"האמריקאים לא חושבים שארצם צריכה להיות מעורבת במלחמה הזו יותר ממה שהיא כבר, לא שומעים ביקורת עניינית על המדיניות של ביידן", אומר ל'דבר' יפתח דיין, פרשן של הפוליטיקה האמריקאית. "האזרח האמריקאי מתעניין עכשיו בשני דברים: האינפלציה ומגפת הקורונה. הפוליטיקאים נערכים לבחירות האמצע, והם יודעים שהגברת הסנקציות על רוסיה תביא לעליית מחירים נוספת, כלומר – הגברת האינפלציה – ולכן הסנקציות שהטיל ביידן על רוסיה נתפסות כצעד מקסימלי. אין עוד מה לעשות מעבר למה שהוא עושה".

לדברי דיין, "הניסיון מלמד שהציבור האמריקאי מגיב באדישות לאירועים שלא נוגעים בחיי אמריקאים. כנראה שהמלחמה הזו לא תעסיק את הציבור האמריקאי. ככל שיתגברו הסנקציות כל תגבר גם המצוקה הכלכלית של האמריקאים, והאזרח הפשוט לא בהכרח מחבר בין הדברים. הציבור ישפוט את ביידן לחומרה בגלל המצוקה הכלכלית ולא יקשר את עליית המחירים לסנקציות. אנחנו רואים שהציבור האמריקאי תומך בסנקציות, בעיקר כי זה נתפס כתחליף למעורבות עמוקה יותר".

מה האינטרס האמריקאי במלחמה הזו?
"ארה"ב רוצה לקרב את שכנותיה של רוסיה למערב, ולבצר את הבריתות. החשש הגדול של האמריקאים הוא מעלייתה של סין, וברור שהדרך להילחם בזה היא לחזק את הבריתות, ולחזק את הדמוקרטיה, וזה נוגע לכל העולם אבל בראש ובראשונה לאירופה. לכן לארה"ב יש אינטרס גאו-פוליטי לעמוד לצד אוקראינה.

נשיא ארה״ב לשעבר דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ״נשיא רוסיה גוזר קופון על ההצלחה של טראמפ בבחירות 2016 בארה"ב. המצביעים של טראמפ מעריצים את פוטין. הוא תרם הרבה לקיטוב בין דמוקרטים לרפובליקנים״ (צילום: AP Photo/Evan Vucci).

"מצד שני, האמריקאים לא מוכנים להילחם עבור אומות אחרות, והסנקציות הן חרב פיפיות. הדלק הרוסי הוא חלק מהפאזל של האנרגיה בעולם – אם מוציאים חלק אחד מהפאזל צריך להכניס חלק אחר כדי לסתום את החור. לארה"ב יש מאגרי נפט אסטרטגיים, כך שהיא מכוסה, אבל משברי אנרגיה במקומות אחרים בעולם, ובמיוחד באירופה, מביאים לעליות מחירים גם בארה"ב.

"צריך לזכור שרוסיה היא גם צרכנית גדולה, ולא רק יצרנית. הסנקציות שמטילים עליה מקטינות את השוק עבור ארצות המערב. כשהיציבות באירופה מתערערת, בסוף זה מתגלגל גם לארה"ב, לכן יש פה התנגשות בין אינטרסים גאו-פוליטיים לשיקולים הכלכליים המיידיים".

על מה מתווכחים בפוליטיקה האמריקאית?
"יש שני צירים מרכזיים שלא בהכרח חופפים את החלוקה למפלגות: הראשון הוא מעורבות מול אדישות, והשני הוא תמיכה ברוסיה מול תמיכה באוקראינה".

הרפובליקנים בעד הגברת המעורבות?
"הציר הזה, של מעורבות מול אדישות, חוצה את המפלגות. בשתי המפלגות יש גורמים ניציים יותר, שמגבים את ההחלטות של ביידן לגבי הסנקציות, וגורמים יוניים שחושבים שצריך להתערב פחות. זה לא ויכוח לוהט, כי ביידן נתפס כמי שהלך עד הסוף עם הסנקציות, והמלחמה רק החלה, אז עוד לא מרגישים את ההשלכות של זה. לא ראיתי קריאה להוציא את רוסיה מהסוויפט, או להטיל עליה סנקציות חזקות יותר. אפשר לומר שביידן מנהיג מדיניות ניצית, והוא די קיצוני בזה ביחס לאחרים, אך בינתיים הביקורת נגדו בתחום הזה מינורית".

הרפובליקנים תומכים ברוסיה?
"הרפובליקנים קרועים. הדמוקרטים תומכים באוקראינה באופן גורף, היא נתפסת כנציגת הדמוקרטיה בעולם שנכבשת על ידי שלטון אוטוקרטי, ולכן זה די ברור. אצל הרפובליקנים זה פחות ברור. ראינו איך טראמפ משבח את פוטין, ממש מעריץ אותו. גם מייק פומפיאו הרעיף על פוטין מחמאות שאפילו ביבי יכול להתקנא בהן.

"פוטין גוזר פה קופון על ההצלחה של טראמפ בבחירות 2016 בארה"ב. המצביעים של טראמפ מעריצים אותו. הוא תרם הרבה לקיטוב בין דמוקרטים לרפובליקנים, והקיטוב הזה יצר אפקט בומרנג. הרפובליקנים רואים שהדמוקרטים מזדעזעים מפוטין, אז הם אוטומטית מחפשים להצדיק אותו. הקיטוב מוביל לכך שכל דבר נהיה טריגר למחלוקת, גם עניינים שבעבר הסכימו עליהם. נוצר מצב שבו לא ניתן לגבש קואליציה אופרטיבית שתעמוד נגד פוטין בתוך ארה"ב ולא תישא במחירים פוליטיים בשל כך".

איזה זרמים נוספים יש אצל הרפובליקנים?
"יש  את הגורמים הבדלנים,  אלה שחושבים שארה"ב צריכה להשקיע בעצמה, ועדיף שלא תתערב בסכסוכים של אחרים. הרי טראמפ כל הזמן שידר מסר נגד השקעה בברית נאט"ו, זה היה עניין מרכזי אצלו, וזה מחזק את האגף במפלגה שתומך בפוטין. מצד שני יש במפלגה הרפובליקנית את הוותיקים, אלה שפעלו בזירה הציבורית עוד בימי המלחמה הקרה והשנאה, אולי הפחד מרוסיה עוד משחק אצלם תפקיד. יש ביניהם שמבקרים את ביידן על חוסר הניציות, למרות שזה ברור לכולם שאף אחד מהם לא היה עושה יותר ממה שביידן עושה. זה לא מפריע להם לטעון שהוא חלש".

המחלוקות האלה משפיעות על המלחמה?
"נוח לפוטין לתקוף את אוקראינה כשהדמוקרטים בשלטון. לא בגלל שהם חלשים, כפי שחלק מהימין אומר, הרי ראינו שטראמפ החליש את נאט"ו אפילו יותר, אלא בגלל שהקיטוב בארה"ב משחק לטובתו. כשטראמפ היה בשלטון, הוא לא הצליח להשפיע על רוסיה – לא הסיר מעליה סנקציות כפי שפוטין אולי ציפה, ולא הוביל להסלמה. ביידן, לעומת טראמפ, ידוע כגורם ניצי בכל הקשור לקרמלין, אלא שאין לו מנדט לפעול באופן ניצי יותר ממה שהוא כבר פועל. פוטין נהנה מהקיטוב האמריקאי, ויודע שהרפובליקנים עוד יחזרו בעתיד לשלטון, ואז, אולי, תהייה לו אוזן קשבת בוושינגטון. בינתיים הוא מנצל חלון הזדמנויות".