התכנית של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר האוצר אביגדור ליברמן למאבק ביוקר המחיה מפספסת הזדמנות לשינוי מהותי באחד התחומים שמכבידים על הכיס של מיליוני הורים בישראל: יוקר החינוך.

במקום להכניס את היד לכיס ולהקל על הוצאות של מאות ואלפי שקלים בחודש למשק בית על שירותי חינוך, הממשלה הציגה בגאווה פלסטר בדמות הגדלת הסבסוד לצהרונים בחלק מהיישובים. מבנט, שהוביל כשר החינוך את אחת הרפורמות המשמעותיות בתחום, שבמסגרתה ניתן חינוך חינם מגיל 3, מצופה לקצת יותר.

לאורך עשרות שנים, ההורים בישראל הפכו לקופה הקטנה של מערכת החינוך הציבורית, זו שאמורה לתת את שירותיה בחינם לכל אזרח. כל הוצאה שחורגת מהבסיס, החל בתשלום על טיולים שנתיים ומסיבות סיום, דרך רכישת ספרי לימוד, ועד מימון הצהרונים והחינוך לגיל הרך, יוצאת מכיסם של ההורים. הממשלות בעשורים האחרונים לא מהססות לרמוס ברגל גסה את הכנסת, ונמנעות בעקביות מיישום מלא של חוק יום חינוך ארוך, רק כדי לא להוציא עוד כסף.

העלייה במחירי החשמל, והתייקרות אפשרית של כמה מוצרי מזון בסיסיים, פתחה בשבועות האחרונים את מהדורות החדשות. אבל עלויות החינוך שהממשלה משיתה על הציבור, שהן גבוהות בהרבה, זכו לפחות תשומת לב. הן יכולות להיפתר בתוספת של כמה מיליארדי שקלים לתקציב המדינה.

בשנת התקציב הנוכחית ניתן להשתמש ב-24 מיליארד השקלים שנגבו מעל למתוכנן בשנה שעברה. העברת המימון מההורים אל המדינה תהיה הקלה מיידית עבורם, ובחלקה הגדול תחזור למשק כהוצאות על צריכה. בטווח הארוך, ההשקעה תחזיר את עצמה בדמות צמיחה וצמצום פערים.

אלו המשקולות המרכזיות על כיסיהם של ההורים בתחום החינוך:

תשלומי ההורים

ועדת החינוך של הכנסת מאשרת מדי שנה לבתי הספר לגבות מההורים כסף עבור שורה של פעילויות ושירותים נלווים, כמו ביטוח תאונות אישיות, מסיבות סיום, טיולים, סל תרבות (מופעים והצגות) והשאלת ספרי לימוד. מלבד הביטוח, שהוא תשלום חובה (השנה עלותו 49 שקלים לשנה), הסכומים הנוספים מוגדרים 'תשלומי רשות'. הסכום המרבי של 'תשלומי החובה והרשות' לתשפ"ב נע בין 253 שקלים לשנה לילד בגן ל-1,372 שקלים לתלמיד י"ב.

ההגדרה 'תשלומי רשות' היא שם מכובס וצבוע שמסתיר את היותם חובה. הטיול השנתי, ההצגות המיוחדות ומסיבת הסיום הן פעילויות שנמצאות בליבת העשייה החינוכית של כל בית ספר. בתי הספר מעודדים השתתפות בהם, וטוב שכך. זה לא חוג אחר הצהריים או שיעור פרטי, זו פעילות שהיא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך, שאמורה להיות חינם, ועקב קמצנות מתמשכת וארוכת שנים, ההורים נאלצים לממן אותה.

בפועל, גם ההורים וגם בתי הספר סובלים מהמצב: ההורים נאלצים לפתוח את הכיס ולשלם, כדי שילדיהם יוכלו להשתתף בפעילות המשמעותית והמהנה; בתי הספר נאלצים לרדוף אחרי ההורים שנה אחר שנה כדי שישלמו, ללא אמצעי אכיפה מכיוון שהתשלום לא חובה. בלי גבייה מספיקה, הפעילויות בבית הספר ייפגעו.

בממוצע רב-שנתי (מגן עד י"ב) של התעריפים שהותר לגבות בשנת הלימודים הנוכחית, הורים נדרשים לשלם 772 שקלים בשנה, שהם 64 שקלים בחודש, על כל ילד. זה מס שהממשלה גובה מההורים על ילדיהם, ללא קשר למצבה הכלכלי של המשפחה או למספר הילדים בה.

חוזר המנכ"ל אמנם קובע במפורש שתלמיד ממשפחה שיש לה קושי לשלם את הסכומים האלה לא יורחק מהפעילות. נקבעה גם קרן סיוע ארצית והורים שעונים לקריטריונים יכולים להגיש אליה בקשות. אבל ברירת המחדל היא תשלום. גם למשפחה שלא מוגדרת 'נזקקת', מאות השקלים הללו מצטברים להוצאה משמעותית.

וכמה יעלה לבטל את תשלומי החובה והרשות, ולהוציא אותם מכיסו של משרד החינוך? מרכז המחקר והמידע של הכנסת העריך שזה יעלה 1.7 מיליארד שקלים בשנה. סכום גדול, אבל לא אסטרונומי במונחי תקציב המדינה.

לתשלומי ההורים יש גם רבדים נוספים, כמו תל"ן (תכניות לימודים נוספות), שהם תשלומים על שיעורי העשרה או מגמות, בעיקר בבתי ספר דתיים או עם אג'נדה ייחודית. תשלומים אלו יכולים להגיע גם למאות שקלים בחודש לתלמיד.

אבל בניגוד לתשלומי החובה והרשות, הם לא נגבים מכל התלמידים, וקשורים גם בשאלות רחבות על היכולת של קבוצות הורים ליצור מרצונם מסגרות העשרה ייחודיות לילדיהם בתוך מערכת החינוך, סוגיה שגם היא שנויה במחלוקת.

בלי להיכנס לשאלה הזו, שהיא חשובה בפני עצמה, דבר אחד ברור: בהחלטה אחת פשוטה, ולא מאוד יקרה, הממשלה יכולה לחתוך להורים באופן מיידי תשלום ממוצע בסך 64 שקלים לחודש על כל ילד. אפשר גם להחיל אותה רטרואקטיבית על שנת הלימודים הנוכחית, ולהחזיר להורים את הכספים שכבר שילמו.

צהרונים במקום יום חינוך ארוך

בנט הודיע שיסייע להורים בסבסוד הצהרונים, המסגרות שמפעילות הרשויות המקומיות בשעות הצהריים, אחרי הלימודים, לילדי הגנים והכיתות הנמוכות. הממשלה כבר מסבסדת את הצהרונים ביישובים עם מדד חברתי כלכלי נמוך (אשכולות 1 עד 5), ועתה הסבסוד בחלקם יגדל. ביישובים עם מדד חברתי כלכלי גבוה (6 ו-7), רק הורים עובדים שעומדים בקריטריונים מסוימים זכאים לסבסוד.

מה שנשכח הוא שהממשלה נמנעת בעקביות מליישם את חוק יום חינוך ארוך, שנחקק כבר ב-1997, וקבע את הארכת יום הלימודים, בכל מערכת החינוך, בכל הארץ, ובחינם. מאז, כדי לחסוך כסף, הממשלה דוחה את יישומו המלא בחוק ההסדרים מדי שנה, ומחילה אותו בכמה עשרות יישובים בלבד.

העלות של יישום החוק היא 1.35 מיליארד שקלים בשנה. כדי להחיל אותו בכל בתי הספר בארץ יידרשו 4.36 מיליארד שקלים, כלומר תוספת של כ-3 מיליארד שקלים, לצד חיסכון הוצאה של הפעלת הצהרונים והסבסוד שלהם כיום.

חינוך לגיל הרך

כשר החינוך ב-2019-2016, בנט הוביל את יישום הרפורמה בחינוך לגיל הרך, שבמסגרתה חינוך חינם ניתן מגיל 3 ולא מגיל 5. העלות עמדה על מיליארדי שקלים, והנטל הכלכלי של הורים לילדים בגילים אלו צומצם. עכשיו העת לעשות צעד נוסף, ולהוזיל גם את החינוך מגיל לידה עד 3. התשלום למעונות היום מגיע לאלפי שקלים בחודש.

אמנם המדינה מפעילה מערכת סבסודים למעונות המפוקחים, אבל מעונות אלו נותנים מענה רק לרבע מהילדים בגיל לידה עד 3, כשמחצית מהם נמצאים במסגרות פרטיות. גופי המחקר הכלכליים המובילים בעולם, כמו OECD, מדגישים את הצורך במסגרות חינוך-טיפול איכותיות ונגישות לגיל הרך כהשקעה אסטרטגית שתקדם צמיחה כלכלית ושוויון.

בישראל המעונות קורסים ולא מצליחים לגייס עובדות עקב השכר הנמוך בהם, בזמן שההורים קורסים תחת עול התשלומים הכבד.

כל אחד מהכיוונים שהועלו כאן דורש כמה מיליארדי שקלים מתקציב המדינה, שלא חסר בה כסף, ופירות ההשקעה ייקצרו בעתיד. העיקרון צריך להיות פשוט: חינוך הוא זכות, והממשלה אחראית לספק אותו ולממן אותו, ולא ההורים.