בג"צ קבע היום (חמישי) שאספקת חשמל היא זכות לקיום מינימלי בכבוד, וההגנה עליה היא במסגרת הזכות החוקתית לכבוד האדם. המשמעות: רשות החשמל נדרשת לשנות את מדיניות הניתוקים שלה, ולאסור ניתוק עקב חוב לאדם שחי בעוני קשה או נמצא בקשיים כלכליים המשולבים במחלה.

הפסיקה של השופטת דפנה ברק-ארז, והשופטים יצחק עמית ודוד מינץ ניתנה בתשובה לעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב, עמותת רופאים לזכויות אדם, איגוד העובדים הסוציאליים ואזרחים שהחשמל בביתם נותק עקב חובות.

"אספקת חשמל בסיסית נחשבת כיום למצרך חיוני שלא ניתן לנהל אורח חיים שגרתי בלעדיו" נכתב בפסיקה, "על כן, נקבע כי אספקת החשמל קשורה בקשר הדוק לזכות לקיום מינימלי בכבוד או לזכות לחיים ולבריאות, ולכן ההגנה עליה קשורה להגנה על הזכות החוקתית לכבוד האדם".

פסק הדין קובע כי רשות החשמל צריכה להרחיב את מעגל הצרכנים המוגנים מניתוקי חשמל, הכולל כיום ניצולי שואה ומי שהוגדרו כ"צרכנים שאספקת חשמל חיונית להם" מטעמי בריאות, ולהוסיף אליו אנשים במצב של עוני קשה או בקשיים כלכליים המשתלבים עם מצב רפואי, באופן המצדיק להימנע מניתוק. בנסיבות אלה, כך נקבע, חברת החשמל תידרש לגבות את החוב באמצעי גבייה אזרחיים מתונים יותר, שאינם כרוכים בניתוק החשמל. נקבע שהמהלך יבוצע בתוך חצי שנה.

עוד קבע בג"צ כי על רשות החשמל להסדיר באמות המידה קיומו של הליך לשמיעת טענותיו של הצרכן ולבחינת נסיבותיו הפרטניות בטרם קבלת החלטה על ניתוקו מאספקת חשמל, כמתחייב מכללי המשפט המינהלי. בהמשך לכך הוטל על חברת החשמל לאמץ נוהל מסודר ומפורט שיקבע את העקרונות המעשיים ליישום ההסדר המתוקן כפי שיעוגן באמות המידה. על החברה לגבש את הנוהל בתוך שלושה חודשים.

"אין התייחסות מהותית לאופן הביצוע של הניתוק"

לפי החוק והכללים הנהוגים כיום הוגדרו ברשות החשמל אמות מידה לניתוק אנשים מזרם החשמל עקב חובות: גובה החוב המאפשר זאת, משך הזמן שבמהלכו לא שולם החוב, מועדי הניתוק ועוד. הכללים גם מגדירים קבוצת צרכנים בעלי זכאות לתשלום מופחת (לאו דווקא בשל מצבם הכלכלי), ניצולי שואה ו"צרכנים שאספקת חשמל חיונית להם" – שלא ניתן לנתקם מאספקת חשמל.

השופטת ברק-ארז ביקרה בפסק הדין את היעדר קיומו של הליך סדור וברור שמאפשר התייחסות לתוצאות הקשות של ניתוק אדם מזרם החשמל. "ההסדר הקיים בחקיקה ובאמות המידה שהתקינה רשות החשמל ביחס לסוגית הניתוק מאספקת חשמל כולל כללים "טכניים" באופיים ביחס לאפשרות לבצע את הניתוק", כתבה ברק-ארז, "לעומת זאת, ההסדר אינו כולל התייחסות מהותית לאופן ביצוע הליך הניתוק – ובכלל זה פניה לצרכנים העומדים בפני ניתוק, בירור מצבם הכלכלי והרפואי (מעבר לזיהוין של קבוצות אוכלוסייה החסינות מפני ניתוק, כפי שהוכרו באמות המידה), ומתן זכות טיעון בטרם ביצוע הפעולה. כמו כן ההסדר אינו מתייחס לשאלה האם ניתן במצבים חריגים נוספים להימנע מניתוק, תוך פנייה להליכים אחרים לצורך גביית החוב, ובאילו מצבים יש לנהוג כך."

לפיכך קבעה השופטת ש"מוטב כי גם חברת החשמל תאמץ נוהל מפורט ומסודר אשר יתווה את העקרונות המעשיים ליישום ההסדר שייקבע על-ידי רשות החשמל. הנהלים האמורים יכללו למצער את הגדרת ההליך שבו יועלו הטענות עובר לניתוק, וכן את טיב המסמכים שצריך יהיה לצרף (כדוגמת אישורים מתאימים מלשכת הרווחה או מן ההוצאה לפועל)."

עוד נקבע שרשות החשמל או ספקי השירות צריכים לקבוע גורם מוסמך ומקצועי לעניין ההחלטה על ניתוקי חשמל: "ההסדר העתידי נדרש להציג את הצורך בהגדרתו של גורם מובחן שיעסוק בנושא ברשות החשמל או אצל ספק השירות החיוני עצמו ויכלול בעלי תפקידים מתאימים לכך מבחינת הכשרתם (תוך הפרדה ממילוי תפקיד אחר, למען ניקיון הדעת ומניעת הטיות). כמובן, כמו בהקשרים אחרים, מימוש של זכות הטיעון יכול להיות אף בכתב, מטעמים מעשיים".

השופטת ציינה שירות חיוני מקביל שבו נקבעו כללים דומים, וכיום לא מבוצעים ניתוקים עקב חובות – אספקת מים. "למדנו מטענות הצדדים כי מאז קביעת כללי הניתוק ממים לא ננקטות עוד פעולות של ניתוק אספקת מים כאמצעי לגביית חובות של צרכנים, וככלל תאגידי המים פועלים לגביית החובות באמצעים חלופיים."

הסדר התשלום מראש יימשך

לצד הביקורת על הניתוקים הגורפים מחשמל, השופטת אפשרה את המשך קיומו של הסדר קבלת חשמל באמצעות מונה תשלום מראש, אותו מציעה חברת החשמל לחייבים. ההסדר הזה מאפשר לשלם מראש על כמות מסוימת של חשמל כאשר בכל תשלום נגבה אחוז מסוים לכיסוי החוב. העותרים טענו, שבפועל גם הסדר המת"מ הוא ניתוק חשמל, מאחר שאם הצרכן אינו יכול לשלם במועד מסוים, החשמל בביתו ינותק. אך טענתם נדחתה.

"דומה שהצדק עם המשיבים כי עומדת לחברת החשמל הסמכות להשתמש במת"מ ככלי גבייה", כתבה השופטת, "זאת, לפי הסמכות הקנויה לה על-פי הוראת סעיף 17(ד) לחוק, הקובע, כזכור, כי ספק השירות החיוני רשאי לקבוע אמות מידה המסדירות את אופן הפסקת השירות, עיכובו או הגבלתו אם לא שולם לו תשלום בעדו. סמכות זו משמעה גם כוח לקבוע שבהתקיים תנאים מסוימים לא תנותק אספקת החשמל כליל, אלא יותקן מת"מ שיאפשר צריכה מדודה של חשמל. זהו אמצעי מידתי הנכלל בגדר הסמכות לבצע ניתוק, לרבות ניתוק למחצה ולשליש.

לדברי השופטת ברק-ארז, "אמצעי גבייה זה יכול למנוע הליכי הוצאה לפועל הכרוכים בעלויות רבות, המוטלות לפחות בחלקן על החייבים, והנמשכים לעתים שנים ארוכות. על כך יש להוסיף כי גביית החוב באמצעות המת"מ מביאה לכך שהתשלומים יישאו ריבית איחורים, שהיא ריבית נמוכה יחסית"

"אכן, צריכת חשמל באמצעות מת"מ היא מכבידה, אך היא משמשת אמצעי מידתי לניתוק מאספקת חשמל, לאחר הליך בחינה פרטני, הכולל מתן זכות טיעון, שבסיומו מתברר כי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להימנע מניתוק. ראוי לחזור ולהזכיר כי, כפי שהוסבר לנו בדיון, בהקשר של אספקת מים זו אינה חלופה אפשרית כלל."

עם זאת, השופטת המליצה לחברת החשמל להפחית את הריבית על התשלומים הניתנים באמצעות מת"מ. "במאמר מוסגר – טוב תעשה חברת החשמל אם תבחן את האפשרות לבטל את ריבית האיחורים, ולמצער להעמידה על ריבית החשב הכללי כפי שנעשה לגבי צרכני התעריף המופחת, הנמוך מבין השניים)".

"מקווים שפסק הדין מבשר על עידן חדש"

עורכות הדין משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח, ועדי ניר בנימיני מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב הגיבו לפסק הדין: " ביום הכי קר בשנה שבה אנשים נותרים ללא חימום, בג"צ קיבל את עמדתנו. אנו תקווה כי פסק הדין שנפתח במילים 'ויהי אור' מבשר על תחילתו של עידן חדש בכל הנוגע להגנה על אוכלוסיות חלשות מפני ניתוקי חשמל."

ז׳יל דרמון, נשיא ומייסד ארגון לתת, בירך על פסק הדין: "החלטת בג״צ שאספקת החשמל קשורה בקשר הדוק לזכות לקיום מינימלי בכבוד או לזכות לחיים ולבריאות, ולכן ההגנה עליה קשורה להגנה על הזכות החוקתית לכבוד האדם – עשויה לפתוח עידן חדש בהתייחסות רשויות המדינה לחיים בעוני. הכרה בצרכים החיוניים הדרושים לקיום בכבוד כזכות חוקתית, תסייע בהגנה על אוכלוסיות מוחלשות ובמאבק לצמצום העוני."