"ההתקפה הזו היא מפלצתית", אומרת ל'דבר' סשה פופובה, עיתונאית ופעילה חברתית תושבת העיר נובוסיברסק, בירת סיביר. את הדברים אמרה כמה דקות אחרי שיחרורה ממעצר. היא ושתיים מחברותיה נעצרו במרכז העיר אתמול (חמישי) אחר הצהריים, כשנשאו שלטים "לא למלחמה".

"בכינו כל הבוקר, כל החברים התקשרו אחד לשני. כולם בהלם מוחלט משולב בחרדה. לרבים יש קרובים באוקראינה".

במיוחד נגעו בה, היא מספרת, דבריו של נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, שקרא לציבור הרוסי לצאת לרחובות  ולהפגין נגד ממשלתו של פוטין. "פשוט אי אפשר לשבת בבית ביום כזה", אומרת פופובה. "חשוב לי להגיד לכל אדם ברוסיה שמתנגד למלחמה שהוא לא לבד; שתושבי אוקראינה יידעו שאנחנו נגד מלחמה, לא כולם הצביעו לפוטין וחלקנו שונאים אותו. מפחיד אותנו להיות בני ערובה של מדינתנו, וכואב ומביש אותנו שכל העולם שונא אותנו היום וחושב שאנחנו ברברים".

בסנט פטרבורג: לעצור את השיגעון

ההפגנות נגד הפלישה הרוסית, שנערכו בעשרות ערים ויישובים, דוכאו אתמול בכוח עם יותר מ-2,000 עצורים, 1,200 מהם בסנט פטרבורג.

למרות החשש הכבד ממעצר, אנה קרוליצ'יבה, פעילה פוליטית תושבת סנט פטרבורג, לא יכלה, לשבת בבית. "עד הרגע האחרון האמנתי שפוטין לא איבד את זה עד הסוף", היא אומרת, "ושהוא לא יוביל אותנו למלחמה. לאחר הידיעה על הפלישה הייתי צריכה לשכנע את עצמי בכוח להמשיך בשגרת יום העבודה. היציאה להפגנה זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות כדי לנסות לעצור את השיגעון הזה".

אנה קרוליצ'יבה מפגינה בסנט פטרבורג עם השלט: "לא בחרתי בפוטין. לא בחרתי במלחמה" (צילום: אלבום פרטי)

על פי סקר של מכון 'לבדה', לשכת הסטטיסטיקה העצמאית האחרונה ברוסיה, שתויגה על ידי השלטונות כסוכן זר, 40% מתושבי המדינה לא תמכו בהענקת העצמאות לפדרציות הבדלניות בחבל דונבס מחשש לכך שמהלך זה יוביל להסלמה. זהו אחוז משמעותי, שכן כמעט כל גופי התקשורת במדינה מנהלים מזה חודשים קמפיין פרו מלחמתי רחב.

"יש אנשים ברוסיה שתומכים במהלך הזה בטענה שאנחנו חייבים להציל את תושביה הרוסיים של דונבס", אומרת קרוליצ'יבה, "אבל אני יודעת שרוב הציבור מתנגד למלחמה הזו, הבעיה היא שהם מרגישים שאי אפשר לשנות כלום ועדיף להישאר מחוץ לפוליטיקה. ובכל זאת, המאות שהתגברו על הפחד ויצאו לצעוד ברחבי סנט פטרבורג אתמול בערב, ובהם בני נוער ופנסיונרים, הראו שיש ציבור שמוכן לצעוק: לא למלחמה!".

במוסקבה כותבים על חולצות וכובעים

יאנה פספלוב, תושבת מוסקבה, נדרכה כבר ביום רביעי בערב השבוע, כשראתה את הזיקוקים בצבעי דגל רוסיה בכל רחבי מוסקבה. "עברה בי צמרמורת קשה", היא אומרת, "אחותי פחדה מהנורא מכל, אבל לי היה ספק רציני, אפילו לגבי אפשרות של כניסה מזערית של הצבא שלנו לדונבס.

"בוקר חמישי היה נוראי. כל היום הייתי דבוקה לחדשות. בשלב מסוים ברשתות החברתיות עלו הזמנות להפגנה, לא חשבתי פעמיים ויצאתי".

יאנה פספלוב בצעדת המחאה במוסקבה. אסור לשאת שלטים, אז היא כתבה "לא למלחמה" על החולצה (צילום: אלבום פרטי)

מבחינתה, יציאה לרחובות היא האפשרות היחידה להשפיע על השלטון. "אבל להפגנות אני תמיד הולכת עם פחד בלב. אני מפחד מהשוטרים, מאפשרות למעצר. להביא שלטים זה לא חוקי, אז אני מעדיפה לכתוב סיסמאות על הבגדים".

הרבה אנשים, היא מספרת, כותבים על כובעים וחולצות "לא למלחמה" ו-"אוקראינה היא לא האויבת שלנו". לדבריה, בשורות המפגינים: קומוניסטים ותיקים לצד פעילי המטה של נבלניי, אנרכיסטים וליברלים בכל הגילאים. "כל הלילה אתמול היה מינוס מעלה אחת, אז הלכנו הרבה, מנסות להתרחק כמה שאפשר מהשוטרים שהיו באמת בכל מקום.

"כל מי שמסביבי נגד מלחמה", היא אומרת, "אבל אני מכירה גם כאלו שמסכימים עם פוטין. אלו אנשים שמחוברים לערוצים הממלכתיים, שבהם מצדיקים את הפלישה בטענות של הגנה על ילדי דונבס המסכנים, וכינוי האוקראינים פאשיסטים. בעיניי, הזמן של הפרופגנדה הזו קצוב. המשכורות התקועות, המחירים שעולים, ועכשיו, המשבר הפיננסי שיבוא בעקבות המלחמה הזו, יעירו את האזרחים והם יפנו  נגד הממשלה".