אילה רונד, בת 74 מירושלים, היא אחת מאלף הנפטרים של גל האומיקרון. לדוד (46) בנה השלישי, יש בקשה אחת מהציבור הישראלי: לזכור שמאחורי הנתונים על הנפטרים מקורונה, יש אנשים אמיתיים, שיכלו לחיות באושר עוד שנים ארוכות אלמלא הקורונה.

"אמא שלי מאוד אהבה את החיים", הוא מספר, "היא ניצלה כל רגע בחיים במקסימום. לא היה לה יום אחד בלי פעילות: הרצאות, הצגות וטיולים. היא לא הפסיקה להתנדב. אחרי שיצאה לפנסיה היא התנדבה בחלוקת ציוד רפואי ביד שרה, ובארגון טיולים לגמלאים. כאמא היא תמיד ידעה לאחד את כולנו".

רונד עצמו לא היסס לשלם מחיר כדי שאמו תזכה לחיות. לפני שבע שנים הוא תרם מגופו כליה והציל את חייה. "רציתי שהיא תחיה עוד", הוא מספר, "תרמתי לה כליה בהצלבה, יש מישהו שקיבל את הכליה שלי כי לא התאמתי, ואשתו תרמה לאמא שלי. קיוויתי שתרומת הכליה תספיק ליותר משבע שנים. אבל נתתי לה שבע שנים, שהיו מאוד מאושרות בחייה, ואפשרו לה הרבה דברים. וגם היא עצמה עזרה להרבה אנשים".

"היא אמרה לי ׳אני לא יכולה להישאר בבית שנתיים׳"

אילה רונד נולדה ב-1947 במושב כפר פינס שבשרון. היא היתה אשת חינוך: עבדה כמורה בבית ספר תיכון, לימדה עברית באולפן לעולים, וטיפלה בילדים עם לקויות למידה. היא נישאה לאוריאל, והמשפחה התגוררה בירושלים ולאחר מכן בבית אל. לזוג נולדו שישה ילדים, הגדולה בת 52 והצעירה בת 30, והם היו משפחת אומנה לבת נוספת.

לאחר יציאתם לפנסיה חזרו אילה ואוריאל להתגורר בירושלים, כדי להיות קרובים לילדיהם. אוריאל נפטר מסרטן לפני שלוש שנים, ואילה המשיכה להתגורר בדירתם.

אילה ואוריאל רונד, לאחר השתלת הכליה של אילה. ״הסתכלתי ביומן שלה, אין יום שהיה ריק. היו לה תכניות, היא הזמינה לנו לפסח אכסניית נוער, וצימר לכל המשפחה בקיץ״ (צילום: אלבום פרטי)

"כשהתחילה הקורונה, לאמא שלי היה מאוד קשה להישאר לבד בבית", מספר רונד, "כשהיו סגרים היא התגברה על זה, והקפידה לשמור על החוק. אבל כשאפשרו לצאת מהבית, היא יצאה. אני מודה שקצת דאגנו, אבל היא אמרה לי 'אני לא יכולה להישאר בבית שנתיים'. כמובן מסכות בכל מקום, אבל היא לא עצרה את החיים לגמרי".

רונד מדגיש שאמו הקפידה להתחסן נגד הקורונה. "היא התחסנה ארבע פעמים, כשאפשרו את החיסון הרביעי היא היתה מהראשונים."

לפני חודש, חייה המלאים והעמוסים נעצרו. "היא לא חשה בטוב, הלכה לבדיקת PCR והתברר לנו שהיא נדבקה בקורונה", מספר רונד, "במשך שבוע ניסינו להשיג עבורה את התרופה של פייזר, אבל בגלל ההיסטוריה הרפואית שלה היא לא יכלה לקבל אותה. ביקרנו אותה מרחוק, בהתחלה זה נראה בסדר. במהלך אותו שבוע הזמנו לה אמבולנס, הצוות בדק אותה ואמר שהכול בסדר ואין צורך לקחת אותה לבית החולים״.

"בתוך שעות המצב הידרדר"

"אחרי שבוע, בתוך כמה שעות, פתאום המצב שלה החמיר. כשדיברתי עם הרופא הבנתי שיכול להיות מצב שתוך ארבע שעות, הריאות הולכות. רמת החמצן בדם שלה ירדה מאוד, הזמנו אמבולנס שלקח אותה להדסה עין כרם. היא אושפזה בטיפול נמרץ קורונה, אבל לא הורדמה והונשמה. היא היתה בין היחידים שם שהיו בהכרה."

"מבחינתי, רק אז נפל לי האסימון שהקורונה שאנחנו מדברים בחוץ, קצת כאב גרון, זו מחלה אחת, ויש עוד קורונה, שנמצאת בבתי החולים. מי שמגיע לשם, זה משהו אחר. מישהו נפטר כשהייתי שם, וכל 10 דקות נכנסת מיטה, מנסים למצוא מקום לאמא שלי בטיפול נמרץ. באותו יום פתחו שם מחלקת טיפול נמרץ נוספת.

"במשך שבוע היא הרגישה מאוד לא טוב, ואמרה לי 'דוד, אני לא יכולה יותר'. אני אמרתי לה בואי, תחזיקי מעמד, עברת את ההשתלה. היא אמרה שמאוד קשה לה, שהיא לא תחזיק מעמד.

אילה רונד (במרכז), עם הילדים והנכדים, חודשיים לפני מותה. דוד רונד מאחוריה, מצד ימין (צילום: אלבום פרטי)

"אחרי שבוע לא היתה ברירה, והיא נזקקה לסיוע נשימתי ולהרדמה. הריאות כבר היו במצב לא טוב, ולא היה אפשר לצאת מזה. בערב לפני כשהיא עוד היתה בהכרה, אמרתי לה שאני מאוד מודה לה ואוהב אותה.

"במשך שבועיים נוספים היא היתה בהרדמה והנשמה. בשבועיים האלה, כשאתה נמצא לידה ואומר לה את הדברים, אתה לא יודע אם היא שומעת או לא שומעת. באחד הימים התקשרו אלינו, אמרו לנו שיש כמה שעות, והאחים הגיעו להיפרד. אני מתגורר ברמת הגולן, הבנתי שלא אספיק להגיע ונשארתי בבית. האחים היו סביבה, שרו לה שירים שהיא אהבה, שירי ארץ ישראל. הטלפון היה פתוח ואני שמעתי אותם, שרתי איתם גם, אמרתי מילים אחרונות. ואז היא נפטרה".

"מאחורי המילים 'מחלות רקע' מסתתרים אנשים שנפטרו בגלל הקורונה"

המחלה והמוות גרמו לרנד להבין שבניגוד לאווירה התקשורתית, לקורונה יש מחיר כבד. "עד לפני חודש וחצי הייתי בצד השני, בצד של האנשים שמעבירים הלאה. עכשיו הבנתי שמאחורי המספרים הגדולים האלה מסתתרים אנשים. ומאחורי המילים 'מחלות רקע' מסתתרים אנשים שנפטרו בגלל הקורונה."

"מאוד מנסים לייצר את התחושה שאנשים לא מתו בגלל הקורונה, שהם בכל מקרה היו נפטרים. זה לא באמת. גם מישהו עם סוכרת, שהזריק לעצמו אינסולין פעמיים בשבוע, זה נקרא מחלות רקע. אלו אנשים שיכלו לחיות עוד הרבה שנים.

"אמא שלי היתה אנרגטית בטירוף, ונפטרה בגלל הקורונה. נכון, היתה לה מחלת רקע, אבל עד שחלתה היא היתה יותר עסוקה ממני. חוץ מתרומת הכליה היא חיה נהדר, זה לא מנע ממנה להמשיך את החיים, זה לא מנע ממנה שום דבר. היא אפילו נהנתה יותר מהחיים. נתתי לה כליה לפני שבע שנים, היא היתה יכולה לחיות עוד שבע שנים, עוד עשר שנים. היא חיה טוב.

"יכול להיות שאם היא לא היתה מושתלת כליה, היא היתה עוברת את זה. אבל אם לא היתה קורונה, היא היתה ממשיכה ליהנות מהחיים. ועדיין, בזמן השבעה, כשסיפרתי שאמא שלי נפטרה מקורונה, אנשים אמרו 'כן, אבל מה היה לה?'. סירבו להאמין שזה באמת בגלל הקורונה.

"הסתכלתי ביומן שלה, אין יום שהיה ריק. היו לה תכניות, היא הזמינה לנו לפסח אכסניית נוער, וצימר לכל המשפחה בקיץ. היינו אמורים לעשות טיול בר מצווה לחו"ל עם כל הילדים והנכדים.

"אמא שלי היתה מארגנת את הטיולים לוותיקים של בית אל. היא המשיכה לעשות את זה גם כשעברה לירושלים. לפני שהרדימו אותה, היא אמרה לרופא 'אם מרדימים אותי, אני צריכה לדאוג שהטיול לא יתבטל, וגם יש לי כרטיסים להצגה". הטיול, אגב, יצא ביום ראשון השבוע.

"רק לפני חודשיים היא ארגנה סוף שבוע לכל המשפחה. היתה אזכרה לאבא שלי, עלינו לקבר והיא דאגה שמיד אחר כך ניסע כולנו לאכסניית הנוער בבית שאן. להיות ביחד, שתהיה שמחה. היא היתה בשיא האנרגיה והפעילות."

"אומרים שניצחנו את הקורונה, אבל הפסדנו כאן המון אנשים"

הדיבור על ה'הצלחה' בהתמודדות עם האומיקרון מעלה אצל רונד תחושות קשות. "מתחילים לדבר על סוף הגל, מספר החולים יורד ומורידים את ההגבלות. אבל נפטרו פה 1,000 איש מהגל האחרון. אומרים שניצחנו את הקורונה, אבל הפסדנו כאן המון אנשים. אני לא יודע אם אפשר היה לעשות דברים אחרת. אבל אתה לא מנצח במלחמה אם יש לך עשרת אלפים הרוגים, זה עדיין הפסד. הפסדנו הרבה מאוד אנשים טובים. אני יודע שיהיה לנו תסכול גדול בעתיד שהקורונה תיגמר, ואנחנו השארנו את החלל שלנו מאחורה."

"הרגשתי בחודש הזה שאומרים טוב, אנחנו לא מצליחים להתמודד, אז בוא נדבר על נושאים אחרים. דיברו על NSO, על יוקר המחיה. הייתי מצפה שראש הממשלה יעשה מסיבת עיתונאים בבית החולים, יגיד משהו למשפחות, יגיד שמנסים להתגבר. זה נעלם. איפה הסולידריות? מתי לאחרונה היה ביקור של מישהו מהמנהיגים בבית החולים?

"פתאום גם קלטתי איך שכחו את האנשים שעובדים בבתי החולים סביב השעון. המחלקה עבדה מדהים, נתנו לנו הכול. בטיפול נמרץ קורונה האחיות עבדו 12 שעות עם מיגון. הגעתי ואמרתי לבת שלי, אתם לא מאמינים כמה הם עובדים. היא ארגנה את החבר'ה שלה מבני עקיבא, כל ילד הכין חבילה לאחיות."

במקום 'לחגוג' את ההצלחה, רונד מציע לעסוק בשאלה איך אפשר למנוע מוות מיותר בגלים הבאים. "אנחנו כבר השארנו את הקורבן שלנו במגפה הזו. צריך לחשוב גם קדימה, האם אנחנו מוכנים לוותר על כל כך הרבה אנשים טובים".