"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.
לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"
(דברים כט, ט-יב)
משה רבנו פנה במישרין אל כל בני ישראל ולא כרגיל, אל הנשיאים לחוד.
כידוע, כל פעם שמשה דיבר אל בני ישראל, היה מדבר עם ראשי השבטים, והם היו מעבירים את דבריו אל העם.
כאן היה מעמד אחר, מעמד של כריתת ברית עם ה'. כאן אין הבדל בין הנשיאים לבין כל העם וכולם באים לעמוד "לפני ה' אלקיכם". ראשיכם שבטיכם, מחוטב עציך עד שואב מימיך.
משום שכשכורתים ברית עם ה' אין אנו יודעים להבדיל מי יותר חשוב ומי פחות חשוב. ייתכן כי מי שמוחזק בעינינו לנשיא וראש, הוא פחות חשוב בעיני שמים מזה שמוחזק בעינינו ליהודי פשוט. ובמעמד כזה של כריתת ברית, כל ישראל ניצבים, כמו במעמד מתן תורה.
והברית החדשה הזו מציגה סטנדרט חדש בקשר של עם ישראל עם הקב"ה ובינם לבין עצמם. מעתה ואילך, בני ישראל לא יהיו אחראים אך ורק על מעשיהם, אלא כל אחד מהם יהיה אחראי גם על מעשיו של זולתו.
היבט זה של ערבות הדדית הוא נדבך נוסף במה שהופך אותנו לעם ולא לקבוצת אנשים סתמית.
רעיון הערבות ההדדית אומר שמעשיו של כל אדם משפיעים על כל השאר. כל ערב שרואה שהלווה מפזר את ממונו, מיד מוכיחו שלא יצטרך לשלם תחתיו. כך צריכים אנו להרגיש אף ברמה הרוחנית, אם יש בידו להשפיע ולא השפיע הרי הוא שותף לדבר.
כשחטא עכן בר כרמי ומעל בחרם, אמר הקב"ה ליהושע
"חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציויתי אותם, וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם" (יהושע ז' י"א).
אפילו שאיש אחד חטא, כיון שלא מיחו ולא שמרו עליו שלא יחטא, מעלה עליהם הכתוב כאילו כולם חטאו.
הגמרא בערכין (טז ע"ב):
"תניא א"ר טרפון תמיהני אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח".
ובאמת אם אין תוכחה, אין לנו ערבות. וכי איך נוכל להרגיש ערבים זה לזה אם לא נוכל להוכיח?
אלא שיש ערבות הדדית גם בדורנו!
כשעובדים מאוגדים מוכנים לתת כתף, להפריש משכרם עבור עובדים מוחלשים ומקופחים, ודואגים לזכויותיהם, כשעובד מוכן להפסיד ימי עבודה כדי שלחברו יהיה שכר הוגן, אין לך ערבות הדדית גדולה מזו!
אשרינו שזכינו לראות בדורינו חברה מתוקנת שבאמת מיישמת הלכה למעשה את רצון ה' בדרך הכי גבוהה והכי פשוטה, בלי חוכמות ובלי התחכמויות. ערבות הדדית אמיתית.
רעיון זה קשור באופן ברור גם לימים הנוראים, כאשר כולנו עומדים למשפט. כפי שכותב הרמב"ם (הלכות תשובה):
"…לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו … כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה…"
הכותב הוא רב ההסתדרות
