דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
קרקל

נשים לוחמות / שלוש לוחמות קרקל מספרות על הדילמות, האתגרים והגאווה בשירות

חיילות וחיילי גדוד קרקל במהלך מסע לסיום הקורס, ארכיון (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).
חיילות וחיילי גדוד קרקל במהלך מסע לסיום הקורס, ארכיון (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

גדוד קרקל הוקם לפני 16 שנים ומהווה את הדוגמא לשני גדודים נוספים בהם משרתים יחד נשים וגברים בתפקידי לחימה. "החלטתי שאם יש ביכולתי להיות לוחמת, להגן על המדינה, להיות בגדוד מעורב, אז למה שלא אעשה את זה?" אומרת רינת. פמיניזם, הגירסא הצה"לית.

מיכל רוטנברג
מיכל רוטנברג
כתבת צבא וחברה
צרו קשר עם המערכת:

גדוד קרקל או בשמו 'גדוד 33' – על שמן של 33 נשים לוחמות בפלמ"ח שנפלו בקרבות, הוקם בדצמבר 2000 על ידי בני ובנות גרעינים מתנועות נוער שונות. קרקל הוא הגדוד הראשון בצה"ל המשלב באופן מלא לוחמים ולוחמות ביחד. 16 שנים אחרי הקמתה של "הפלוגה הניסיונית" ועד היום חלו שינויים ותהפוכות רבות, אך בוא בעת אתגרים ישנים ושאלות נושנות עדיין רלוונטיות לימינו אנו. גדוד הקרקל מאז ועד היום.

חן – החלוצה

"אני זוכרת שבתוך הצבא המון עיניים נפתחו. היו מגיעים המון כתבים מהארץ ומחו"ל. במהלך השירות היו לנו שני מפגשים עם ההורים, וגם עם הרמטכ"ל שאול מופז", מספרת חן גינת שהייתה חלק מהפלוגה הניסיונית בדצמבר 2000, שהיוותה את הסנונית הראשונה לפתיחתו של הגדוד באופן רישמי ב-2004.

חיילות וחיילי גדוד קרקל, 2014 (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).
חיילות וחיילי גדוד קרקל, 2014 (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

"היינו ההתנסות הראשונה, והיה מאוד חשוב להבין אם הדבר הזה היה יכול לעבוד. האם ניתן לקחת עליו אחריות אמיתית בתוך המבנה הצה"לי." לצורך ההשוואה, תפקיד לוחמת נשים ביחידת החילוץ וההצלה 669 גם הוא נבדק בשנת 2000, ונמצא כי הוא איננו מתאים לנשים.

גינת, שהתגייסה לקרקל עם חבריה לגרעין מתנועת "הנוער העובד והלומד", מתאמצת לחזור 16 שנים אחורה, "הבנו שזאת הפלוגה הראשונה שיש כאן משהו גדול ושזה דבר חלוצי, הינו גאות בזה. והיינו עושות שיחות אם נעמוד בזה". היא מוסיפה "ידענו שיש ביקורות על העיניין של שירות משותף של בנים ובנות גם מבחינה מגדרית וגם מבחינה ביטחונית."

בשונה מהמצב כיום בו לוחמת מן המיניין עוברת הכשרת רובאית 07, לפני 2008 הוכשרו הלוחמות לרובאי 05. הגזרות בהן מוצב הגדוד השתנו גם הן כמעט לחלוטין, בעוד גינת שירתה בגזרת עוזייה הדרומית, כיום הצפין הגדוד ותחת אחריותו גיזרת חולות ובתוכה גיזרת גוזל. תחת הגדוד נמצאת גם גיזרת ניצנה הנחשבת מבצעית יותר, גיזרה שבעברה הקרוב שמרו עליה הגדודים הסדירים כמו צנחנים, גבעתי וגולני.

חן: "היינו ההתנסות הראשונה, והיה מאוד חשוב להבין אם הדבר הזה היה יכול לעבוד. האם ניתן לקחת עליו אחריות אמיתית בתוך המבנה הצה"לי."

גינת נזכרת באתגרים של אז "פתאום אמרו לנו לרוץ כל היום, לקפוץ על קיר, היה לי מאוד קשה. את המסע האחרון לא יכולתי לעשות למרות שהיה לי אפוד מוקל, בגלל שברי מאמץ." למרות כל זה אומרת גינת, "החוויה שלהגיד שעשינו את הדברים האלה, להיות בשבוע שטח, זה דברים שמאוד נהננו מהם. עד היום אני שומרת על קשרים וחברויות מהצבא, לי אישית זה נתן המון כוחות, אמונה ביכולות שלי, עד היום זה משפיע עלי."

הקמת הגדוד בשנת 2004 היתה חלק ממגמה צה”לית לשילוב נשים בתפקידי לחימה, לאחר בג”צ אליס מילר, שנאבקה על זכותן של נשים להתמיין לקורס טיס.

רינת – המפקדת

שנתיים לאחר הקמת הגדוד, רינת צצשווילי כיום בת 29, בחרה להתגייס גם היא לקרקל, "לפני הגיוס הכרתי בתנועה בנות שהיו בקרקל, הן סיפרו לי על השירות וזה נשמע לי דבר מאוד מיוחד. הייתה לי דילמה מאוד גדולה סביב הבחירה להיות אישה לוחמת, להיות מוכנה להתגייס לצבא ולתת מעצמך את הכי טוב שיש לך לתת, גם אם את לא מחוייבת. החלטתי שאם יש ביכולתי להיות לוחמת, להגן על המדינה, להיות בגדוד מעורב, אז למה שלא אעשה את זה?"

רינת צצשווילי שלישית משמאל (התמונה באדיבות המצולמת).
רינת צצשווילי שלישית משמאל (התמונה באדיבות המצולמת).

צצשווילי התגייסה באוגוסט 2006 ולאחר שסיימה את הכשרתה יצאה לפיקוד, ופיקדה על מחזור מרץ '07. לאחר מכן התמנתה למפקדת על הכנת מ"כים ועל ההשלמה שמתבצעת אחרי הקורס, ולבסוף שירתה בפלחו"ד.

רינת: "את מביאה אותם לבסיס, את רואה אנשים שנפצעו, נשים שכנראה נאנסו, ושואלת 'איך נכון לומר לחיילים להתייחס אליהם? שידברו איתם? שישאלו לשלומם? איך?'."

המפקדת רינת נזכרת במורכבות של לבחור להיות אישה לוחמת, "מצד אחד זה נתפס דבר מוזר לעשותו, למה שתרצי להיות אישה לוחמת אם את לא חייבת? מצד שני בחירה מוערכת. הגיעו תגובות מגוונות מבני משפחה ומחברים."

צצשווילי פיקדה בתקופה מאוד מורכבת בגבול מצריים, תקופת האפריקאים שהגיעו בעיקר מסודן בשנת 2007, מעל 5,000 איש עברו דרך הגבול לישראל דרך גבול מצרים.

"אני זוכרת הרבה מאוד תסכול בקרב החיילים שלי מהפרקטיקה של השירות הקרבי בגדוד, מזה ששומרים על החולות, מזה שלא רואים בו דם. אני זוכרת ששאלתי את עצמי, למה דם היא המוטיבציה שלהם? הם הרי שומרים על גבול של שלום בצבא ההגנה לישראל", מספרת צצשווילי. "זה החזיר אותי למוטיבציות לגיוס, האם זה כדי להרוג או להגן בגופך על זה שתהיה הגנה ולא תקיפה אם לא חייב."

רינת: "מאוד נהניתי לשרת בגדוד. אין ספק שהיו רגעים קשים, היום כשאני אומרת שהייתי מגיסט"ית אנשים לא מאמינים לי. אבל אני יכולה להגיד באופן חד משמעי שהשירות היה חלק משמעותי מעיצוב הזהות שלי, ותחושת המסוגלות שלי."

"בשירות פגשנו בעיקר מסתננים, לרוב סודנים. אני זוכרת שממש בקו הראשון הגיעו 50 פליטים משם. בנקודה הזו את אומרת לעצמך 'אני אמורה להגן על הגבול, אבל מה אני אמורה לעשות איתם? הם פליטי מלחמה'. זאת הייתה דילמה גדולה, איך מתמודדים איתם. הנוהל היה שצריך לעצור אותם, ואם לא מצליחים אז לירות להם ברגל, ואני ידעתי שהם מחפשים מקלט. את מביאה אותם לבסיס, את רואה אנשים שנפצעו, נשים שכנראה נאנסו, ושואלת 'איך נכון לומר לחיילים להתייחס אליהם? שידברו איתם? שישאלו לשלומם? איך?'."

היא מתייחסת לעצמה בתור מפקדת בראייה מפוכחת של היום ואומרת "היום אני מבינה שלא היו לנו, אנשי הסגל, מספיק בסיסים משותפים כדי להחליט על איזה שיעורים חשוב להתעכב. בטירונות היה שיעורי טוהר הנשק וטוהר המידות. אבל מה בין התכנים לבין המציאות, למה שקורה בשטח ולאיך נכון להתנהג".

גם רינת, כמו חן, גאה בשירות שלה, "מאוד נהניתי לשרת בגדוד. אין ספק שהיו רגעים קשים, היום כשאני אומרת שהייתי מגיסט"ית אנשים לא מאמינים לי. אבל אני יכולה להגיד באופן חד משמעי שהשירות היה חלק משמעותי מעיצוב הזהות שלי, ותחושת המסוגלות שלי. בדיעבד, אני שמחה על הבחירה הזו."

הילה – החובשת

הילה לוי התגייסה במרץ 14 וכעת מצפה לשיחרור לאחר שירותה כחובשת גדודית. לוי התגייסה לקרקל אחר מזה של חן ורינת. הגדוד משופשף יותר הן ברמה המקצועית, הן בציוד המותאם במיוחד למבנה גוף נשי והן בסרגל המאמצים ששודרג והותאם גם הוא בצורה מדויקת יותר.

סמל הילה לוי, חובשת גדודית בגדוד קרקל. מצטיינת הנשיא 2016 (צילום: דובר חטמ״ר שגיא).
סמל הילה לוי, חובשת גדודית בגדוד קרקל. מצטיינת הנשיא 2016 (צילום: דובר חטמ״ר שגיא).

מעבר לשינויים שעבר הגדוד מבחינת התאמתו לנשים והיותו מקצועי יותר – קרקל היום הוא גדוד קרבי ומסוכן יותר. אם בעבר התמודדו הבנות בעיקר עם מבריחי נשים וסמים ומסתננים אפריקאים, הרי שהיום מתמודדות הלוחמות עם איומי פח"ע. יתרה מזו, קרקל הפך למודל ונפתחו עוד שני גדודים מעורבים נוספים, גדוד 'אריות הירדן' וגדוד 'ברדלס'.

הילה: "באות בנות ואומרות 'כואב לי', עושים בדיקה ראשונית ומגלים שיש נזק די חמור. וזה חתך מאוד גורף אצל האוכלוסייה פה. בגלל הרצון להוכיח בגלל הרצון להיות הכי טובה.

לוי מספרת על האתגרים של קרקל מודל 2016, "הגדוד מתקשה להעמיד מספיק מפקדים מתוך הגדוד. לדוגמא מגיע מפקד מכפיר לחבורת בנות, זה מאוד אחרת מאיך שהוא היה רגיל מכפיר, וזה סוג של כור היתוך שעדיין ממשיך להיווצר מחדש."

מפקדים ומפקדות רבים מקרקל נשלחו לגדודים המעורבים החדשים על מנת לאפשר את הקמתם, לולא פתיחת הגדודים, היה הגדוד מצליח להעמיד מספיק מפקדים וקצינים. לוי מוסיפה, "לא הצלחנו עד היום להעמיד מג"ד\ית מהגדוד. למרות שכבר הצלחנו להפיק מ"פ."

"כחיילת שאת רואה שהמ"מ שלך צמח מהגדוד, ויש לו זיקה לקרקל, זה מעלה את המוטיבציה, ואותו הדבר אם אני בת. אולי חלק מהקמת מערך הגבולות זה שעכשיו יהיו גיוסים רחבים יותר יהיה חתך רחב של גיוסים ואז אולי נוכל לראות יישור קו לפחות ברמת המ"מ מ"כים וסמלים שכולם צמחו בגדוד. אתה יודע שזה מישהו שעשה בדיוק מה שאתה עושה. זה קושי רציני בגדוד."

הילה: "אם הייתי צריכה לשים אצבע מאשימה הייתי אומרת שחיילים נשחקים בהכשרה כי לא יודעים להתאים להם אישית את הסרגל מאמצים. יש סרגל גדול שצריך להתאים את עצמך אליו, וזו תפיסה לא נכונה כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד."

לוי שהייתה חופ"לת (חובשת פלוגתית) לפני התפקיד הנוכחי, מספרת על הפציעות בגדוד, "נכון, לבנות היה קשה יותר. ראיתי את הבנים עוברים מהר יותר את הקיר מבת ורצים מהר יותר. ואז הבנות רוצות להכריח את עצמן. בנות שבאות ואומרות לי כואב לי ויום לאחר מכן היא עושה תרגיל מחלקה. היא רוצה להוכיח למפקדים, לחברים ולעצמה שהיא יכולה."

"אם נדבר על אחוזים בנים מול בנות אני יכולה לתת את הפלוגה שלי," אומרת לוי, "היו 50 בנות ו-30 בנים, לכן תמיד היו יותר בנות פצועות. כשאני מסתכלת בחתך אל מול האוכלוסייה יכולה להגיד שרוב הבנות סובלות מפציעה כלשהי וגם רוב הבנים."

"יש את הפציעות המתפרצות, הבנות שהיה להן כואב ולא אמרו כלום, כי לא רצו להגיד. וזה דווקא אחוז די בולט. באות בנות ואומרות 'כואב לי', עושים בדיקה ראשונית ומגלים שיש נזק די חמור. וזה חתך מאוד גורף אצל האוכלוסייה פה. בגלל הרצון להוכיח בגלל הרצון להיות הכי טובה."

"הסיפור של שברי מאמץ. אני "חולה" על הפציעה הזאת. אני נפצעתי בה בזמן ההכשרה בדרגה מאוד גבוהה אני מאלה ששתקו ואז שכבר לא יכלתי באתי. זה היה בסוף ההכשרה. אמרתי לעצמי טוב תטפלי בעצמך. זוכרת את הטלפון מהרופאה שהגיעו התוצאות, האורטופד חיכה לי, המספר אישי שלי היה כבר על השולחן."

לוי שגאה מאוד בשירות שלה, ובגדוד בפרט, הייתה רוצה להציע שינוי גישה "אם הייתי צריכה לשים אצבע מאשימה הייתי אומרת שחיילים נשחקים בהכשרה כי לא יודעים להתאים להם אישית את הסרגל מאמצים. יש סרגל גדול שצריך להתאים את עצמך אליו, וזו תפיסה לא נכונה כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד."

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!