"בדידות היא חוויה, כלומר היא סובייקטיבית, קשה לשים אצבע במדויק על מה גורם לאותה תחושה", אומר ל'דבר' ערן שוורץ, 39, המשנה למנכ"ל המשרד לשוויון חברתי, שמונה לאחרונה לתפקיד חדש שנפתח במשרד: פרויקטור הבדידות. "ההגדרה הכי מובנת היא שיש פער בין הציפיות החברתיות והרגשיות, לבין מה שיש לאותו בן אדם בפועל. הפער הזה יוצר תחושות של עצב, חרדה ועוד תופעות מאותה משפחה. בסופו של דבר, בטח אצל מבוגרים, זה יוצר עוד התדרדרות נפשית וגם פיזית".

יפן ואנגליה, ועוד לפניהן המדינות הסקנדינביות, החליטו להתייחס לתופעת הבדידות כאיום חברתי ופיזי על תושביהן הוותיקים, וכעת גם ישראל הולכת בעקבותיהן. "אחד הדברים הראשונים שביקשתי מהצוות האסטרטגי במשרד הוא מיפוי מצב הבדידות בעולם. בסקנדינביה מטפלים בזה עוד משנות ה-90, ככה שכבר לא צריך שם שר ייעודי. אנחנו בהחלט עובדים על שיתופי פעולה בינלאומיים".

המשרד לשוויון חברתי, שכולל גם את האגף לאזרחים וותיקים, ערך בתקופת הקורונה סקר מקיף בקרב 250 אלף זקנות וזקנים בנוגע לסוגיית הבדידות. הסקר העלה נתונים קשים. "שליש מהמבוגרים בגילי 80 ומעלה חשים בדידות, ויותר מ-15% מהמבוגרים בגילי 70-60 סובלים מבדידות", אומרת השרה לשוויון חברתי מירב כהן. "אין בהכרח קשר למצב הכלכלי. אני לעתים קרובות פוגשת מבוגרים שגרים בבתים גדולים ומטופחים, אבל רע להם מבפנים. הבדידות לא קשורה למצב חשבון הבנק, והיא מגיעה לכל שכבות האוכלוסייה. אנחנו רואים במצוקת הבדידות סכנת חיים של ממש".

לדברי שוורץ, הבדידות היא תופעה מודרנית של התרבות המערבית. "בחברות הקפיטליסטיות קרו שיפטים של מקום האדם בחברה ובמשפחה מול המדינה. יש את אלו שענו לנו שהם חשים בדידות, אבל יש אנשים שלא מזהים על עצמם ככאלו. יש מהלך של התדרדרות. אנשים שפרשו מהעבודה, היה להם תוכן של עמל ועשייה, בן הזוג נפטר, הילדים לא מבקרים הרבה, הממשקים עם החברה ומעגל התעסוקה והחברים מצטמצמים, ולאט-לאט נכנסים למעגל הבדידות".

"צריך לקדם זיקנה פעילה לפני שחווים בדידות"

שוורץ מדגיש שבדידות לא נשארת רק בלב ובנפש. לפי מחקרים רבים, בדידות מוגדרת כגורם סיכון שעלול לגרום להשמנת יתר ולמחלות כמו דמנציה, שבץ, מחלות לב ועוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עד 2040 צפויה האוכלוסיה הוותיקה בישראל למנות 2 מיליון בני אדם, כ-14% מכלל האוכלוסייה. תוחלת החיים הממוצעת בישראל עולה, ועומדת כיום על 84.4 שנים לנשים ו-80.5 שנים לגברים, ואיתה גם תקופת הפנסיה הממוצעת, שעומדת על 17 שנים לגברים ו-24 שנים לנשים. במשרד מכוונים את התכנית הלאומית למתן מענים בקרב האזרחים הוותיקים העצמאים בקהילה.

"לאותם 20% של זקנים סיעודיים ורווחתיים יש מענים ברווחה, אבל על הרוב, על ה-80%, לא הסתכלו בצורה הזו", אומר שוורץ. "האתגר הוא להקדים תרופה למכה. לקדם זיקנה פעילה לפני שחווים את הבדידות".

שוורץ מתכוון להתמקד בשלושה אופנים של פעולה: קידום זיקנה פעילה, מחקר תומך פעילות והעלאת מודעות חברתית לתופעה של בדידות בזיקנה. אחת התכניות, שמנסה להתמודד עם הקשר הרב-דורי וכבר פועלת ב-12 ערים עם כוונה להתרחב, היא 'כיתות ותיקים'.

"אלו חבר'ה מבוגרים שהולכים לתיכון, עם תיק על הגב, ולומדים לצד תלמידי בית ספר", מספר שוורץ. "מורי בית הספר מלווים אותם, אבל הם מביאים את התכנים. הייתי באשקלון וראיתי חבר'ה שמלמדים על ציונות ותורת הקוונטים. יש את תכנית 'והדרת' שבה בנות שירות לאומי מבשלות ומטיילות יחד עם זקנים שדיווחו על מצוקה. ויש עוד תכניות: שנת שירות למבוגרים עם מסלולי התנדבות ספציפיים, תכנית שבה זקנים בודדים מלווים צעירים בודדים ועוד.

"לא האוצר יזם את התפקיד, אז אולי הוא לא ישתלם"

לצד המניעה, יש גם התמודדות עם הזקנים שחווים בדידות. בין השאר מקצה המשרד טיפול פסיכולוגי קצר מועד, של 8 מפגשים, ל-3,000 זקנים, ושוורץ מפציר בציבור להשתמש בשירות הזה דרך המוקד לאזרחים ותיקים בטלפון *8840.

שוורץ מבין שיש אוכלוסיות שמגפת הבדידות פוגעת בהן ביתר שאת. "המחקרים מצביעים על כך שאחד מהמאיצים של חוויית הבדידות הוא פירוק התא המשפחתי, ניתן להבחין שאנשים חווים בדידות גדולה יותר בחברה הערבית מאשר בחברה היהודית. שם הזקנים חשים יותר תחושת בדידות, בגלל הפער בין הציפיות למימוש שלהן. הם הכירו את החמולה במרכז, ופתאום זה משתנה. זה נכון גם לקהילה של יוצאי אתיופיה".

לדברי שוורץ, לציבור הערבי יש מענים בתוך התקציב הייעודי שהעבירה הממשלה, אבל בקרב הציבור היהודי עדיין אין פילוח. "גם בהיבט המגדרי יש הבדלים. באופן יחסי נשים חשות יותר בודדות, אבל אצל גברים הבדידות מדרדרת יותר. שנת הפרישה לגבר היא השנה עם אחוזי התמותה הגבוהים ביותר, ואנחנו גם רואים שקשה יותר להביא אותם לתכניות".

שוורץ מודע לכך שייתכן שהתפקיד שלו, אם יניב את התוצאות המקוות, ידרוש מהמדינה עוד ועוד התערבות ותקציבים עבור אותה אוכלוסייה שחייה ואיכות חייה תוארך. "לא משרד האוצר יזם את התפקיד הזה, אז יכול להיות שזה לא ישתלם. אבל הפוקוס שלי הוא בהארכת איכות החיים, כפועל יוצא יכול להיות שאנשים יחיו יותר שנים, אבל כשאיכות החיים תשתפר, התלות תרד. ייתכן שנצליח לצמצם את הזמן שבו בני אדם יסתמכו על שולחן המדינה.

"מבחינה אישית, אם נצליח לשנות את השיח והתודעה, שנושא הבדידות יהיה מושא לשיח, זה הישג. כמובן גם צמצום מספר האנשים שמדווחים שהם בודדים בישראל. אם נרד באחוזי תחושת הבדידות ונעלה באחוזי האנשים שמדווחים על חוויית סיפוק, אושר ומשמעות, זה יהיה הישג אדיר".