נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת מרים נאור, שהלכה אמש לעולמה בגיל 74, הובאה היום (שלישי) למנוחות בבית הקברות סנהדריה בירושלים. את ארונה נשאו אנשי משמר בית המשפט ובטקס נשאו דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה נפתלי בנט, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, השרים גדעון סער ואיילת שקד וכן בני משפחתה, ובהם בנה ונכדתה.

הנשיא יצחק הרצוג היה ראשון הדוברים וספד: "לפני קצת יותר מארבע שנים, כשנפרדה מבית המשפט העליון אמרה את הדברים הבאים: גם היום ולאחר שעברתי בכל הערכאות מברכת בליבי על שדרכי הובילה אל השפיטה. כשהצהרתי אמונים למדינת ישראל קיבלתי למשמורת באהבה את לפיד בית המשפט העליון. התחייבתי לשמור על מערכת המשפט, על עצמאות ואי התלות של השופטים ועשיית צדק. היום כאשר אנו נפרדים ממך בטרם עת אנחנו יכולים לומר: מילאת את התחייבויותיך ושירותיך עד תום".

אחרי הרצוג נשא הספד ראש הממשלה. "רבות נאמר על המשפטנית שהייתה. אבל אני מבקש להדגיש פן אחר באישיותה, את אהבתה למדינה. את המחוייבות שלה לביטחון ישראל. את האיזון המתבקש בין ערכיה של המדינה", אמר בנט.

"שמעתי בקולה את הדאגה האמיתית שלה לבני אדם בחקר של אסון מירון. זאת לא הייתה פעולה טכנית מבחינתה, היא רצתה דוח ביניים כי כאב לה. היה לה כל כך חשוב למנוע הישנות של אסון כזה. היא פעלה מתוף שליחות עמוקה. ההקפדה על הפרטים הקטנים כגדולים", הוסיף ראש הממשלה.

"אנחנו נפרדים משופטת עתירת זכויות. מי שצירוף המילים מזג שיפוטי מסמל אותה", אמר. "אדם כמוה חיזק את האמון של הציבור הישראלי במערכת המשפט. בני המשפחה היקרים – מי ייתן ותצליחו לשאוב עידוד מהאהבה הרבה לה היא זוכה. אישה קטנת ממדים וגדולת נפש".

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ספדה לה: "מירה יקרה ואהובה. מותך בא לנו פתע והותיר אותנו המומי צער, לא מוכנים להיפרד. כשמלאו לך 70 שנים נפרדת מכס השיפוט כנשיאת בית המשפט העליון לאחר למעלה מארבעה עשורים של שירות ציבורי נאמן. ואנו, חבריך השופטות והשופטים, התנחמנו בכך שגם לאחר פרישתך תמשיכי ללוות אותנו ולתרום מניסיונך העשיר ומתבונתך לעשייה ציבורית. מי יכול היה אז להעלות בדעתו שבחלוף ארבעה שנים בלבד ניפרד ממך לתמיד".

השרה שקד פרצה בבכי: ״מירה הייתה אשת ירושלים, שוחחנו לפני מספר ימים״

שרת הפנים איילת שקד עלתה לנאום לחברתה כשדמעות בעיניה. "מירה ואני עבדנו ביחד כמה שנים, כשהייתי שרה ונשארנו חברות טובות. אין זה סוד שבחיים המקצועיים היו מחלוקות אבל הכל היה מתוך הערכה הדדית כשטובת מדינת ישראל לנגד עינינו. היא אמרה לי שהנשיאות זה עול כבד. כשהיא יצאה לחופשי בפרישתה, התגעגעה בעיקר לשיפוט, לא לכאבי הראש של הנשיאות, היו לה תוכניות שחלקם עשתה וחלקם לא הספיקה".

"הדיינים הכירו את מרים השופטת. קפדנית שמנהלת ביד רמה ופסיקותיה בנויות לתלפיות. מאז שהכרנו שמרנו על קשר חם, ואפילו במהלך הקורונה המשכנו להיפגש. בסיום כל ראיון שלי קיבלתי ממנה ביקורת, מהות לצד סטיילינג. שיחתנו האחרונה הייתה ביום רביעי, ובירכתי אותה על פרס יקירת ירושלים, ואין ראויה ממנה לקבלת הפרס. מירה הייתה אשת ירושלים ומעולם לא עזבה אותה. מאחרוני הילדים שנולדו בהר הצופים. עבור מרים, ירושלמית בכל רמ"ח אבריה, קבלת פרס ירושלים שאין ראויה ממנה מלקבל אותו, הייתה סגירת מעגל מרגשת".

שר המשפטים גדעון סער נאם: "מרים נלקחה בטרם סיימה את שליחותה הציבורית בה התמידה עד יומה אחרון. בשליחתה הציבורית הייתה סמל למקצועיות וערכיות. שליחותה הציבורית נמשכה גם לאחר כס השיפוט ועד יומה האחרון שקדה על האסון במירון. השם מרים נאור האו כמילה נרדפת לשופטת שמגלמת את הצהרת השופט לתת משפט צדק, לא להטות ולא להכיר פנים. בעבודה היוותה סמל ומופת, אנליטית, יסודית, חרוצה, שולטת בפרטי הפרטים, שופטת מובהקת. בירור האמת על בסיס התשתית העובדתית הוא אבן היסוד של עשיית המשפט ולצד חקר האמת ורדיפת הצדק".

נאור כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון ה-11 בין השנים 2017-2015, ורק ביום ראשון אף ניהלה יום דיונים שלם בו היא חקרה ארבעה קציני משטרה בכירים במסגרת תפקידה כראש ועדת החקירה. לפני ימים אחדים הוכרזה כיקירת העיר ירושלים.

היא שימשה כשופטת קרוב ל-38 שנים – מתוכן 17 בבית המשפט העליון. היא החלה את דרכה כבר בשנת 1980 כאשר נבחרה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים, והגיעה עד לתפקיד המרכזי ביותר במערכת המשפט הישראלית. במהלך כהונתה בכל ערכאות השיפוט חתומה נאור על כמה מפסקי הדין המשמעותיים ביותר שהיו בישראל.