ברית נאט"ו עומדת כעת בלב המלחמה באוקראינה. רוסיה מאשימה את המדינות החברות בארגון בהתקרבות התקפית לגבולותיה, והמדינות החברות בו נתלות דווקא באי-החברות של אוקראינה בארגון, כהסבר להיקף הסיוע הצבאי המינימלי שהן מספקות למדינה המותקפת.

התקיפה של רוסיה מתבצעת באוקראינה, אך מטרתה היא גם לזעזע את ברית נאט"ו, בהובלת ארצות הברית. חברות נאט"ו רואות בברית ארגון הגנתי, אך מבחינתה של רוסיה, חולשתה בשנות ה-90 נוצלה על ידי הארגון כדי להתפשט מזרחה ולהקיף את רוסיה בצבאות מערביים שרואים בה אויב.

חשיבותו של הארגון מתחדדת, בימים אלה, דווקא בשל פעולותיה הצבאיות של רוסיה, גם בעשור הקודם, וכן מול שאיפותיה של סין.

"התרחבות נאט"ו זה התירוץ של פוטין"

הברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) קמה ב-1949, כדי להוות משקל נגד לברית המועצות – אז אימפריה בהובלתה של רוסיה, ששאפה להכניס תחת השפעתה עוד ועוד מדינות. בשנות ה-50 צורפו לברית טורקיה, יוון וגרמניה המערבית. לאחר קריסת ברית המועצות ב-1990 החלה תנועה ערה של צירוף מדינות רבות מהגוש הסובייטי לשעבר: צירופן של גרמניה המאוחדת (1991); הונגריה, פולין וצ'כיה (1999) הייתה רק תחילתו של גל, שכלל ב-2004 את בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, רומניה, סלובקיה וסלובניה; והמשיך לאלבניה, קרואטיה, מונטנגרו ומקדוניה הצפונית ב-2020.

רוסיה, שמעמדה הפוליטי העולמי ירד מאוד בשנים האלה, התנגדה לתהליך הזה, אך לא יכלה למנוע אותו. גיאורגיה, אוקראינה ובוסניה והרצגובינה הועמדו לקבלה לנאט"ו. ורוסיה הגיבה. ב-2008 כבשה חלקים מגיאורגיה, וב-2014 תרמה ליצירת מלחמת אזרחים באוקראינה. ערעור היציבות הזה מנע עד כה את צירוף המדינות האלה לנאט"ו.

עודד ערן: "אם נאט"ו היה מצרף את אוקראינה כחברה בארגון בתחילת המאה הזו, אז היה מופעל כבר סעיף 5, ופוטין היה צריך לשקול אם בכלל להעז לתקוף" (צילום: אלבום פרטי)

"הברית הצפון אטלנטית התרחבה באופן מאוד בולט אחרי נפילת ברית המועצות", אומר בראיון ל'דבר' ד"ר עודד ערן (81), חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, באוניברסיטת ת״א ולשעבר שגריר ישראל באיחוד האירופי, שהיה מופקד גם על תיק היחסים עם נאט"ו (כיוון שישראל לא חברה בארגון).

ההתרחבות של נאט"ו היא שהניעה את פוטין לתקוף באוקראינה?
"זה, בין השאר, התירוץ, או ההסבר, של פוטין למה שהוא עושה כיום. בנאום הגדול שלו בשבוע שעבר הוא ישב והסביר במשך שעה שהוא לא מבין את הצידוק לנאט"ו. ההיגיון של פוטין אומר: הקמתם את נאט"ו כשהייתה ברית המועצות, אבל ברית המועצות חוסלה. לנפילה של ברית המועצות הוא קורא טרגדיה היסטורית. לשיטתו – ב-1991 כבר לא היינו, ואתם, לא רק שלא התפרקתם, אלא הרחבתם וקרבתם את גבול נאט"ו עד לים השחור, ועכשיו אתם מאיימים שתוסיפו עוד מדינות כמו אוקראינה".

ומה נאט"ו אומר?
"נאט"ו אומר שהמתקפה הרוסית היא תוקפנות לשמה, הפרת כל הסדר והיציבות באירופה, ולא ניתן להשלים עימה. יחד עם זאת, הם אומרים: אנחנו לא מחויבים לשלוח כוחות פנימה. אנחנו יכולים לשלוח סיוע בנשק שאינו שובר שוויון, נשק הגנתי יותר מנשק התקפי. לא טנקים ולא מטוסים וצוללות. עם טיל כתף אפשר להוריד מטוס קרב, אבל לא לתקוף את רוסיה. שולחים נשק קל, שולחים כוחות למדינות סובבות, שולחים ציוד להגנה אזרחית. יש להניח שזה כבר נמצא בתהליך של אספקה. יש שם אפילו כבאיות, אבל לא שום דבר התקפי בשלב זה".

"אופיו של הארגון בעיקרון הגנתי"

המשמעות המרכזית של חברות מדינה בנאט"ו, מסביר ערן, היא בסעיף 5 לאמנת הארגון, לפיו התקפה על מדינה אחת תיחשב התקפה על כל שאר החברות. "זה סעיף שחל רק על חברות בנאט"ו", הוא אומר, "וזה התירוץ של המערב לסיבה שלא נחלצים להגנת אוקראינה, כי אוקראינה היא לא מדינה חברה".

הסעיף הזה הופעל בעבר?
"כן, סעיף 5 הופעל באפגניסטן, אחרי תקיפת בנייני התאומים בארצות הברית ב-2001. כשארצות הברית יצאה כביכול להגן על עצמה באפגניסטן ובמאבק בטליבן ובאל-קעידה, היו מדינות נוספות שהשתתפו במאמץ המלחמתי ושלחו סיוע לאפגניסטן. זה לא סעיף שמופעל לעיתים קרובות, גם כי לא היו סיבות להפעיל אותו".

חייל נאט״ו במהלך המאבק האמריקאי בטליבן ואל-קעידה. החברות השתתפו במאמץ המלחמתי של ארה"ב (צילום: סמל ישעיהו קמפבל, ארה"ב חיל הנחתים דרך AP)

ולא ניתן להפעיל אותו לטובת אוקראינה כי היא לא חברה בארגון.
"אני טוען שאם נאט"ו היה מצרף את אוקראינה כחברה בארגון בתחילת המאה הזו, אז היה מופעל כבר סעיף 5, ופוטין היה צריך לשקול אם בכלל להעז לתקוף. זה היה מקדם אפשרות שמטוסים אמריקאיים יוזנקו נגד הצבא הרוסי. עקרונית, אפשר שהחברות בנאט"ו יחליטו מהיום למחר לצרף את אוקראינה, אבל זה לא קרה ולא עומד על הפרק".

נאט"ו הוא ארגון התקפי או הגנתי?
"אין לנאט"ו צבא של הארגון. חברות בו כ-30 מדינות. כעת, צרפת, למשל, התנדבה להקים כוח משימה ברומניה והבריטים הציבו כוח משימה בפולין. זה חלק מהמאמץ של נאט"ו. כשהתחיל הסבב הנוכחי באוקראינה, ההחלטה של נאט"ו הייתה לא לספק לאוקראינה נשק. בימים האחרונים ההחלטה השתנתה, והחליטו כן לספק נשק. האיחוד האירופי החליט החלטה דומה. לא מספקים נשק כבד מאוד ולא נשק אסטרטגי. גם כשאתה מספק טילים, יש טילים לטווח קצר. השינוי הזה התרחש בכנס של שרי נאט"ו.

"לפוטין אולי יש תירוץ היסטורי של אי פירוק נאט"ו, אבל נאט"ו לא היה ארגון התקפי ולא יצר לעצמו צבא שמתאמן תחת מטריה אחת. לכל חברה יש צבא שלה. בסוף, המדינות מחליטות לאן לשלוח כוחות וכמה. לכן אופיו של הארגון בעיקרו הגנתי".

התרחבות של נאט"ו גרמה בהכרח לחיזוק הביטחון והיציבות?
"הגודל יכול להפוך דווקא למקור להסתבכויות בסכסוכים סביב נושאים לא פתורים. למשל, יש בקשות של מדינות בבלקן להצטרף לאיחוד האירופי. יודעים שלא כל הבעיות בבלקן נפתרו אחרי המלחמות העקובות מדם בין הסרבים והקרואטים, בני דתות שונות ולאומים שונים, בשנות ה-90. האיחוד האירופי מסתכל על זה במה שהייתי מכנה 'עייפות של הגודל', כשבבת אחת, אחרי נפילת ברית המועצות, צורפו כמה מדינות שהן מעמסה כספית ופוליטית. לכן, למרות הטיעונים של פוטין, תהליך ההתרחבות של נאט"ו ושל האיחוד האירופי, במידה רבה נעצר. לכן הטיעון שאוקראינה עומדת להצטרף לנאט"ו לא מדויק. ההרחבה המאסיבית והמהירה יצרה עייפות".

"רוסיה נשארה גורם חשוד בעיני המערב"

מדוע לא צלח בשנות ה-90 הניסיון של רוסיה להצטרף לנאט"ו, מדוע היא סורבה?
"כשפוטין מספר את זה זו בעצם התחכמות: 'אם אתם לא אומרים שאתם אנטי רוסים, אז למה לא לצרף את רוסיה?' אבל בפועל זה הרבה יותר מסובך. כשאתה מצרף מדינה, אתה מניח שמבחינה צבאית היא תעבור תהליך של הסבת מערכות הנשק, כך שתיווצר אפשרות לשיתופי פעולה גם במערכות הנשק – לחייל בריטי תהיה יכולת לפעול במתואם עם כוח צבאי צרפתי, משום שיש להם מערכות שהן פחות או יותר תואמות. זה לא שהנשק הצרפתי הוא נשק אמריקאי. יש תחרות בין תעשיות הנשק, אבל יש גם 'יכולת פעולה הדדית' – בתחום האימונים, מערכות הנשק והתפיסה האסטרטגית המשותפת. את זה בונים במשך שנים".

והשורשים הסובייטים לא אפשרו את היפוך היחס לרוסיה?
"נכון. אני מניח שרוסיה נשארה גורם חשוד בעיני המערב, בוודאי אחרי נפילת המנהיגים כמו גורבצ'וב, בעלי הסממנים הליברליים. בנאט"ו לא היו מוכנים פסיכולוגית ופוליטית לקבל את רוסיה לשורות הארגון. אפשר לטעון שאחרי נפילת ברית המועצות, כדי לשמור על הצידוק הקיומי של הארגון צריך אויב.

"גם אחרי נפילת ברית המועצות, ארצות הברית לא מיהרה להיפטר ממערכות נשק ומהתארגנויות שלה שהיו פרושות בכל רחבי העולם, וכוונו בעבר נגד ברית המועצות. זה קשור לתקציב הביטחון הענק. למה להמשיך את התקציב הענק הזה אחרי נפילת ברית המועצות? בשנות ה-90 סין עדיין לא הייתה גורם כה חשוב. בכל מקרה, זה מאחורינו. באסטרטגיה היום, סין היא האויב מספר אחת ורוסיה רק במקום השני".

מה עושה, כחברה בנאט"ו, מדינה לא מאוד דמוקרטית כמו טורקיה, היא נכס או נטל?
"בהתחלה היא הייתה חשובה מאוד. אחרי מלחמת העולם השנייה, טורקיה הייתה בעלת הצבא אולי הגדול ביותר באירופה. זה היה, בין השאר, השיקול מדוע לצרף אותה. נאט"ו לא הייתה שותפה למלחמת קוריאה, אבל טורקיה שלחה כוחות. היה לה צבא גדול, שלא היה למדינות האחרות באירופה. היה לה גבול ארוך עם מדינות ברית המועצות, ומבחינת המלחמה הקרה וייצוב הגושים, טורקיה הייתה מדינה חשובה בנאט"ו".

אפשר להוציא מדינות מנאט"ו?
"אפשר להקפיא פעילות של מדינה. במקרה של טורקיה, הרימו יותר מגבה, כאשר הטורקים החליטו לקנות את המערכת הרוסית להגנה אווירית (s-300). אפשר להטיל סנקציות על מדינה חברה, לא להזמין אותה לתרגילים או לדיונים. אין באמנה של נאט"ו סעיף של גירוש מדינה".

"זה מאבק על הגמוניה, על שווקים"

האם יש מקום לטענה שכדי לשמור על היציבות והשלום כיום היה צריך לכבד את האינטרסים של רוסיה בעבר?
"יש מחלוקות פנימיות בין האירופאים לאמריקאים לגבי היחס לרוסיה. האירופאים פחות ששים לקרב. זה התבטא, למשל, בוויכוח שהתעורר בתקופת הנשיאות של טראמפ, בנושא של תקציבי הביטחון כחלק מהתוצר. אם גורבצ'וב, או דומים לו ברוסיה, היו ממשיכים את החלפת השלטון, ייתכן שהטענה הזו היה מוצדקת. העניין הוא שפוטין אפילו לא מסתיר את כוונותיו. מה שהוא אומר על הטרגדיה ההיסטורית על התפוררות ברית המועצות נאמר כבר לפני שנים. זו לא המצאה חדשה".

הדגש אצל פוטין הוא על נפילת האימפריה הרוסית, לא על עניין אידאולוגי, לא על נפילת הקומוניזם.
"נכון, וזה מה שמפחיד את אירופה. עובדה שגרמניה הייתה מוכנה לשתף פעולה בכל מה שקשור לנושא האנרגיה והגז. יש שני צינורות – נורד סטרים 1 ו-2 – שנכנסים לגרמניה מרוסיה דרך הים הבלטי. אבל פוטין מוכיח, לא רק באירופה, גם בגיאורגיה וארמניה וסוריה, שהעניין יותר מורכב מאשר ויכוח אידיאולוגי או היסטורי".

על מה הוויכוח למעשה?
"זה ויכוח על מרחבי השפעה בין שתי מעצמות, או בעצם מעצמה וחצי, כי כוחה הכלכלי של רוסיה מוגבל רק לעניין הגז והנפט. גם הסכסוך של ארצות הברית עם סין הוא יותר מאשר מאבק על צורת משטר ושלטון, זה מאבק על הגמוניה, על שווקים, על מי שולט בארגונים הבינלאומיים שחשיבותם גדולה מאוד לכל השחקנים. לכן ההצגה של פוטין את עצמו ואת רוסיה מיתממת.

"מצד שני, גם ארצות הברית היא לא בדיוק טלית של תכלת. במניפסט הרוסי-סיני מלפני שבועיים הם טוענים כלפי ארצות הברית, במידה של צדק, מי אתם שתגידו לנו מה זה דמוקרטיה ואיך להתנהל. אני מסכים שזו בעצם המלחמה הקרה 2.0".

הזכרת קודם את טראמפ. הייתה נסיגה במעמד הארגון בתקופת נשיאותו?
"לטראמפ הייתה ביקורת נגד המדינות השותפות בכמה נושאים. הוא טען, במידה של צדק, שיש הבדל בין תקציב ההגנה של ארצות הברית, כחלק מהתוצר האמריקאי, לעומת תקציב ההגנה של מדינות מרכזיות באירופה, מתוך התוצר שלהן. בארצות הברית זה בערך 6%, ובאירופה פחות מ-2%. הוא דרש יותר איזון.

"בהתחלה מרקל לא הסכימה לדרישה, אבל מדינות נאט"ו קיבלו את הטענה והחליטו עקרונית להעלות את הוצאות הביטחון שלהן. חלק גם מימשו את זה והגדילו את ההשקעות בביטחון. הסכסוך סביב אוקראינה מדגיש את הטענה של טראמפ ומאשש את ההחלטה להגדיל את תקציב הביטחון כהגיונית".

"נתניהו חיפש חלופה ליחסים עם אירופה"

איפה כל זה שם את ישראל?
"היו ששאלו למה ישראל לא הצטרפה לנאט"ו, וזה מתחבר לשאלה למה שר החוץ לפיד גינה את רוסיה ובנט אמר בקבינט שנצביע נגד רוסיה. לישראל יש עניין בשיתוף פעולה עם נאט"ו. זה טוב לנו צבאית. זירת הים התיכון חשובה לנו. אבל להצטרף זה סיפור אחר. לא נבקש שמישהו יחוש לעזרתנו עם הצבת כוחות זרים בארץ, ואין לנו עניין להציב כוחות במדינות אחרות. שיתוף פעולה זה דבר חיובי ורצוי. חברות זה עניין הרבה יותר מחייב ופחות רצוי".

נתניהו ניסה ליצור חלופה לברית אסטרטגית עם מדינות נאט"ו, עם הודו, רוסיה, סין ומדינות באפריקה?
"כן. היה חיפוש חלופה ליחסים עם אירופה. כשנתניהו התמנה לראש הממשלה ב-2009, האיחוד האירופי הקפיא את המגעים עם ישראל. פורמלית זה נמשך עד עכשיו, אבל בפועל לפיד התקבל בכבוד במועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו. ערן: "הם מצאו לשון משותפת שתאמה את האינטרסים של שתי המדינות" (צילום ארכיון: אבי אוחיון/ לע"מ)

"לכל מדינה שאינה חברה בארגון ולאיחוד האירופי יש קשר עמה, יש מוסד שנקרא 'מועצת השותפות'. זה לא משהו מיוחד לישראל. זה קיים גם עם מצרים ומרוקו. עם מינויו של נתניהו זה הוקפא עם ישראל, ולכן הוא פיתח יחסים עם הונגריה, יוון וקפריסין, שלהן יש אינטרס שחופף את האינטרס הישראלי. חיפוש החלופות הגיע מתוך ניסיון למצוא דרכים עוקפות, גם לאירופה וגם למדינות אחרות.

"תסתכל על מודי בהודו. הם מצאו לשון משותפת שתאמה את האינטרסים של שתי המדינות. היחסים עם סין, מבחינת נתניהו, זה לא סיפור שבא נגד ארצות הברית. הוא ראה בזה הזדמנות נהדרת להרחיב את הקשר הכלכלי. לנו יש את אומת ההיי-טק והסינים מחפשים את ההמצאות וכוח ההמצאה הישראלי. משקיעים סיניים ומפתחים ישראלים, זה לא נגד משהו ספציפי. הונגריה, יוון וקפריסין זה באמת היה ציר נגדי למדיניות הרשמית של האיחוד האירופי".