רוח בלהות מהלכת שוב על פני אירופה. רוסיה נערכת למתקפה לאורך הגבול האוקראיני, אולי גם לפלישה מכיוון בלארוס. המטרה, לפי הפרשנים, ליצור מסדרון יבשתי המחבר את חצי האי קרים לרוסיה ואולי גם לכבוש את חרקוב – העיר השנייה בגודלה באוקראינה, שרוב תושביה רוסים. פוטין דרש מנאט"ו התחייבות שלא להתרחב מזרחה מפולין, האמריקאים גמגמו, ומשם כדור השלג המשיך להתגלגל, בתנופה רבה שהגיעה מעשור של הידרדרות היחסים.
משברים כאלה כבר היו. מאז סוף מלחמת העולם השנייה, להוציא את 'העשור החם' (שנות התשעים) היחסים הבין גושיים יוצאים משיווי משקל על בסיס קבוע אחת לכמה שנים, וכמעט תמיד נדמה – הפעם זה הסוף, מלחמת עולם שלישית בפתח. לכן יש מי שיגידו: נו, מה חדש? עוד משבר שיגמר בסנקציות, או סבב השקעות כספיות. אך יש בכך מן הבורות.
אם יש משהו טיפשי יותר מזה שהאנושות עוסקת בלהשמיד את עצמה, זה האדישות לכך. כשפילים רבים, הם אינם מבחינים בנמלים הנמחצות תחתם. כך גם מעצמות גרעיניות. ואם לפשט את המשל, אזי שמיליוני אוקראינים התעוררו הבוקר לעוד יום בו עשויה להישמע אזעקה שתוריד אותם למקלטים. ובניגוד אלינו, הישראלים, הם לא יוכלו להתווכח ביניהם אם צריך "לשטח" את מוסקבה, או שאפשר להסתפק ב"הפצצות כירורגיות". טוב שאנחנו כבר לא זוכרים איך זה להיות החלשים.
***
מה ששונה בסבב ההסלמה הנוכחי במזרח אירופה, הוא שרוסיה עומדת בפני פלישה צבאית נרחבת מערבה, לראשונה מזה עשרות שנים. בקיץ 2008 חצה הצבא הרוסי את פסגות הקווקז ופלש לגיאורגיה – מלחמה שערכה כשבועיים, ועיצבה מחדש את מפת גיאורגיה. שש שנים לאחר מכן פרצה המלחמה באוקראינה, מלחמה בה שיחקה רוסיה תפקיד מרכזי.
הרוסים אמנם סיפחו את חצי האי קרים, ותמכו צבאית בבדלנים בשני המחוזות המזרחיים (לוהנסק ודונצק) אך רוסיה נמנעה מכניסה צבאית נרחבת לשטח אוקראינה כפי שעשתה בגיאורגיה. בעיניים רוסיות, המלחמה הזו צריכה הייתה להיגמר כבר מזמן, ושווה לשלם מחירים בשביל 'לשחרר' את מזרח אוקראינה רבתי. בחודשים האחרונים נערכת רוסיה למהלך כזה, וכל הניסיונות לגשר על הפערים בינה לבין המערב בדרכים דיפלומטיות העלו אבק.
דבר נוסף שהשתנה: חילופי שלטון בברלין. במוסקבה קיוו בזמנו שעלייתו של טראמפ תשפר את מצבם. התקווה הזו התבדתה – טראמפ בחר לשמור על סטטוס-קוו. מה שמתברר כשינוי משמעותי עבור הרוסים הוא דווקא חילופי השלטון בגרמניה. הקנצלר שולץ שבר את ההגה.
הנשיא ביידן הודה שאין אחדות דעים בנאט"ו בנוגע לתוקפנות הרוסית. בנאום שנשא ביום רביעי לאומה האמריקאית, הוא אמר שפלישה רוסית לאוקראינה היא רק עניין של זמן, ועורר את זעמם של האוקראינים כששידר מסר מפויס באם יפלשו הרוסים רק "מינורית". מבחינת קייב היה זה "אור ירוק לפלישה רוסית".
***
ב'דר-שפיגל' הגרמני דווח אתמול (שישי) שהקנצלר שולץ דחה הזמנה דחופה של הנשיא ביידן לפגישה בנוגע להסלמה, פגישה שנועדה לקבוע כיצד תגיב נאט"ו לפלישה הרוסית. מאה אלף החיילים הרוסים העומדים על הגבול וממתינים ליום פקודה אינם מדאיגים את שולץ. לא הם שיזרזו אותו לנסוע לוושינגטון. בשפה הדיפלומטית יש בכך נקיטת עמדה ברורה. עמדה שמחזקת את הברית של הקנצלר עם פוטין, ברית שנעשתה על חשבון המדינות שבתווך.
ב'וול-סטריט ג'ורנל', היוצא לאור בניו יורק, דווח הלילה שגרמניה אסרה על אסטוניה לספק ארטילריה מתוצרת גרמנית לאוקראינה. כמה ימים לאחר ההתכתשות בין לונדון לברלין על מסלול הטיסה של מטוסים בריטים שנשאו חימוש לאוקראינה. התכתשות שנעשתה פומבית לאחר שעיתונאים חשפו שמטוסי התובלה הבריטים נאלצו לעקוף את שמי גרמניה בדרכם לאוקראינה.
הקנצלר שולץ, ומפלגת ה-SPD הגרמנית מונעים מאינטרסים כלכליים – הם לא מעוניינים לערער את אספקת הגז הרוסי הזורם לגרמניה. אלא שגם כאן, העניין מסובך, שכן מלחמה שתפרוץ במזרח אירופה עשויה לפגוע באספקת הגז, ומי כמו גרמניה יודע שצעדים יוניים מעודדים מלחמה, ולאו דווקא מונעים אותה. האמריקאים כבר איימו על השלטונות הרוסים שפלישה לאוקראינה תשים סוף לפרויקט "נורדסטרים 2" – צינור הגז מרוסיה לגרמניה.
אז מדוע מסתכנים הגרמנים בנקיטת עמדה יונית מול שאגת הדוב? אולי מפני שהברית הכלכלית בין גרמניה לרוסיה מושתתת על תחומים רבים, הרבה מעבר לצינור הנפט: השקעות הדדיות, בעלויות של רוסים על חברות גרמניות וההיפך, שותפות רוסית-גרמנית בדירקטוריונים של הבנקים המרכזיים, ברית מרכזית בכלכלות של שני הצדדים מזה שלושים שנה. "נורדסטרים 2" אמור להיות נדבך נוסף שמקבע את הברית הזו, אך הוא רק פרט זעיר מתוכה.
בברלין הקשיבו היטב לדבריו של ביידן בשבועות האחרונים. משהבינו כי אין בכוונתו לנתק את רוסיה ממערכת הסליקה הבינלאומית ״סוויפט״, או לפלוש אליה בכוחות צבאיים, נגולה האבן מעל ליבם. כעת לא דחוף להם לנהל מגעים נוספים על תגובת נאט"ו לפלישה הרוסית לכשתבוא.
***
שרת החוץ הגרמנית, אנאלנה ברבוק, רחוקה בעמדותיה מהקנצלר שולץ. היא נתפסת בגרמניה כניצית יותר, וכמתנגדת לצינור הגז. ברבוק, ממפלגת הירוקים מנסה לפתור את המשבר בדרכים דיפלומטיות, כיאה לשרת חוץ. בשבועיים האחרונים התרוצצה בין ברלין, וושינגטון וקייב ונפגשה עם מקביליה במדינות השונות המעורבות במשבר, כולל צרפת ובריטניה. בביקורה בקייב סרבה לבקשת הנשק של מקבילה האוקראיני, וטענה שצינור הגז הוקפא מפני שאיננו עומד ברגולציה האירופית, ולא בגלל החשש לפלישה רוסית. ביום שלישי ביקרה ברבוק לראשונה גם במוסקבה. "נכנסה למערת הדוב" כפי שנכתב ב'בילד' הגרמני.
המפגש בין ברבוק ללברוב הוא מופע ייחודי לכשעצמו. לברוב מבוגר ממנה בשלושים שנה. דיפלומט מושחז המכהן כשר החוץ מזה 18 שנים. בשונה מפוטין, הוא איננו דובר גרמנית. ברבוק נכנסה לתפקיד לפני כחודש, נישאת על כנפי שיח פמינסטי-סביבתני הרחוק שנות אור ממקבילה הרוסי. לא ידוע אם היא סרבה לכוסית הוודקה שנמזגה לה בפגישה, או לגמה אותה בשלוק אחד כיאה לכל אורח במוסקבה. בהצהרות שפרסמו בצאתם מהמפגש לא היה חידוש רב.
השרה הגרמנית קראה לשמור על החוקים, ולא לפורר את השלום והביטחון באירופה. לברוב אמר שהיתה בשיחה התקדמות חיובית. הוא האשים קבוצה של מדינות אנטי-רוסיות בהידרדרות היחסים שהתרחשה לאחרונה באירופה. הנימה המנומנמת בה נערכה מסיבת העיתונאים הייתה הסימן המעודד ביותר בכל הנוגע למשבר הזה.
לברוב המשיך ונפגש אתמול גם עם בלינקן, מקבילו האמריקאי. בלינקן שהגיע לפגישה לאחר סבב שיחות עם מקביליו האירופאים, וסבב נוסף בקייב, הגדיר את הפגישה כ"רגע קריטי". הדברים שנאמרו בהצהרות לתקשורת חזרו על עצמם, אותם מסרים שנשמעים כבר יותר מחודש, אך כל עוד הם נשמעים והמלחמה איננה פורצת, ניתן עוד לקוות.
