התכנית שהציג אתמול (שלישי) האוצר להתמודדות עם גל אומיקרון מתעלמת מאחד הלקחים הגדולים של משבר הקורונה: בזמן ירידת ביקושים, סיוע תזרימי איננו רלוונטי עבור עסקים רבים. הם זקוקים לסיוע ישיר.
חלק מהעסקים ייהנו מאפשרויות כמו הלוואות בערבות מדינה, או קבלת החזרי מס מוקדם. אבל עבור הנפגעים המרכזיים מגל האומיקרון, עסקים קטנים ובינוניים בתחומי המסעדנות, התיירות, התרבות והבידור; אין טעם בהלוואות ובגלגול חובות. הלוואה שתעזור להם להישאר עם הראש מעל המים כעת, עלולה להפוך למשקולת שתטביע את העסק בהמשך.
לפי סקר שפרסם הלמ"ס לפני כשבועיים, הכלים התזרימיים היו פחות פופולריים במהלך המשבר הכלכלי. במרבית ענפי המשק לפחות מחצית מהעסקים לא השתמשו בהלוואות בערבות המדינה. בדחיית החזרי הלוואות השתמשו כ-26% מהעסקים בלבד.
מנגד, 59% מהעסקים הסתמכו על מנגנון החל״ת, ו-43% נעזרו במענק ההוצאות הקבועות, שני כלי הסיוע הפופולריים ביותר במשבר.
ההבדל בולט אפילו יותר בחלוקה לענפים: בענף המלונאות, שהיה מושבת כמעט לחלוטין, כל העסקים ללא יוצא מן הכלל השתמשו בחל״ת ובמענק הוצאות קבועות. בענף שירותי המזון והמשקאות, 78% הגישו בקשה למענק הוצאות קבועות.
גל האומיקרון שונה כייון שהוא לא משבית לחלוטין את המשק, אלא מאט את הפעילות הכלכלית ופוגע בענפים ספציפיים, בעוד שאחרים ממשיכים להתנהל כרגיל. מקרר, מכונית או מכונת כביסה שלא נקנו בגלל הגבלות או עלייה בתחלואה, כמעט בוודאות יירכשו תוך כמה חודשים. אבל מה לגבי חולצה שלא נקנתה?
סרט, חופשה, ביקור בבית מלון, ארוחה במסעדה ובמקרים רבים גם אירוע שבוטל, לא ייקנו מחדש. בעבור עסקים שמתפרנסים משירותים וסחורות שנצרכים בהווה, ירידה בפעילות הכלכלית משמעותה חור בהכנסות. חור שלא יחזור. ללא פיצויים מהמדינה, הם יצטרכו לשאת בזה בעצמם.
למרבה האבסורד, בכיר ברשות המיסים השתמש בנתוני הגבייה המוצלחים ממיסים של חודש דצמבר כהסבר למה לא צריך לפצות.
ההיגיון לפיו נתוני הגבייה הגבוהים מעידים כי עסקים לא נפגעו מפוקפק. גביית המסים היא נתון גס, שמעיד רק על מצב המקרו כלכלה, אבל לא על מצב העסקים הקטנים והבינוניים. הוא יכול להיות מושפע מנסיבות ספציפיות כמו רכישת רכבים מוגברת, או כמה אקזיטים מוצלחים. דווקא העובדה שיש כסף בקופת המדינה צריכה לתמרץ סיוע אמיתי למי שזקוקים לו עכשיו יותר מכל.
