המצפן הערכי של ראש הממשלה מקולקל. הכשל הוא כלכלי (תפיסות ישנות ומאובנות), אבל קודם כל ערכי. מסיבת העיתונאים שלו אתמול (ד') נפתחה באיזה סיפור, בשפת יועצי תקשורת, על משפחת גונן שעובדת קשה ויש לה תשלומים. הסיפור נועד להעביר לצופים תחושות של אמפטיה, רגישות, הזדהות.
במציאות – לא בזו הטלוויזיונית שראש הממשלה חי בה – צנחו אתמול אל מותם שני עובדים, מהקומה ה-40 בפרויקט "פארק בבלי" בתל אביב. רגע לפני הם עוד הצטלמו ביחד, צוחקים. הם צנחו, נחבטו באדמה ומתו במקום. ככה בצהרי היום. לא משפחת גונן, אדוני ראש הממשלה, משפחות אבו-סביתאן ואסיאד. הורים שאיבדו את ילדיהם. לקח להם זמן להגיע מירושלים לזהות את הבנים, ראזי ואחמד, באתר הבנייה ברחוב הרב ניסים. החברים לעבודה מיררו בבכי, ״אנחנו מפחדים לעבוד בגובה״.
7 עובדי בניין נהרגו מאז תחילת השנה. חודש וחצי. 71 עובדים נהרגו בתאונות עבודה בשנה שעברה. מכת מדינה. יותר נכון, מכה לשכבות הנמוכות ביותר במדינה.
ראש הממשלה אפילו לא התייחס לזה. שום אזכור למקרה הנורא בטקס המפונפן של שמונה בערב. העובדים האלה בנו בית שהם לעולם לא היו יכולים לגור בו. ספק אם היו מורשים להיכנס ללובי של מגדל היוקרה, אם היו בחיים. ראש הממשלה לא רואה אותם, והמדיניות שהממשלה הזו מנהיגה דוחקת מאות אלפי ישראלים לחיים של עוני, מחסור וקשיי הישרדות.
***
המצפן הערכי של הממשלה הזו נחשף פעמיים בשנה האחרונה. פעם אחת באמירה של שרת הפנים, איילת שקד, שצריך להכיל את המתים. ופעם שנייה באמירה של ראש הממשלה, בתחילת גל האומיקרון, שצריך לעשות הכול בשביל לא לפגוע בכלכלה. הממשלה הזו מוכנה לספוג מוות ומחלות למען ״הכלכלה״. מה זו הכלכלה הזו? בשביל מי היא עובדת? בשביל משפחת גונן? ספק. בשביל משפחות אבו-סביתאן ואלסיאד? ודאי שלא. גם לא בשביל משפחת רצבי.
פרויקט מגדלי היוקרה "פארק בבלי" נבנה על אדמת גבעת עמל ההיסטורית, שתושביה פונו ממנה עם עליית הערך הנדל"ני של הקרקע. לבנה רצבי וחבריה פונו מבתיהם שם רק לאחרונה, בשביל עוד פרויקט מגדלים. רצבי עדיין לא קיבלה את הפיצויים שהובטחו לה מהמדינה. היא גם לא תקבל. אף אחד בממשלה לא עוסק בזה. כמה מרים חייהם של רצבי, אסיאד ואבו-סביתאן, שלא נולדו לעשירון הנכון.
