האוכל, האספקה, הדלק, הכול מתייקר, אבל בעוד העסקים הגדולים רק ממקסמים רווחים, בעלי העסקים הקטנים, השכונתיים, אלה שרק עכשיו מתחילים להתאושש מהשנתיים הקשות בחייהם ואלה שעוד לא הספיקו אפילו להרים את הראש, מוצאים עצמם בהתלבטות קשה: האם לספוג עוד הפסדים, או לגלגל את עליית המחירים ללקוחותיהם?

"צריך להכריז על מונופולים, להתחיל לפקח על המחירים"

רועי שדור (50), נשוי ואב לשלוש, פתח לפני 11 שנים את מסעדת "מנזה" לאוכל ביתי בבורסה ברמת גן. "סיכנתי את הבית שלי כדי להקים את העסק הזה", הוא מספר ל'דבר'. "השכר שאני מפריש לעצמי לא עלה בשקל בעשור האחרון. רק עלות החיים עלתה".

שדור אומר שבימים רגילים, ממוצע הרווח בענף המסעדנות הוא 20%-25% למחזור. בשנתיים האחרונות זה ירד ל-10%-15%. "לא הגעתי לקורונה עם איתנות כלכלית שיכולתי להרשות לעצמי שנה לא לעבוד. עבדתי כל יום, התמודדנו עם הכול: משלוחים, טייק אוויי, לא סגרתי אפילו ליום אחד. כבר ראינו התאוששות. התחלנו לחזור לנפח של 80%-90% מהמחזורים הקודמים, אבל אז הגיע האומיקרון, ההפחדות של הממשלה, ולקח אותנו אחורה. ועכשיו אין בחירות, אז אין מענקים".

רועי שדור. "העובדים ואני באותה סירה" (צילום: יונתן בן חיים)

לצערו, הוא אומר, שדור נאלץ להעלות את מחירי המנות במסעדה. "הכול התייקר, החל בשכר העובדים ועד לשילוח של חומרי הגלם, כלי הפלסטיק למשלוחים, שעכשיו הם החלק העיקרי בעבודה. כל שני וחמישי אני מקבל מכתבים מספקים: עלייה של 8%, של 5%, של 10%. אני משלם 10,000 שקלים ארנונה, פי 7 יותר מהבית שלי. בעל הבית רוצה עוד כסף על השכירות, ועכשיו גם החשמל והמים עולים".

שדור מבין שגם לעובדים שלו, כמו לו, יקר מאוד לחיות כאן. "גם כשאני משלם משכורת יחסית יפה, 50 שקלים לשעה, יוצא לעובדים שלי 9,000-8,000 שקלים בחודש. עם 3 ילדים באזור המרכז, זה פשוט לא מספיק. העובדים ואני באותה הסירה. מנסים להגיד שיש עובדים ויש מעסיקים, אלה שני מגזרים, אבל כולנו חיים במדינה הזו בסוף. ל-120 האנשים בכנסת לא אכפת מאיתנו. העם בכלל והעצמאים בפרט".

שדור טוען שהממשלה יכולה להתמודד עם גל ההתייקרויות, אבל במקום זה, היא רק מקלה על המונופולים. "יש פה מונופולים שאי אפשר להתעלם מהם. ליברמן וברביבאי עושים להם 'נו נו נו', אבל יש להם כלים מאוד פשוטים להתמודד עם זה. צריך להכריז שאסם ושטראוס הם מונופולים, ולהתחיל לפקח על המחירים. במקום זה עושים להם הנחות, מחריגים אותם. במס החד-פעמי הוחרגו כל הכלים עד ליטר, שבשימוש שלהם. לא החריגו את הסכו"ם למסעדות, לא את הכוסות לקפה הפוך".

"אני לא יודעת איך אנשים יסתדרו פה"

רעיה מבשב (62), אם לארבעה וסבתא ל-17 נכדים, מכונה בפיהם של ותיקי התושבים בשכונת שפירא בדרום תל אביב "האמא של השכונה", ולא בכדי. לפני 45 שנים, בגיל 18, היא עלתה לארץ מבוכרה. מאז, כל בוקר, היא פותחת את "מכולת רחל" שבבעלות המשפחה.

"אני לא זוכרת דבר כזה", היא אומרת. "בקורונה היה מאוד קשה, אבל גם יותר אנשים באו לפה, כי הם העדיפו לא ללכת לסופרמרקטים. בשכונה חלו הרבה אנשים, חלק גם נפטרו. הקורונה הייתה תקופה קשה מאוד לכל האזור". תוך כדי השיחה, היא "רושמת" ללקוח ותיק שישיית בירה בחשבון, ומכינה, על דלפק המכולת, לחמנייה עם שוקולד לילד מהשכונה, שיבוא לקחת בהפסקה מבית הספר שממול.

"בינתיים התייקר הפטל, התייקרו המשקאות המתוקים. אנשים היו קונים ארגז קולה, היום קונים בקבוק או שניים. גם אנחנו משלמים יותר. המוצרים עולים יותר, גם החשבונות".

עסק למכירה. "עכשיו אין בחירות, אז אין מענקים" (צילום: הדס יום טוב)

לעסק היא לא דואגת. "אנחנו שורדים איכשהו. תמיד שרדנו, לאט-לאט", היא נאנחת. אבל לתושבי השכונה היא דואגת מאוד. "אני לא יודעת איך אנשים יסתדרו פה. רוב האנשים פה פועלים, יש פה הרבה דתיים עם הרבה ילדים. צריך לקנות מצרכים, ללכת לסופר. במה שאני יכולה אני לא מעלה מחירים, מה שאני יכולה אני נותנת מכל הלב, אבל יש דברים שאין לי ברירה, שזה בא מלמעלה. אני לא יכולה להחליט שלא יהיה מס על פטל או שהפסטה תעלה פחות ממה שאני קונה מהחברה.

"בישראל המחירים הכי גבוהים שיש. בשום מקום בחו"ל אין מחירים כאלה. מצד אחד המסים פה גבוהים, ומצד שני גם עלות המחיה מאוד גבוהה. מאוד קשה לחיות פה. בממשלה הקודמת לפחות היה מענק, הייתה איזושהי דאגה. אלוהים ישמור מה הולך פה היום".

מבשב קוראת להקל על האנשים. "הכול עלה גם בגלל הקורונה, אבל מה שאפשר להוריד מצד הממשלה, שיורידו. מה שלוקחים על החשמל, הדלק, האוכל. חייבים לעשות משהו, אחרת אנשים לא יוכלו לגור כאן, במדינה הזאת שהגענו אליה כי היא שלנו".

"פחות נטייל, פחות מסעדות, נתעסק יותר בלשרוד. ככה נראים החיים פה"

ברוך נסימוב (50), נשוי ואב לילד, ספר ובעל מספרת "ברוך סטייל" כבר 32 שנה ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, מוותר היום על הפסקת הצהריים, כדי לקבוע תור ללקוחה. "השנתיים האחרונות היו הזויות", הוא אומר. "הרבה הפסדים, אנשים התחילו להסתפר לבד, וגם אחר כך הגיעו פחות לקוחות. ראינו ירידה, אבל התחילה איזושהי התאוששות עד האומיקרון. עכשיו זה שוב לא מה שהיה.

"הבנתי שהחשמל יעלה עכשיו ב-10%. אצלי הרבה מאוד מבוסס על חשמל. כל פן עכשיו יעלה לי יותר. המים עולים, אז כל חפיפה תעלה יותר. חוץ מזה, אני מביא גם מוצרים ותמרוקים מחו"ל, הספקים הודיעו שיהיו התייקרויות כי עלויות המשלוח טיפסו. הארנונה תעלה גם, וזה פה עוד קצת, שם עוד קצת, בסוף זה משמעותי. חוץ מזה, ביקשו ממני להחזיר את המענק שקיבלתי בקורונה".

ברוך נסימוב. "אין לי לב לגלגל את ההתייקרות ללקוחות" (צילום: הדס יום טוב)

למרות זאת, נסימוב החליט בינתיים לא להעלות את מחירי התספורות. "לאנשים גם ככה קשה. אני מקווה שאצליח לעמוד בזה. אין לי לב לגלגל את זה ללקוחות". בחישוב גס, הוא סופג התייקרויות של 1,000 שקלים בחודש. "זה לא יגמור אותי, אבל אני אצטרך לתת יותר שעות, לוותר על מותרות. פחות נטייל, פחות יציאות, מסעדות, ונתעסק יותר בלשרוד. ככה, יותר ויותר, נראים החיים פה.

הוא מצטרף לדעה שהממשלה יכולה להקל על העסקים. "הם יכולים להוריד מסים. הם גם הבטיחו שיעשו את זה, והם לא מורידים. על הדלק, למשל, לוקחים יותר מ-60% מס. המדינה במצב מעולה, כל הטבלאות מראות שהמדינה עשירה, אבל האנשים עניים".

"כשמעלים מס על מוצרים כמו דלק ומוצרי מזון, החלשים הם אלה שמפסידים"

יעקב עופרי, 73, מתל אביב, עובד כנהג מונית מ-1968. לאחרונה הוא קנה בתשלומים מונית חדשה כדי שיוכל להמשיך לעבוד. אחרי הקנייה, הוא התבשר על התייקרות הדלק, שתעלה לו אלפי שקלים בחודש.

"עליית מחירי הדלק משפיעה עלינו, נהגי המוניות, מאוד", הוא אומר. "אני לא יכול להעלות את המחיר שאני לוקח, ואני רק מפסיד. זה מגיע לכל מקום: לסופר, לחשמל, ומבחינתי, לתחנת הדלק, שזה הדבר הכי חשוב. זו בעיה גדולה.

יעקב עופרי. "הממשלה צריכה לעשות משהו כדי להקל" (צילום: הדס יום טוב)

הוא מצפה מהממשלה להוריד מסים. "ברגע שמורידים מס על מוצרים, הכול יורד, והחיים יותר זולים. אני מבין שהכול עולה, אבל מצד הממשלה צריך לעשות משהו כדי להקל, והם יכולים. בדלק למשל, 61% הולך למס. אם יורידו את המס ב-40%, יחפו על העלייה. אם מורידים מס ישיר, מי שמרוויח זה הגדולים. אבל כשמעלים מס על מוצרים כמו דלק ומוצרי מזון, החלשים הם אלה שמפסידים".

"לא חשבתי אף פעם בעבר לעזוב את הארץ, ועכשיו, זה לגמרי עובר בראש"

בתחום התיירות, עסקים עוד לא התחילו לחזור לעבודה סדירה. תיירים עדיין לא מגיעים בפועל, וחברות ההסעות שעבדו בתחום, נאלצות גם לספוג עליית מחירים מאסיבית בדלק על גבי ההשבתה של העבודה.

שאולי אביבי, 51, אב לשניים מכפר יונה, בעל חברת ההסעות "אביבי עובדיה", שפועלת כבר 57 שנה בתחום התיירות. אביו עובדיה הקים את החברה ב-1965, ועד הקורונה העסיק 45 עובדים והחזיק 40 אוטובוסים.

שאולי אביבי. "היו לנו כבר הזמנות סגורות, ואז עם גל ההפחדות של הממשלה, אנשים ביטלו" (צילום: שי אבו)

"היום הפעילות היא 10%-15% ממחזור רגיל", הוא אומר. "נשארו איתנו 10 עובדים ו-25 אוטובוסים, מתוכם עובדים בדרך כלל 10. לפני האומיקרון התחילה התעוררות בתחום התיירות. היו לנו כבר הזמנות סגורות, גם של תיירים מחו"ל וגם של ישראלים, ואז עם גל ההפחדות של הממשלה, אנשים ביטלו".

עליית מחיר הדלק משפיעה מאוד על מה שנשאר לאביבי מהעסק, אבל הוא לא יכול להעלות מחירים. "הסולר עלה בקרוב ל-40 אגורות לליטר, כל נסיעה עולה הרבה יותר. הביטוחים גם התייקרו, שכר העבודה של הנהגים. ללקוח אני לא יכול להעלות מחיר, כי אין עבודה, אנחנו שנתיים כבר גוררים את הצרה הזו, ועל כל נסיעה שיש כל החברות קופצות גם במחירי הפסד. אין לי סיכוי, אין לי לקוחות להעלות להם את המחיר".

עובדיה אביבי, אביו של שאולי. "אתה מתחיל להגיד לא לילדים בסופר" (צילום: אלבום פרטי)

עליית המחירים גם שוחקת כמובן ברמה האישית. "אתה מתחיל להגיד לא לילדים בסופר. כבר הוצאנו את החסכונות, הבאנו כספים מהבית, כבר לא נותר לנו. החודש הזה יהיה קריטי, אני מפחד לחשוב על סוף החודש. אני חושב רק על 10 בחודש ועל העובדים שלי".

לדבריו, צריך לראות מי באמת נפגע ולתת עזרה. "ציפיתי להקלה מצד הרשויות, להקלה בארנונה, להקלה בהוצאות שוטפות שיש לעסק, במסים. אבל הם באים ודורשים כאילו לא קרה כלום. במקום זה המחיר עולה. בממשלה הזו, שנבחרה לעשות שינוי ושמה את דגל הפרנסה בראש מעייניה, לא מוכנים להסתכל מעבר לדו"חות האקסל. אם המצב פה כל כך טוב, למה דאגות מלוות אותי כל לילה?.

"הדמעות שלי יבשו והלב נאטם, הפכתי לאפאתי. אני כל כך מאוכזב שנגמרו לי המילים. אני אדם ציוני בכל רמ"ח איבריי, משרת במילואים, אוהב את המדינה הזו. אבא שלי כבר בן 82, הוא מגיע כל יום לעסק. רואה איך מפעל חייו יורד לטמיון. אני מרגיש כל כך נעזב, כל כך זרוק. לא חשבתי אף פעם בעבר לעזוב את הארץ, ועכשיו זה לגמרי עובר בראש".