
יותר מ-15 אלף ישראלים ו-350 אלף יהודים גרים כיום באוקראינה, לפי הערכות משרד החוץ. לרובם בני משפחה בישראל. ראש הממשל נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד קראו אתמול (ראשון) לישראלים במדינה לא להתמהמה ולצאת ממנה בהקדם האפשרי.
למרות זאת, ולמרות האווירה המתוחה בגבול עם רוסיה, אזרחיה היהודים של אוקראינה משדרים רוגע ודריכות. כך גם רבים מקרוביהם בישראל.
"אם הייתי במקומם, גם אני לא הייתי עוזבת את אוקראינה"
כל משפחתה של ז'אנה וינוקורב נשארה באוקראינה ומתגוררת בעיר זפוריז'יה שבמזרח המדינה. בתה, בעלה והנכדים, יחד עם אחותה הבכורה נמצאים בימים אלו בחופשה במקסיקו ולא חוששים שלא יצליחו לחזור לאוקראינה. "יש להם עסק משפחתי וכולם עובדים בו. החיים טובים", היא אומרת.
"אם להגיד בכנות, אני לא דואגת להם, ובכלל לא מאמינה שתהיה פלישה" אומרת וינוקורוב. "זה יהיה מעשה טיפשי. אני לא חושבת שהם יגיעו לכאן, ואם הייתי במקומם גם לא הייתי עוזבת".
"הייתי שם בקיץ בחופשה", היא מוסיפה, "לא ראית שום דבר שצריך להדאיג או אנשים מודאגים".
"רוצה להאמין שהקרובים והחברים שעדיין גרים שם לא יפגעו"
"אוקראינה מאוד יקרה לי כי השורשים שלי משם", אומרת ל'דבר' סבטלנה בוגודלוב, שחיה בישראל, אבל יש לה עדיין משפחה ומכרים רבים באוקראינה.
"אני מגיעה מהעיר קריבוי רוג, שם נולד וגדל גם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, והייתי רוצה להאמין שהקרובים והחברים שעדיין גרים שם לא יפגעו במלחמה", היא מוסיפה. "אני לא מבינה איך מלחמה היא בכלל אופציה לפתור סכסוך בין עמים כל כך קרובים ודומים".
אחייניתה נמצאת בתהליך עלייה לארץ כבר תקופה ארוכה, בלי קשר למצב, אבל בוגודלוב לא שוללת את האפשרות ששאר המשפחה תצטרף אליה. "הקרובים שלי לא תכננו לעלות לישראל", היא מסבירה. "האם במצב שנוצר הם יעלו? יכול מאוד להיות. יש להם ילדים ונראה לי שזה מה שיכריע בסוף".
בוגודלוב עובדת כרכזת קליטה בעיריית ירושלים. "יש מערך קליטה מצוין ומפותח מאוד בישראל, ובמיוחד רשות הקליטה העירונית בירושלים שאני עובדת בה", היא אומרת. "אני בטוחה שכל המערכות מספיק חזקות כדי לקבל עלייה המונית מכל מדינה שיהודים יחליטו לבוא ממנה".
"אם הייתי שם, הייתי חוזרת לישראל מיד"
"אנשים שם פחות בפאניקה מאיתנו כאן", אומרת טטיאנה פליר, שאחותה וכל משפחתה גרות בעיר קריבוי רוג במרכז אוקראינה. "אני יכולה להבין את זה. כשכאן יש הפצצות, להם זה נראה כמו חורבן מוחלט".
היא מספרת שלדברי אחותה רק בימים האחרונים המשפחה שלה שמה לב שיש בכלל התרחשות במדינה. "הם הדליקו חדשות וניסו להתעניין", מסבירה פליר. "אבל עד אז הכל היה בשגרה מוחלטת. אף אחד לא מאמין שיפציצו את אוקראינה והם שלווים".
"אמרתי לה שאם משהו יקרה, אני מתחילה להתכונן פה. היא ענתה לי: 'אל תצחיקי אותי, מה כבר יכול לקרות?'", היא מוסיפה. "כך שאם היא רגועה, אני רגועה. אבל אם אני הייתי שם, הייתי חוזרת לישראל מיד".
"עכשיו דורשים מכל הישראלים לצאת מהמדינה, זה כבר מעלה חשש"
אמו וסבתו של דימה שומייב גרות בעיר סומי, על הגבול המזרחי עם רוסיה. עם פרסום אזהרת המסע והקריאה לישראלים לצאת מהמדינה, החליט לרכוש כרטיס ולטוס אליהן. בצהרי יום ראשון עוד לא היה בטוח אם יתנו לו להמריא. "הזזתי את כל העניינים שלי הצידה", הוא אומר. "אני לא בטוח איך הן מסתדרות, בגלל זה אני טס".
"בחדשות של האוקראינים מנסים להרגיע את התושבים כל הזמן, כדי שלא תהיה פאניקה", מוסיף שומייב. "בהתחלה חשבתי שהפאניקה והלחץ מגיעים מהתקשורת המערבית, אבל עכשיו דורשים מכל הישראלים לצאת מהמדינה, וזה כבר מעלה חשש".
לאמו ולסבתו אין אזרחות ישראלית, ואם ויקרה משהו שומייב מניח שהן לא ירצו להישאר באוקראינה. "נוציא אותן עם הדרכון האוקראיני", הוא אומר. "אם יפלו טילים לא תהיה ברירה, הרוסים יכולים להשמיד שם את כל האזור".
"נכון לעכשיו הן לא מוכנות ללכת כי הן לא חושבות שמשהו יקרה", הוא מוסיף. "יש שם שגרה מוחלטת. אנשים עובדים, נהנים".
"האינטרס שלי הוא שהוריי יהיו לידי, אבל זו החלטה שלהם"
"ההורים שלי לא מעורבים במצב, הם מבוגרים, לא רוצים לנסוע לשום מקום ולא מאמינים שיקרה משהו" מספר יורי ליפשיץ, שהוריו גרים בעיר דניפרופטרובסק במזרח-מרכז המדינה. משפחתו עלתה בישראל בתחילת שנות ה-90, ומאוחר יותר חזרה לאוקראינה.
"האינטרס האישי שלי שהוריי יהיו לידי, כמובן", הוא אומר. "אבל זו החלטה שלהם".
"אני אדם רציונלי, ויכול להיות שאני בדעת מיעוט, אבל גם אם פוטין יפלוש זה לא הולך להיות שום דבר שמזכיר את הפלישה הנאצית עם ההשמדה המונית", הוא טוען. "זה פשוט לא יקרה".
"הרוסים והאוקראינים חיים ביחד 500 שנה, וניצחו ביחד את הנאצים. את חצי האי קרים כבשו ללא ירייה אחת בדיוק מהסיבות האלו זו מערכת היחסים", מוסיף ליפשיץ. "בעיניי, מי שמתסיס את השטח זה לא פוטין אלא היריב שלו מעבר לים. בסופו של דבר, אף אחד לא יבוא להילחם בשביל אוקראינה, וכל הצדדים יודעים את זה".




