והימים בואכה חגי תשרי. החום הלוהט מְפנה אט-אט מקומו למשב רוח צונן, המניד צמרות העצים אנה ואנה כנושאות תפילה לגשם. עבים שחורים צופים ממעל מחכים ליום פקודה כי מלאה בטנם עד להתפקע. הקיץ נחפז לארוז מטלטליו, באבחת מבט נושק לסתיו ונעלם.

 

הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה כְּבָר בַּפֶּתַח,

עוֹד רֶגַע וְהִיא נִגֶּשֶׁת

מוּל הַכֹּל תַּעֲמֹד נִרְגֶּשֶׁת

וּבַזֶּה הָרֶגַע – מִתְקַדֶּשֶׁת!

 

לֶחְיָהּ סֹמֶק רִמּוֹן   

עֵינָהּ צוֹפִיָּה – צִיּוֹן!

רֵיחָהּ מְתַקְתַּק – פַּרְדֵּס הֲדָרִים

קוֹלָהּ צָלוּל כְּפַעֲמוֹנִים.

 

וּבְשָׁעָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם 

תִּפְרֹשׂ עָלֵינוּ כְּנָפַיִם

אָז, יִכְבֹּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ פָּנֶיהָ,

וְיֻתְּרוּ כָּל  נְדָרֶיהָ.

 

נִפְתַּח לִבֵּנוּ לִרְוָחָה,

וּנְקַדֵּם בִּבְרָכָה אֶת תשע"ז הַחֲדָשָׁה!