פגז שפגע פגיעה ישירה בבניין רב קומות בבירת אוקראינה, בשבת בבוקר, דחף את אוליה סטוליארצ'וק ומשפחתה לעזוב את ביתם ולברוח לעיר אומן, 200 ק"מ דרומית מקייב. "להישאר בעיר הפך מסוכן מאוד", היא אומרת בשיחה ל'דבר', מביתה הזמני, "גרנו בבניין רב קומות, שהמקלט בו נמצא רחוק, ואי אפשר באמת להשתמש בו".

סטוליארצ'וק, ביקרה בישראל בזמן מבצע 'שומר חומות'. לדבריה, קייב לא ערוכה למצב לחימה. "בישראל קיבלנו אזהרות בזמן אמת, הנחיות מה בדיוק צריך לעשות. יש כיפת ברזל. פה אין כלום, נשארים כל הזמן במקלט ומפחדים לצאת, לאכול, לשתות. פשוט – מפחדים".

כמו רבים מתושבי קייב, ההפגזה על העיר שהחלה ב-05:00 בבוקר גרמה לה להלם מוחלט. "התעוררנו לקול פיצוצים כשהחלונות רועדים. לא האמנו שזה באמת קורה לנו". רעש מטוסי הקרב שחגים מעל הבתים בגובה נמוך, הפכו לדבריה לעניין שבשגרה. גם צלצול פעמוני הכנסיות שהוסבו לצופרים באזורים בהם מערכת האזעקות חלשה, הפכו לחלק מהחיים החדשים בקייב.

"הילדה לא הבינה למה אי אפשר לקחת את כל הצעצועים שלה"

סטוליארצ'וק, נשואה ואם לילדה בת 4 החליטה לעזוב את קייב. "ההפגזות התגברו ופגעו בבניינים בשכונות מגורים סמוכות. השיא היה כשהרוסים פגעו במצבור נפט ליד העיר, שזה כבר ממש מפגע אקולוגי, שנמצא מרחק רבע שעה נסיעה מהבית שלנו".

הם ארזו במהירות מעט חפצים, מזוודה אחת לכל אחד, ויצאו לדרך. "לקחנו אתנו רק את מה שחשוב ביותר: בגדים חמים, מסמכים, תרופות ואת כל המזומן שהיה לנו". הדבר הקשה ביותר לדבריה, היה לארוז את המזוודה של הבת הקטנה, "היא לא הבינה למה אי אפשר לקחת את כל הצעצועים שלה. אנחנו החלטנו מראש שאומרים לה את האמת, ולא מסתירים ממנה שיש מצב חירום. גם ככה היא רואה שאנחנו ישנים עם בגדים ושומעת שכל הזמן יש אזעקות".

ניכר מדבריה שהמעבר היה טראומתי לכל המשפחה, "רגע אחד אתה חי בבית גדול, עובד בעבודה טובה ומתכנן תכניות גדולות, ואז ברגע אחד אתה צריך לארוז את כל זה למזוודה אחת. השארנו מאחור את הבית ריק, עדיין יש שכנים שגרים בבניין. ביקשנו מהם שיגידו לנו אם מישהו מנסה לפרוץ לדירה כי גם דברים כאלו קורים".

"הרוסים נמצאים בתוך קייב"

כלי התקשורת מפרסמים דיווחים סותרים על לחימה שמתקיימת בתוך העיר. לפי הפרסומים הרשמיים כוחות רוסיים הצליחו לכבוש מתקנים צבאיים בפאתי העיר, שם תועדו גם קרבות אוויר והפצצות. אבל לדברי ראש העיר ועיתונאים שנמצאים בתוך קייב, גם מכלי תקשורת ישראליים, אין לחימה בעיר.

סטוליארצ'וק לא מאמינה לכך וטוענת בתקיפות שישנם קרבות גם בתוך העיר. "זה מתועד במאות קבוצות", היא  אומרת, "אנשים מתקשרים ומשתפים בקבוצות טלגרם: בבניין, במקום העבודה, בשכונה. מגיעים אלינו כל הזמן צילומים וסרטונים של משוריינים וחיילים בתוך רחובות העיר ממש. כולל חילופי ירי. זה מידע אמין, הם נמצאים בתוך העיר ולא רק בקצוות".

המקלט של אולה סטוליארצ'וק באומן. "מאז שעברנו בעלי מתעסק בדברים הבסיסיים ביותר – להשיג מים, מצרכים, דלק" (צילום: אלבום פרטי)

סטוליארצ'וק היא יזמית היי-טק, שמייעצת לחברות הון ישראליות בהשקעות במיזמים אוקראינים. היא נמלטה לאומן יחד עם בעלה האדריכל ומשפחתו. "מאז שעברנו בעלי הפסיק לעבוד, לחלוטין. הוא מתעסק בדברים הבסיסיים ביותר – להשיג מים, מצרכים, דלק. אלו דברים שלוקחים המון זמן בגלל העמידה הממושכת בתור".

היא מעבירה את הזמן בבית בסיוע מרחוק לארגון 'ידידי אוקראינה בישראל'. "אנחנו מנהלים מערך הסברה ברשתות החברתיות – נאבקים בפייק-ניוז, מייצרים קמפיינים למודעות ברמה העולמית למה שקורה באוקראינה, ומסייעים למשפחות לצאת מהמדינה".

"אני לא יודעת מה יהיה הלאה, הייתה לנו תכנית לעבור לחו"ל כי יש לנו דרכון ישראלי, אבל אנחנו חוששים שלא יתנו לבעלי לצאת מהמדינה כי לגברים בגילאי  60-18 אסור לעזוב את אוקראינה".

כרגע נראה לה שהנסיעה למעבר הגבול בלתי אפשרית. "כדי להגיע לגבול צריך כמות מינימלית של דלק, להצליח לעמוד בתור של 30 ק"מ בגבול, ויכול להיות שנתקל בהפגזות או ירי של הצבא הרוסי. בינתיים, אנחנו מעדיפים להישאר בבית ולהתחבא ככל שניתן".