בעוד העולם נערך לפלישה רוסית, לאזרחי אוקראינה רגשות מעורבים ביחס לאפשרות שהמלחמה עם רוסיה תפרוץ כבר בשבוע הקרוב. בסקר שנערך ביום חמישי האחרון על ידי מכון רזומקוב באוקראינה, נמצא שרק שליש מהתושבים שגרים בסמיכות לגבול עם רוסיה בערים חרקוב ומריופול מאמינים שתהיה פלישה רוסית לשטחם. לעומת זאת, בקייב ובמערב המדינה, מעל למחצית מהנסקרים ענו שהם מאמינים שתהיה פלישה.

יותר מ-10,000 מתושבי הבירה קייב צעדו אתמול (שבת) ברחובות העיר עם שלטים שגינו את רוסיה וקראו: "אוקראינה תמשיך להתנגד".  הנשיא וולודימיר זלנסקי הפציר אתמול בתושבי המדינה להישאר רגועים. "אנחנו מודים לכל שותפינו במערב על העזרה, אבל יש הגזמה במידע לגבי אפשרות של מלחמה בקנה מידה מלא", אמר. "אנחנו מבינים את כל הסיכונים, אנחנו מודעים לקיומם".

סבטלנה שירקובה, חרקוב: "אוקראינה לא תהיה שוב מושבה של רוסיה, אנשים השתנו"

חרקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה (כ-1.5 מיליון תושבים), נמצאת במרחק נסיעה של חצי שעה מהגבול עם רוסיה. השפה המדוברת ברחובותיה היא רוסית, ולפי הפרסומים בכלי התקשורת במערב, היא תהיה היעד הראשון להתקפה, אם צבא רוסיה יפלוש למדינה.

"רוסיה היא עדיין אימפריה והערכים שלה דומים לאלה של הקיסרים, מאיימים עלינו במלחמה מוחלטת אבל לא ידוע מתי זה יקרה והאם זה יקרה בכלל", מספרת ל'דבר' סבטלנה שירקובה, ציירת תושבת העיר.

"תרמיל החירום עם מסמכים וצרכים כבר מזמן מוכן", היא מוסיפה, "אבל אני מקווה לטוב".

"רוב האנשים סביבי מוכנים להגן על אדמתם מפני הכובשים, אוקראינה הייתה מושבה של רוסיה יותר מדי זמן, זה לא יקרה שוב, אנשים השתנו", אומרת שירקובה. "יש לנו ערכים שונים  מהרוסים. אנחנו רוצים לפתח את המדינה שלנו, לבחור את הכיוון הפוליטי שלנו, פשוט לחיות".

סירגיי דזובנקו, לבוב: "הפעם הדברים נראים הרבה יותר רציניים"

בצד השני של המדינה, צמוד לגבול פולין, בעיר לבוב שבה מתגוררים כ-700 אלף איש, השפה הרוסית כמעט לא נשמעת ברחובות. זו העיר האירופית ביותר במדינה, שעשרות אלפים מתושביה פולנים, ושתושביה האוקראינים חוצים את הגבול עם פולין על בסיס יומיומי.

"אין פאניקה. אין תורים בחנויות, המדפים שופעים אף אף אחד לא אוגר קמח ומלח", אומר סירגיי דזובנקו, איש צבא, שחי ביישוב קטן בפאתי העיר.

"אנשים אכן מודאגים אבל זו לא הפעם הראשונה שיש כזו התגודדות של כוחות רוסים על הגבול", הוא אומר. "במחשבה שנייה, לא אשקר, הפעם הדברים נראים הרבה יותר רציניים".

"כאיש צבא אני הכנתי מזוודת חירום ואפוד", מוסיף דזובנקו. "כל חבריי ומכריי גם נמצאים בהיכון".

קטיה גריבצובה, אודסה: "הכל אני שומעת רק מחברים מחוץ לאוקראינה"

במרחק עשר שעות נסיעה דרום-מזרחה משם, לחופו של הים השחור, נמצאת אודסה, שבה כמיליון תושבים. בחלק מהפרסומים המערביים נכתב שהצבא הרוסי מתכנן מתקפה ימית משולבת שתנתק את אוקראינה מקו החוף שלה, ממריאופול במזרח לאודסה במערב.

"אני משתדלת לא לראות חדשות וברמה האישית הכל מאוד טוב אצלי", אומרת קטיה גריבצובה , סוכנת נדל"ן תושבת העיר. "מפחיד אותי לשמוע על אפשרות למלחמה, כי לצערי אין לנו מזל עם השכנים שלנו, שמהם אפשר לצפות להכל".

"מחירי הנדל"ן בעיר עולים ויש הרבה עבודה, אני לא יכולה להגיד שיש איזשהו חשש", היא מוסיפה. "למרות שבכנות, לא יכולתי בכלל לעלות על הדעת שהרוסים יקחו את קרים ב-2014. זה תפס אותי בהפתעה גמורה, הכל כל כך אבסורדי".

לדברי גריבצובה, בסביבה שלה אף אחד לא מדבר על המצב ברצינות כמו שזה נתפס מבחוץ. "הכל אני שומעת רק מחברים מחוץ לאוקראינה", היא טוענת. "לדעתי, זה הכל חלק ממלחמת התודעה שמתרחשת כאן כבר עשור. אולי כדי להסיט את תשומת הלב מעניינים רציניים יותר".

אירינה מטווישין, קייב: "המוטו העיקרי ברחובות הוא להישאר רגועים ולהתכונן"

"כל ידיעה מתפרצת מעלה את רמת הלחץ והחשש, אבל האוקראינים לא נוטים לפאניקה", אומרת אירינה מטווישין, עיתונאית ופעילת זכויות אדם מהבירה. "אף אחד לא יודע להגיד בדיוק מה זה, מניפולציות של פוטין, אסטרטגיה אמריקאית להגברת הפאניקה הכללית כדי למנוע מרוסיה פלישה או איום אמיתי".

את הקריאות של עשרות מדינות לאזרחיהן לצאת מאוקראינה היא מכנה "לא בוגרות" ו"חסרות אחריות". לדבריה, "אנשים מודעים היטב למה שקורה, המוטו העיקרי ברחובות הוא להישאר רגועים ולהתכונן. זו הדרך היחידה לשמור על המדינה ועל עצמך".

"אני אישית לא מצליחה לתכנן שום דבר מאז דצמבר, יש זרם מידע בלתי נפסק שמגיע אלי והרבה עבודה עם תקשורת זרה", מוסיפה מטווישין. "להיות עיתונאית ואזרחית במדינה שנמצאת תחת התקפה בלתי פוסקת של טרור פסיכולוגי מתיש את הנפש. לכן, אני לא מתכננת כלום, אפילו את החופשה הקרובה ביטלתי. הוריי גרים בלבוב שבמערב, ולפחות מהבחינה הזו אני רגועה".

ניקולי ניקולסקיי, מריופול: "עליות המחירים מטרידות יותר מהאפשרות של טילים"

"בתקשורת האוקראינית לא מדווחים על המצב באותו קצב של התקשורת המערבית, אז אנשים ממשיכים בשגרה שלהם", מספר  ניקולי ניקולסקיי, מתכנת תושב העיר. עם תחילת הקרבות במזרח המדינה ב-2014 פגז פגע בבניין הצמוד לביתו וחייו ניצלו בנס.

"בעיר יש שגרה ואנשים לא חוששים, אני ממשיך לעבוד מהבית ולקבל משכורת", הוא אומר. "עליות המחירים של החודשיים האחרונים מטרידות אנשים יותר מהאפשרות של טילים".

"אין לי תכניות אישיות למה יקרה במידה ו… ואין לי גם לאן ללכת", מוסיף ניקולסקיי. "לא ברחתי ב-2014 עם תחילת המלחמה, ואני לא מתכוון לעשות את זה גם עכשיו".

אנה כץ, קייב: "הידיעה ששגרירות ישראל החזירה את כל העובדים שלה לארץ לא נעימה בכלל"

קיייב בירת אוקראינה נמצאת רחוק מהגבול, אבל על פי חלק מהתרחישים הרוסים יתקפו אותה בטילים וסייבר עם פתיחת המערכה, בשביל לגרום הלם במדינה.

"מאתמול בערב אני מקבלת הרבה פניות מחברים וקרובי משפחה ששואלים לגבי התכניות העתידיות שלנו ואם אנחנו מתכננים לחזור לישראל", אומרת אנה כץ, מעצבת גראפית מקייב. לכץ יש משפחה בישראל והיא עצמה עברה עם משפחתה לעיר לפני עשור לצרכי פרנסה.

"ההורים מאוד דואגים לנו", היא אומרת. "בבית ספר של בתי, כל המורים מארה"ב והילדים של השגרירים מארה"ב ויפן עזבו תוך יום בהחלטה של רגע. גם הידיעה ששגרירות ישראל החזירה את כל העובדים שלה לארץ לא נעימה בכלל".

"יש פחד שאם יקרה פה משהו, אז לא יעזור לנו למרות שבינתיים השגרירות הבטיחה שתדאג לכל הישראלים במדינה", אומרת כץ. "מה שהכי קשה כרגע, כנראה, זה שהקרובים מאוד מודאגים".