שני גברים צעירים חלפו בצעד מהיר על פני בית החולים אסותא. אחד אמר בעצבנות "פעם יכולת לעבור פה ישר, עכשיו יש גדר בגלל שנפל החניון". והשני ענה לו: "מעניין לי ת'תחת שנפל פה חניון".
הגדר הסובבת את אזור האסון של חניון הברזל ברמת החייל אכן מוקפת תנועה ערה ותוססת. שעת צהריים, ומאות עובדות ועובדים נעים בין משרדי חברות הטכנולוגיה והתקשורת הרבות הממוקמות באזור ומתחמי המזון הפזורים בו. רק קבוצה של כ-25 פעילים ופעילות התייצבה למשמרת מחאה וזיכרון במלאת 30 ימים לאסון.
חודש חלף מאז קרס החניון בתאונת הבנייה שהרעישה את המדינה. לאחר מאמצי החילוץ וההצלה, שנמשכו כמעט 6 ימים תמימים, נמנו במקום שישה הרוגים. שלושה מההרוגים היו ישראלים: רוסלאן איסקוב, בן 29 מעכו, אולג יעקבובוב, בן 60 מתל-אביב ואולג מישאלוב בן 28, מעכו אף הוא. בהרוגים היו גם שני פלסטינים מהשטחים, עאהד רימאווי, בן 34 מבית רימא ומוחמד דוואבשה בן ה-29 מהכפר דומא. ההרוג הנוסף באסון היה דניס דיאצ'נקו, בן 28 מאוקראינה. בקריסת החניון נפצעו 21 אנשים נוספים שעבדו באותה עת בהשלמת הבנייה.
הרחוב נראה אדיש למשמרת הפעילים שהתייצבה בצהרי היום בזירת האסון, אך סוהיל דיאב, יו"ר האגף לקידום שוויון בהסתדרות, טוען שיש מי שאינו מניח מידו את המאבק. "קיימנו עצרות בעכו, בנצרת, בהמשך החודש תהיה הפגנה גדולה בנושא בחיפה," הוא אומר.
"זה גם נושא של יהודים וערבים", מסביר דיאב לעובר אורח מתעניין, "למה בישראל יש פי שבע יותר תאונות בענף הבניין מאשר במדינות אחרות? מתאונות בענף הבניין נפגעים יותר ערבים, זה נכון." דיאב והמפגינים שלצידו מתגאים כי במשמרת המחאה שותפים ערבים ויהודים, רובם ככולם פעילים של תנועת חד"ש.
המפגינים מחזיקים שלטים עם הסיסמאות "עובדי בניין – תנאים מחפירים ושלטונות מפקידים", ו-"ממשלת ישראל נושאת באחריות על האסונות בענף הבניין". שלושה שוטרים משגיחים מקרוב על המשמרת השקטה, אשר כמעט וטובעת בזרם האנשים הנעים מסביבה. שני מאבטחים מטעם חברת דניה סיבוס אינם מאפשרים את הגישה למתחם בו קרה האסון. "מה אתה חושב," אומר עובר אורח, "דניה סיבוס יותר חזקים מהחוק פה".
אני שואל את דיאב אם למיטב ידיעתו פנו הרשויות לפצועים באסון ולמשפחות הנספים, והוא משיב כי למיטב ידיעתו הטיפול החל, גם אם באיחור.
צהרי יום ברמת החייל, 30 יום לאחר האסון. עוד מוקדם לקבוע אם האסון הנורא יהווה גם נקודות תפנית באופן הפיקוח על הבנייה ועל תנאי הבטיחות בעבודה של עובדים בענף הבניין, או שמא יישאר נושא למחאה וזיכרון של קומץ פעילים מחוייבים.
