דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

שמעון, הם לא הבינו

טקס הפרידה משמעון פרס ז"ל היה מרגש. החל מנאום ה"דמיין" של קלינטון, דרך סיפורי האבא של צביה וסיפור המצבה של יוני ועד ה"תודה חבר" של אובמה.

אבל כשמסתכלים בדיעבד על מה שהיה, לפעמים מה שלא היה צורם ומהדהד לא פחות, ומה שהיה חסר קשור ליחסי יהודים – ערבים בפנים ובחוץ.

ראשית זו העדרותם ההפגנתית של חברי הכנסת הערבים מהטקס בשל חלקו של פרס, לדבריהם, בפגיעה בהם בשנות הקמת המדינה. דווקא האיש שפעל ועשה למען קידום ופיתוח איזורי כלכלי מתוך הבנה שזה הכלי העיקרי לשלום ושוויון, מקבל מאותה אוכלוסיה למענה פעל, כתף קרה וסטירת לחי.
אני מאמין שהרבה תעצומות נפש וכח רצון ידרשו מאנשי "מרכז פרס" כדי להמשיך ולפעול במגזר הערבי, ואני בטוח שהם יעשו זאת, למרות התנהגות חברי הכנסת הללו.

הדמות השניה שהיתה בגדר נוכח/נפקד בטקס היתה דמותו של אבו-מאזן. פיזית הוא נכח בטקס ושלח בכך מסר לישראל שיתכן ויש לו יכולות להתעלות מעל משקעי העבר וש"יש עם מי לדבר", אלא שמנאומו של ביבי הוא נפקד לחלוטין.
בפני נתניהו עמדה הזדמנות ענקית להוכיח שפניו לשלום ודו-קיום, אם רק היה מתייחס לראש הרשות הפלשתינית במשפט אחד קטן, בודד. מספיק היה לברך אותו על הגעתו או להזמין אותו באופן פומבי להיפגש, כדי להעביר את המסר. לא צריך להיכנס לפרטים או לדבר על תנאים, רק להתייחס, זה הכל.

אלא שלביבי, נואם מוכשר ורטוריקן מעולה, היה חשוב יותר, בנאום על פרס, להזכיר פעמיים את נפילתו של אחיו, יוני נתניהו ז"ל, במבצע אנטבה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שליוני נתניהו יש מקום של כבוד בהיסטוריה הצבאית שלנו, ונפילתו כואבת לביבי עד היום, אלא שקשה לי להשתחרר מההרגשה שאיזכורו בנאום נובע בעיקר ממניעיו האישיים של ביבי, יהיו אשר יהיו.

לטעמי הרבה יותר חשוב להושיט יד לעבר אבו מאזן, לעשות צעד קטנטן לכיוון הפלסטינים ולהסתכל קדימה, מאשר להזכיר שוב ושוב את יוני ז"ל ולהסתכל ארבעים שנה אחורה.

כנראה שכל עוד יחסי יהודים – ערבים באיזור תלויים ב"מנהיגים" הללו, השיפור עוד רחוק. אפילו רחוק מאוד.

קלינטון תיאר בנאומו ריאיון שבו נשאל שמעון פרס על מורשתו, ופרס ענה בפשטות ובגדלות נפש: "אני מודאג יותר ממה שיהיה מחר, מאשר ממה שהיה אתמול".

נראה לי שגם ביבי וגם חברי הכנסת הערבים לא הפנימו את המסר הזה. הם עסוקים במה שהיה אתמול ולא בעיצוב המחר.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!