משטרים ברחבי העולם נאלצו להגיב ביומיים האחרונים לפלישה הרוסית לאוקראינה. מעבר ליחס לפלישה, רשימה זו משקפת אולי את יחסי הכוחות הכלכליים והפוליטיים המתהווים בעולם, שעלולים להקצין בעקבות האירועים. איך העולם מתחלק? מי בעד רוסיה, מי בעד אוקראינה ומי מעדיפים לשבת על הגדר?
סין מקורבת לקייב ומוסקבה
נשיא סין שי ג'יאנפינג שוחח אתמול (שישי) עם הנשיא פוטין. שי נחשב לדמות היחידה אולי בעולם שפוטין נשמע לה. פוטין אמר לשי כי הוא מוכן להיכנס למו"מ על הפסקת אש עם אוקראינה בתיווך סיני. סין היא בת ברית חשובה של שתי המדינות, ולכן תיווך סיני להסכמי הפסקת אש הוא בהחלט תרחיש אפשרי.
אומות המערב
ראשי שלושים המדינות החברות בברית האטלנטית הצפונית מיהרו לגנות את רוסיה, ולהטיל עליה סנקציות משמעותיות. שר ההגנה של בריטניה בן וולאץ' קרא ללכת עד הסוף עם הסנקציות נגד רוסיה, ולהוציא אותה ממערכת הסלקיה הבינלאומית סוויפט.
בריטניה עומדת בקצה הניצי בתוך ברית נאט"ו, כשלצידה שכנותיה הבלטיות של רוסיה (ליטא, לטביה ואסטוניה), פולין וארה"ב. בצד היוני של ברית נאט"ו עומדות איטליה וגרמניה, שהביעו חשש מסנקציות שיפגעו אנושות בכלכלתן. רוסיה היא ספקית האנרגיה המרכזית של איטליה וגרמניה ולכן הסנקציות נגדה פוגעות בהן ישירות.
אולף שולץ, קנצלר גרמניה, נתפס עד לפני שבועיים כדמות קרובה לפוטין, וכמי שמוכן לעשות פשרות גדולות בשביל למנוע פגיעה בכלכלה הגרמנית. שולץ שינה את הטון מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, והודיע על השהיית פרויקט הדגל המשותף לשתי המדינות, צינור הגז נורדסטרים 2.
נשיא צרפת, עמנואל מקרון, רואה את עצמו כמנהיג האיחוד האירופי. בדומה למשברים קודמים עם רוסיה, גם הפעם מקרון מיהר להכניס את ידו לקלחת, וניסה לשאת ולתת עם הנשיא פוטין. לדבריו של מקרון, פוטין הבטיח לו שלא יפלוש לאוקראינה ימים ספורים לפני שעשה כך. מקרון כאמור גינה את החלטתה של רוסיה לצאת למלחמה, וקרא לה לחדול מיד במהלכיה הצבאיים.
פולין, אסטוניה, ליטא ולטביה הפעילו את סעיף 4 של נאט"ו. סעיף 4 באמנת נאט"ו קובע כי כל חברות הברית יתכוננו להגנה על חברת הברית שהפעילה את הסעיף. זו הפעם השביעית שסעיף זה מופעל מאז שהברית נוסדה ב-1949. פולין הפעילה סעיף זה ב-2014 לאחר שרוסיה סיפחה את חצי האי קרים, מה שהוביל להרחבת התמיכה של חברות הברית האטלנטית הצפונית בה. סעיף 4 באמנת נאט"ו נפרד מסעיף 5 הידוע במשפט: "תקיפה על כל אחת מחברות הברית תחשב כתקיפה על כולן."
שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל אמר שהמתקפה הרוסית היא אחד הרגעים החשוכים ביותר באירופה מאז מלחמת העולם ה-2. בורל אמר את הדברים במסיבת עיתונאים בבריסל, והבטיח כי האיחוד האירופי יעניק סיוע לאוקראינה ויטיל על רוסיה עיצומים נוספים.
לאיחוד האירופי מיהרו להצטרף שתי מדינות המקורבות ביותר לנאט"ו אף על פי שאינן חברות בברית: אוסטרליה ויפן. ראש-ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון גינה את מהלכיה הברוטליים של רוסיה. במסיבת עיתונאים שערך "רוסיה מפרה בגסות את החוק הבינלאומי ואת כתב המנדט של האו"ם. רוסיה בחרה במלחמה". מוריסון הציג סנקציות חדשות שארצו תנקוט נגד 25 אישים בכירים ברוסיה, ונגד 4 מוסדות פיננסיים.
ראש ממשלת יפן פומויו קישידה גינה את רוסיה על הפלישה לאוקראינה ואמר כי היא "מרעידה את הבסיס לסדר עולמי". קישידה הוסיף כי ארצו תשתף פעולה עם ארה"ב והקהיליה הבינלאומית בתגובתה לפלישה הרוסית. כשנשאל לגבי הטלת סנקציות נוספות נגד רוסיה השיב קישידה כי יתייעץ קודם לכן בפורום G7 בו יפן חברה.
תומכות ברוסיה
הברית הצבאית בין רוסיה לבלארוס, שהיא כנראה המדינה היחידה המעורבת צבאית במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, נוצרה לאחר הפסדו של לוקשנקו בבחירות האחרונות לנשיאות בלארוס. לוקשנקו התבצר על כסאו, וספג מרד כללי בארצו. מי שחילצו אותו ממצב זה היו הרוסים שהגישו לו עזרה מנהלית, כלכלית ופוליטית. כעת הוא מחזיר את חובו בריבית. צבא רוסיה נכנס לבלארוס לתמרונים לפני עשרה ימים, ויצא ממנה הבוקר, ישירות לתוך שטחה של אוקראינה. באוקראינה טוענים שגם צבאה של בלארוס מעורב בפלישה, אולם בלארוס הכחישה את הדיווח.
אזור בו זוכה ארצות הברית לפופולריות נמוכה במיוחד, הוא אמריקה הלטינית. ונצואלה, קובה וניקרגווה הביעו בימים האחרונים את תמיכתם החד-משמעית ברוסיה. המשטרים במדינות אלה מנהלים יחסים קרובים עם מוסקבה מזה עשרות שנים. ארגנטינה וברזיל – הגדולות והחזקות שבמדינות אמריקה הדרומית – שומרות על נייטרליות עם קריצה למוסקבה. ברוסיה יודעים שמדינות אלה הן בנות ברית כלכליות של ארה"ב, ואין ביכולתן של הממשלות שלהן להפגין תמיכה ברורה ברוסיה. האופוזיציה במדינות אלה, ברובה פרו-מערבית.
בעולם המוסלמי נעים בין תמיכה מסוות ברוסיה לבין ניסיון לשמור על ניטרליות. כצפוי, סוריה הביעה תמיכה ברוסיה. בשבוע האחרון שוחח פוטין עם כמה מנהיגים בולטים בעולם המוסלמי, ביניהם נשיאי אזרבייג'ן ופקיסטן, ואמיר איחוד האמירויות. מדינות אלה לא נקטו עמדה ברורה בנוגע לפלישה. בדומה למקרים אחרים, גם כאן נבדלה קטאר משכנותיה. אמיר קטאר מיהר להתקשר לנשיא אוקראינה זלנסקי, ולהביע את תמיכתה של ארצו באוקראינה.
שומרים על נייטרליות
רוב מדינות אפריקה לא הגיבו להתרחשויות במזרח, שפתחו את סדר יומו של העולם המערבי. כך גם מדינות האיים הקטנות באוקיאניה, באוקיינוס ההודי ובמרכז אמריקה. כמה מדינות גינו את הפרת החוק הבינלאומי ברכות, ובחלק מהמקרים אף נמנעו מלציין את שמה של רוסיה כמי שהפרה את החוק. מדינות אלה אינן מעוניינות לפגוע ביחסיהן עם רוסיה או אוקראינה. גם ישראל נהגה כך עד לפתיחת המלחמה. בין מדינות אלה נמנות: הודו, איראן, אינדונזיה, מקסיקו, צ'ילה, דרום-אפריקה אקוודור ואורוגוואי, הרשות הפלסטינית ואפילו הטליבאן ששולט באפגניסטן.
