"נדמה שבגל הנוכחי אי-הוודאות גדולה הרבה יותר, במיוחד כמובן בכל מה שקשור לילדים", אומרת ל'דבר' ענת בן-רפאל, פסיכולוגית ארגונית-תעסוקתית מומחית, מנהלת מגזר פיתוח ארגוני והון אנושי בחברת החשמל ופסיכולוגית החברה.

"אני עובדת עם מנהלים ועם עובדים ומלווה את מחלקות משאבי האנוש, ועולים לא מעט קשיים", היא אומרת. "אנחנו כאילו כבר רגילים למצב הזה. היינו בסרט הזה, אנחנו מתורגלים היטב. העובדים משקפים את זה שהם כבר רגילים להיות בבית, רגילים לקפסולות, לנוכחות מופחתת, לשמירה על ריחוק, לישיבות מרחוק ולאי-הוודאות עם המסגרות של הילדים".

ענת בן-רפאל: "אני רואה הרבה עובדים עצבניים מאוד, או בתחושות של דכדוך, חוסר וודאות, חרדה" (צילום: חברת החשמל)

"מצד שני, הכול קורה מהר ובצורה אינטנסיבית. יש עלייה של מאות אחוזים בנדבקים וכמובן עולה גם הסיכוי שלי כפרט להידבק, וגם ההנחיות משתנות מהר, לפעמים מסורבלות ולא תמיד ברורות".

אילו קשיים את רואה ברמה הנפשית של העובדים ביחס למצב היום?
"אני רואה הרבה עובדים עצבניים מאוד, או בתחושות של דכדוך, חוסר ודאות, חרדה. בגלל ריבוי הבידודים והשינוי המהיר של ההנחיות, יש חוסר יכולת לתכנן משהו עתידי. זה מצב של חוסר שליטה, שהוא גורם מרכזי מאוד לחרדה ומתח. ממש רואים שיש עלייה משמעותית בתחושות הלחץ, החשש והחרדה, גם בהשוואה לגלים קודמים".

"כל הודעה מהגן או בית הספר מלחיצה ומקפיצה"

בן-רפאל מספרת שבגלל הבידודים יש ניוד גדול מאוד של עובדים ממחלקה למחלקה. "יש הרבה פרויקטים של החברה שנכנסו עכשיו להמתנה כי יש מספר רב מאוד של עובדים מבודדים וחולים. ממש כל יום עושים תעדוף של משימות, כשהדבר הכי חשוב זה כמובן לתת את השירות לכל הלקוחות ולדאוג לרציפות האספקה. הרבה מעובדי חטיבת הפרויקטים ההנדסיים נותנים שירות ללקוחות ומגבים בתיקון התקלות.

"את ההורים כל הודעה מהגן או בית הספר מלחיצה ומקפיצה ולכן הם פחות מרוכזים, יותר לחוצים. לכן, ברמת החברה רואים הרבה פחות סבלנות וסובלנות. אנשים קצרים, עייפים. הגל הזה גם מתווסף לשחיקה ולעייפות מהמצב המתמשך שאנחנו חווים בשנתיים האחרונות".

אילו קשיים העובדים מעלים?
"מה שעולה הרבה הוא תחושת הניתוק. יש עובדים משרדיים שעובדים גם 5-4 ימים בשבוע, מהבית. ואלה שמגיעים לעבודה, מסתובבים במסדרונות ריקים. אי אפשר אפילו לשבת לארוחת צהריים או כוס קפה עם הקולגות, שזה דבר כל כך נחוץ לנו במקום העבודה. זה יוצר המון קושי בחיבור למקום העבודה ובשמירה על תחושת השייכות, שזה דבר שאנחנו מאוד זקוקים לו במקום העבודה".

"עובדים בבידוד מרגישים אשמים שהעומס נופל על חבריהם"

"הניתוק מאוד מודגש אצל העובדים מהבית. הציפייה ממך היא כמובן לעבוד גם מהבית, אבל אנחנו כבר יודעים שזה לא תמיד כל כך פשוט. הסביבה לא תמיד מאפשרת, ילדים ומשפחה בבית מקשה מאוד על הריכוז. חלק מהעובדים אומרים שהם מאבדים את התחושה של יום ולילה, חלק מדברים גם על תחושת פספוס: 'אני לא חלק ממה שקורה במשרד'".

עובדות חברת החשמל. "חלק מהעובדים מהבית אומרים שהם מאבדים את התחושה של יום ולילה" (צילום: חברת החשמל)

"עבודה היא מעגל חברתי, הרבה פעמים זו ממש משפחה. יש חברות גם מעבר לשעות העבודה, עם המשפחות, ויש הרבה געגוע לאנשים ולשייכות לקבוצה".

לדברי בן-רפאל, הדבקה ובידוד מלוות לעתים קרובות ברגשות אשם. "העובדים שלא בבידוד עוברים שחיקה לא קלה. אנחנו מספקים שירות חיוני, שחייב לשמור על רציפות תפעולית ושירות ללקוחות. אם אני בבידוד, העומס נופל על החברים שלי, שצריכים לגבות אותי".

"אנחנו רואים הרבה שחיקה גם אצל המנהלים"

"גם המנהלים חווים מורכבות. כמנהל, פתאום במצב הזה יש לך כמה כובעים. מנהלים חווים את הפחת בכוח העבודה שלהם, אבל הם אחראיים על ביצוע העבודה על הצד הטוב ביותר. הם נדרשים להכיל את הקשיים והלחץ של העובדים, וגם כמובן דואגים וחרדים להם, ויש להם כמובן גם את הבתים והמשפחות שלהם שגם חווים את הטירוף הזה. אנחנו רואים הרבה מאוד שחיקה גם אצל המנהלים".

איך אתם מתמודדים עם הקשיים האלה?
"הצעד הראשון הוא להקל כמה שיותר פיזית. אצלנו מחמירים בהנחיות יותר מהמדינה. מצד שני, יש רצון גדול לבוא לקראת העובדים. מאפשרים פה בדיקות PCR במתקני החברה, מה שחוסך לעובדים את התורים בחוץ, מגדילים את האפשרות לימי עבודה מהבית למי שיכול ועושים תעדוף של משימות וניוד עובדים".

עובדי חברת החשמל בשטח. "כשההנחיות מהחברה והמנהלים ברורות, שקופות ומתוקשרות באופן ברור, זה מקל" (צילום ארכיון: חברת החשמל)

"כשההנחיות מצד החברה ומצד המנהלים ברורות, שקופות ומתוקשרות באופן ברור, זה מקל. כמה שיותר לייצר את מסגרת העבודה הברורה ושגרת עבודה. אחד הדברים החשובים במישור הזה הוא תעדוף המשימות ושגרת המשימות, להגיד במה מתרכזים עכשיו ומה מפסיקים לעשות. זה עדיף מלחשוב שאפשר לעשות הכול ואי אפשר לוותר על כלום ולהכניס את העובדים למתח".

מה אתם עושים ברמת הפרט, בין העובדים או בין העובד והמנהל?
"העובדים צריכים להרגיש שהמנהלים שלהם נגישים אליהם ומחוברים למה שקורה. בין העובדים חשוב לשמור על החיבור והתקשורת, גם הבין-אישית וגם החברתית, להיפגש בפלטפורמות השונות, שעובדים יוכלו לדבר אחד עם השני, ולא רק על עבודה".

"כמובן הרבה מאוד הקשבה ואמפתיה. צריך לזכור שחוסן של חברה מורכב בסופו של דבר מהחוסן והעמידות של כל אחד מהעובדים והמנהלים שלה, וצריך לשמור על הנפש שלהם. להרים טלפון, להתעניין מה קורה בבית, גם אצל אלה שבשטח ובמשרד, וכמובן אצל אלה שעובדים מהבית, ואלה שחולים או מבודדים".

"ייקח זמן עד שנחזור לתחושת הביטחון במקום העבודה"

בן-רפאל מדגישה את חשיבותה של תמיכת החברה במנהלים. "כשאנחנו נמצאים במצב חדש, אנחנו הרבה פעמים מחפשים את המנהיג, את העוגן שיגיד מה עושים עכשיו, איך הדברים עובדים. זה דבר מאוד מרגיע. לכן, חשוב מאוד לדעתי לתת אחריות למנהלים ולתמוך בהם, לתת להם את הכלים שיאפשרו להם להיות עוגן".

את חושבת שיהיו התמודדויות שיימשכו גם לאחר המשבר?
"תהיה הרבה התמודדות עם שחיקה ועם מחוברות. התקופה הזו כבר נמשכת לא מעט זמן, וכל גל כזה מוסיף עוד על השחיקה והעומס הנפשי. בנוסף, אני חושבת שאחרי המשבר ייקח זמן עד שעובדים יחזרו לתחושת הביטחון במקום העבודה".

"צריך יהיה לנתב את העומסים אחרת, שזה דבר מורכב, כי עומס או לחץ הם סובייקטיביים. אבל אני חושבת שעם הסרה של ביורוקרטיה וחסמים, לאפשר לאנשים להתעסק בעיקר ולא להתעסק במאבקי כוחות או מאבקים מסורבלים, יקל על זה מאוד. לדעתי זה אתגר גם של החברות וגם של המדינה".

בן-רפאל רואה גם את היתרון במצב הנוכחי. "הקורונה הביאה משהו חדש והאיצה תהליכים שכבר התחילו לקרות עוד קודם, גם של עבודה היברידית וגמישות וגם בקשב הניהולי. זו הזדמנות אדירה למנף את זה גם הלאה, להמשיך לפתח את החוסן ואת הקשב, וגם את האפשרויות למודל גמיש יותר של עבודה".