצמצמו פערים חברתיים; ימגרו עוני; ישימו את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה של ישראל על מפת ה-OECD.

משבר הקורונה העלה את יחס החוב תוצר במדינות המפותחות בכ-20%, בעקבות השקעות עתק באזרחים. המספר 109% הוא לפיכך שמרני ביחס למקובל בעולם. יחס החוב תוצר בארה״ב, לצורך השוואה, עומד על 162%; באנגליה על 149%; בצרפת על 146%. אבל באוצר של אביגדור ליברמן מתעקשים על חוב תוצר של 69%, והמשמעות היא המשך ההרעבה של המשק ושל אזרחי המדינה. במיוחד תוך כדי מגיפה.

***

הסוקרים אמנם מחממים כבר מנועים, אבל השינוי לא יתחולל תוך מערכת בחירות אחת. זה ברור. החלוקה הפוליטית בישראל לא תהפוך מייד מ״כן ביבי, לא ביבי״ ל״כן מדינת רווחה, לא מדינת רווחה״. אבל מפלגה חדשה, שהתקציב יהיה הדבר היחיד שמעניין אותה, תוכל להפוך על הראש את המערכת הפוליטית, כלכלית וחברתית במדינה.

התנאי היחיד של המפלגה החדשה לישיבה בקואליציה יהיה: הגדלת תקציב המדינה על פי היעד של בנק ישראל. ואם חייבים עוד תנאי, שיהיה זה: כל הכנסה של המדינה מעבר לצפי ההכנסות, תגיע לדיון בשולחן הממשלה.

ב-2021 הכניסה המדינה 25 מיליארד שקלים מעבר לתחזיות. השרים עוד לא הספיקו לקחת שלוק מהקפה הפושר בישיבת הממשלה, והאוצר כבר הודיע שהכסף הולך לכיסוי הגרעון המצומק של ישראל. למה?

***

מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, ראשי מפלגות השמאל שחזרו לשלטון אחרי שנים, שותפים לאותה מדיניות כלכלית אותה הוביל נתניהו כשר אוצר (שהכריז פעם שאת מה שבאמת בא בשבילו לפוליטיקה לא עשה כראש ממשלה, אלא כשר אוצר ב-2003). הם חלק מממשלה שמקצצת תקציבים, מפריטה נכסי מדינה ופועלת לשינויים מבניים משמעותיים תחת חוק הסדרים דרקוני. כן ביבי, לא ביבי; כן עסקה לא עסקה; כן קלון, לא קלון. נתניהו לא כאן כבר חודשים, אבל כולם מיישמים את מדיניותו. כולם היו בניו.

התשובה להסדר הטיעון המתגבש עם נתניהו היא לא זעקות שבר וחבישת שק ואפר על הראש, היא הקמת מפלגה חדשה, שתוביל למדיניות כלכלית שלא נוסתה עדיין בישראל: השקעה באזרחים, בתשתיות, במערכות הציבוריות. אבל בינתיים, למדיניות הכלכלית הסוררת של ישראל אף אחד לא מציע קלון.