מחקר חדש של מכון יסודות, מצביע על פערים גדולים בפיתוח התשתיות הפיזיות בישראל; נגישות לתחבורה ציבורית, מים, חשמל, תקשורת מתקדמת וטיפול בפסולת דבר שיוצר פערים ביכולתם של התושבים ליהנות מרמת חיים טובה.

המחקר מראה שלמרות הצמיחה הכלכלית, סדרי העדיפויות של הממשלה גוזרים פערים כבדים בהשקעה בין אזורים שונים בארץ, גם בהשוואה למדינות ה-OECD. במכון מציעים לקבוע בחוק "תשתית אוניברסלית בסיסית" לכולם, ולתקצב את צמצום הפערים בתשתיות בין האזרחים במדינה ויתרום למתן הזדמנות שווה לכולם.

בישראל חיים 210 אלף אזרחים ללא חיבור לביוב

על פי המחקר, הציבור שנפגע מהיעדר נגישות מספקת לתשתיות הוא גדול. רק בחלק קטן מהמקרים, המצב הכלכלי של הפרט הוא זה שמונע נגישות לתשתית, אך ברובם מדובר בפער מבני, שנעוץ בפערים בהשקעות המדינה והרשויות המקומיות.

כך למשל, כ-210 אלף תושבים חיים בישראל ללא חיבור לביוב, בעיקר במזרח ירושלים וביישובים הבדואים הלא מוכרים, כ-4% מתושבי המדינה, שמצבם לא השתנה עשרות שנים. בעוד פחת המים הממוצע ב-2020 עמד על כ-10%, ביישובים לא יהודיים הוא עמד על 16%, כאשר בקצה ישנם יישובים עם פחת מים של 30% – קרוב לשליש מהמים הולכים לאיבוד, דווקא ביישובים חלשים במיוחד.

בתחום החשמל, נמצא כי אמינות האספקה בגוש דן גבוהה באופן מובהק מאמינות האספקה בפריפריה: עד פי 2.5 יותר דקות אי-אספקה במחוז דרום ותדירות ההפסקות גבוהה יותר במחוזות דרום, חיפה וירושלים בהשוואה למרכז הארץ.

בתחום התקשורת קיימים פערים גדולים בין איכות התשתית ברשתות הוותיקות מנחושת של בזק והוט, לעומת רשתות חדשות בסיבים אופטיים, שמפעילות בזק, פרטנר ו-IBC (בשליטת סלקום והוט). על פי המחקר, ישראל מפגרת אחר מדינות ה-OECD, לא רק בנגישות לסיבים אופטיים, אלא גם בשימוש בהם.

בשנתיים האחרונות שינה משרד התקשורת את האסדרה, כדי להאיץ את המעבר לאינטרנט בסיבים, אך בעיקר על בסיס כלכלי – מה שמגדיל עוד יותר את הפערים בין אזורים בעלי אוכלוסייה צפופה לבין אזורים דלילים. הדבר נכון גם לאזורים שונים בתוך ערי המרכז. אפילו בתל אביב ישנם אזורים שעוד לא כוסו ברשת סיבים נגישה למשקי בית.

תת-השקעה שיטתית

למרות שישראל אינה ממוקמת במקום הנמוך ביותר בהשקעה בתשתיות במדינות ה-OECD, הרי שבישראל נוצרו פערי תת-השקעה במשך שנים רבות, שכדי לפצות עליהן, המדינה נדרשת להגדיל בצורה דרמטית את ההשקעה.

עמדה זו נתמכת גם בעמדת גופים כלכליים מובילים בעולם דוגמת ארגון ה-OECD  עצמו וכן בנק ישראל, אך מנוגדת לעמדת ממשלת ישראל הנוכחית, שהציגה לאחרונה תכנית להורדת מסים, תוך תמיכה בצמצום הגירעון. ראש הממשלה בנט אמר זאת במפורש במסיבת עיתונאים ביחס לתכנית החדשה: "הכסף הוא קודם כל של האזרחים. אנחנו לא ניתן לכם כסף, אלא ניקח מכם פחות".

במכון יסודות מדגישים את מה שלא הוזכר בתכניות הכלכלית – הפערים בהשקעה הציבורית בתשתיות השונות, המחייבים תקצוב ראוי שפירושו העלאת מסים, הגדלת הגירעון או שילוב בין שניהם. לטענת המכון, זהו "יוקר המחיה של הטווח הארוך", שיתבטא בתשלומים מוגדלים מהכיס הפרטי לתחבורה, חשמל, מים ותקשורת או פשוט חיים של הזנחה ללא נגישות כלל.

יש צורך לקבוע סטנדרט מינימום לכל אזרחי המדינה

במכון יסודות מציעים פתרון כולל לסוגיית פערי התשתיות, בדרך של חקיקה למתן "תשתית אוניברסלית בסיסית" לכל אזרח. חקיקה כזו תטפל גם באיסוף המידע על פערי התשתיות וגם תחייב את הממשלה לקבוע סטנדרטים, לוחות זמנים והקצאת תקציבים לעמידה בהם.

לא מדובר בהשקעה קטנה, אך היא זו שיכולה לתת מענה לטווח ארוך, לשפר מאוד את נגישות התושבים לשירותים ולהזדמנויות, מה שיגרום גם לחיזוק כלכלת המדינה וגם להעלאת איכות החיים.

עמית בן-צור, מנהל מכון יסודות: "יש לייצר צמיחה מכלילה אמיתית: כזו שרבים משתתפים ביצירתה ורבים נהנים מפירותיה. קביעה אוניברסלית בחוק של נגישות לתשתיות תוכל להיות צעד חשוב, כזה שיוכל להקפיץ את ישראל קדימה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית".

את המחקר ערכה ד"ר אנה הלס, בהנחייתם של ד"ר אייל טבת ועמית בן-צור והוא מבוסס על החלטת ממשלה 2494 מ-2015, בה החליטה ממשלת ישראל על מדידה עקבית ופרסום שנתי של מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי בתחומים שונים.

מכון יסודות נוסד בשנת 2019 על ידי התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים בישראל, התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים וקרן ברל כצנלסון. אל הגופים המייסדים הצטרפו קבוצת חבצלת ומרכז חזן, הקיבוץ הדתי, התאחדות חקלאי ישראל ואיגוד התעשייה הקיבוצית.