אווה (יבה) ציפקינה (26) עלתה לבדה ארצה ב-2015, שנה אחרי פרוץ המלחמה במחוזות המזרחיים של אוקראינה. היא הייתה רק בת 19, ומיד כשעלתה היא התגייסה לצה"ל כחיילת בודדה. כיום היא סטודנטית ומתגוררת ברמת גן, ושני הוריה נשארו באוקראינה.

אמה של ציפקנה עדיין מתגוררת בחרקיב, עוד בבית ילדותה, ואביה נמצא במיליטופול בדרום המדינה, שנכבשה על ידי הצבא הרוסי בימים האחרונים, ורק אתמול (רביעי) חודש איתו הקשר. תוך כדי שהיא משיבה לשאלות בדמעות ובקול רועד, היא בודקת בחדשות היכן נפלו טילים, ואם זה קרוב לערים שבהן מתגוררת משפחתה.

מה המצב כיום בחרקיב?
"מאוד מסוכן כרגע. יורים באנשים שרוצים לצאת מהעיר. יש כאלה שהצליחו למצוא נהגים ואוטובוס, להתארגן על קצת דלק, כי גם הוא נגמר, וממש יורים בהם בדרך. באזרחים. יש לאן לברוח. גם פולין, גם הונגריה, גם סלובקיה, כל המדינות בגבול עם אוקראינה מוכנות לעזור. הבעיה היא שאין דרך להגיע לשם.

"יש חשמל, יש קשר ואינטרנט, אבל אין אוכל. אפילו אין לחם, מים, דברים בסיסיים. היום דיברתי עם כמה אנשים בקהילה היהודית שם, והם אומרים שאין דרך לעזור, כי אין איך להגיע לאנשים. אחד האנשים בקהילה אמר לי: 'יש פה ניצולי שואה שאי אפשר לעזור להם. אנשים זקנים שנמצאים לבד, חלקם לא יכולים לקום מהמיטה, ואין אף אחד שיביא להם אוכל'. כשהוא אמר לי את זה התחלתי לבכות.

"ישראלים קצת מכירים את המצב. הם יודעים מה לעשות, הם יודעים מה זה מקלט, הם יודעים מה זאת מלחמה. האוקראינים לא פגשו את זה. הם לא יודעים כלום. הם מאוד מאוד מפחדים, הם לא יודעים איך להתנהג, ועכשיו הם פשוט בהלם ולא יודעים מה לעשות עם עצמם".

יש שם עדיין אנשים שמזדהים כרוסים, או רוצים להיות חלק מרוסיה?
"פעם היו, אבל מאז 2014, כשהתחילה המלחמה בדונצק ולוהנסק ורוסיה לקחה את קרים, המצב מאוד השתנה. אנשים כבר לא ממש מזדהים עם הבדלנים הרוסים. אני מכירה אישית הרבה מאוד אנשים משם, גם יהודים שעלו לארץ אחרי 2014. הם לא רצו להיות חלק מרוסיה. הרבה מהם ברחו משם בגלל זה.

"מיליונים עזבו את המחוזות בשמונה השנים האחרונות. מי שנשארו שם אחר כך, או שלא היה להם לאן לברוח או שלא היה להם כסף, מעטים רצו להצטרף לרוסיה ובגלל זה נשארו, והרבה גם שינו את דעתם.

"כיום אני לא חושבת שיש מישהו באוקראינה שרוצה להצטרף לרוסיה. הם פשוט שונאים אותם בגלל המלחמה. רוסים נכנסו ממש לתוך המדינה, ועושים שם מלחמה רצינית כמו במלחמת העולם השנייה. אפילו בערים הקטנות ליד הגבול, שהייתי חושבת שאולי יש בהן אנשים שמזדהים עם הבדלנים, אני רואה עכשיו בחדשות שהם יוצאים עם דגלי אוקראינה ומתנגדים לרוסים".

מה שלום אמא שלך?
"אמא שלי נמצאת בבית. היא אישה מבוגרת, בת 68, והיא חולה ולא יכולה ללכת. היא הייתה צריכה לעבור ניתוח ולא הספיקה, ועכשיו אין מה לעשות עם זה. אין לה אפשרות ללכת לחנות, גם בגלל המחלה, גם בגלל החרדות, והאמת שכבר אין כל כך אוכל בחנויות. היא אמרה שיש לה עוד אוכל לכמה ימים, אבל היא כבר לא חושבת מה יהיה מחר.

"ניסיתי היום לשכנע אותה לנסות לצאת מהעיר. יש שם רכבת בין-עירונית שפועלת, אבל היא גרה מאוד רחוק, בקצה השני של העיר, ואין מי שיכול לקחת אותה. גם כי אין דלק, אין מוניות, וגם אין רגע של שקט בגלל הטילים. אנשים לא יכולים לצאת מהבית ולנסוע לרכבת בלי לסכן את חייהם.

"אני מנסה למצוא לה טרמפ, אבל היא לא מוכנה לצאת מהבית. היא לא רוצה לעזוב את העיר, היא לא מוכנה לקחת סיכון. לפני כמה ימים נפל טיל ברחוב. אנשים שיצאו לקנות אוכל נהרגו בכביש, והיא נורא מפחדת.

"אני שואלת הרבה אנשים בגילי מה שלום המשפחה שלהם, והם מספרים לי שההורים שלהם לא רוצים לעזוב. אולי זה עניין מנטלי. יש קטע כזה של יוצאי ברית המועצות לשעבר שהם לא מסוגלים לקחת אחריות על החיים שלהם ולעשות משהו. הם חושבים שהכול יהיה בסדר, שלא יקרה שום דבר. הם לא מחליטים על עצמם, הם פשוט מחכים לנס, ואני לא יודעת איך להילחם בזה.

"אמרו לי שמחר בבוקר אולי תהיה אפשרות לצאת משם. אני ממש מנסה לשכנע אותה, אני מקווה שאצליח".

ומה המצב של אבא שלך?
"אבא שלי גר בדרום, במיליטופול. לא היה לי קשר איתו שלושה ימים. אתמול בבוקר הוא התקשר ואמר שהכול בסדר, אבל שהם נמצאים כבר תחת השלטון הרוסי. זה אומר שחיילים כיתרו את העיר, לקחו את השלטון ואת ראשי העיר. בכל העיר יש רוסים.

"הם לא נותנים לצבא האוקראיני להיכנס לשם, והם עשו שם משהו עם הרשת הסלולרית, והוא לא יכול להתקשר לאוקראינה. הוא ביקש שאגיד לאמא שהוא בסדר. זה מאוד מוזר, כי עד לפני כמה ימים זו הייתה אותה מדינה, והם היו מתקשרים.

"היום ראיתי שהחיילים הרוסים התחילו לירות באזרחים ברחוב. הם יורים ברובים וזורקים רימונים במרכזי אוכלוסייה. חוץ מהפקודות שהם מקבלים, הם עושים מה שהם רוצים. הם כבר לא נשמעים לפקודות, הם לקחו הכול בידיים שלהם.

"אבא אומר שאין טילים יותר, ולא מנסים להרוג אותם עכשיו. הוא מספר שיש המון טנקים שעכשיו יוצאים משם ועוברים הלאה לתוך המדינה. החיילים הרוסים עושים שם בלאגן, הם שוברים את הדלתות, נכנסים לחנויות, יורים איפה שבא להם, גונבים אוכל, סיגריות ואלכוהול.

"הם מנסים להתנגד, וזה מאוד מעצבן את החיילים הרוסים, אז הם יורים בהם. הוא כבר מעל 60, אז הוא לא התגייס לצבא, אבל הוא עוזר לחיילים האוקראינים. הוא מצא נשק, ויחד עם עוד גברים מבוגרים, הם מנסים להגן על השכונה שלהם מפני החיילים הרוסים, שלא ייכנסו לבתים ולא יגנבו את המכוניות.

"אני שומעת אינסוף סיפורים כאלה, גם ממשפחה וגם מחברים. המצב קיצוני ביותר. ראיתי מקרה של חייל רוסי שביקש מאזרח אוקראיני טלפון להתקשר לאמא שלו. הוא לא הסכים, והחייל פשוט ירה בו. והכול מצולם, זה מזעזע".

"רק הרוסים יכולים לעצור את המלחמה"

איך את מרגישה היום, כשהם שם ואת פה?
"מאוד קשה לי, בעיקר כי אין לי כל כך מה לעשות. חוץ מלהעביר כסף או להגיד שאני תומכת בהם, אני לא יכולה לשנות את המצב. אני לא יכולה להגיע אליהם ולחבק. יש לי קצת ניסיון, לצערי, ואני מנסה להגיד להם מה לעשות כשיש אזעקה. פשוט אין להם מושג.

"אני מנסה פשוט לא להפריע להם. אני יודעת שהם לא ישנים בלילות, אני יודעת שאין להם דקה לנשום, הם תחת טילים כל הזמן. אני מתקשרת, שואלת אם הם עדיין בחיים. רק את זה, כי אני יודעת שאין להם זמן לדבר איתי.

"חוץ מזה, נמצאת אצלי עכשיו חברת ילדות שלי, שהייתה שכנה שלי בחרקיב. למדנו יחד בבית הספר, היא סיימה ללמוד, ומאוד רצינו סוף-סוף להיפגש. קבענו כבר לפני חודשיים שאחרי תקופת המבחנים שלי היא תבוא לפה. היא הגיעה יומיים לפני שהתחילה המלחמה.

"המצב היה מתוח, אבל לא חשבנו שזה יכול להגיע למצב כזה. היא לא יכולה לחזור הביתה. היא תהיה כאן, יש לה שלושה חודשים עד שנגמרת לה ויזת התייר, ואז נחליט מה לעשות".

אילו תחושות יש לך מאז שפרצה המלחמה?
"בהתחלה הייתי פשוט מאוד מודאגת. כל הזמן בחרדות, דואגת אם המשפחה שלי עדיין בחיים, מה עובר עליהם, אם יש להם איפה להסתתר. אין שם מקלט או כיפת ברזל, רק תקווה שהטיל לא יפגע.

"אחר כך זה התחלף לכעס ושנאה כלפי רוסים. ממש, אינסופית. אני מבינה כמובן שלא כל הרוסים אשמים בזה, אבל אני לא מצליחה לא לשנוא. הם נכנסו לבית שלי, הם הורגים את המשפחה שלי. אני פשוט שונאת את פוטין ואת הרוסים. אני לא יודעת אם ואיך זה ישתנה.

"זו לא שנאה לאנשים. זו שנאה לפוטין ולפוליטיקה שלו ששוטפת את המוח לאנשים, שאחר כך באים להרוג אזרחים ולא מבינים למה. יש חיילים רוסים שתפסו אותם, ושואלים אותם למה הם עושים את זה. הם עונים: 'כדי להציל אתכם מהנאצים'. הם באמת לא יודעים".

"היום דיברתי עם מישהי מרוסיה. היא מאוד תומכת באוקראינה ושונאת את פוטין, ושואלת אותי: 'אווה, מה אני יכולה לעשות?' ביקשתי ממנה לספר לכולם על מה שהולך שם. ספרי את האמת, שהורגים אזרחים. היא אומרת: 'אין לי מה לעשות. מי שיוצא להתנגד לפוטין ברוסיה הולך לכלא'.

"מה שיש להם בטלוויזיה ובתקשורת הוא פשוט זוועה שאין לתאר. אני לא יודעת איך אנשים מאמינים לזה. אומרים שבאוקראינה יש נאצים, שהם נלחמים כדי להציל את האוקראינים מהנאצים. זה פשוט לא ייאמן.

"הם עשו את זה מאוד חכם, הכול היה מתוכנן. במשך יותר מ-8 שנים, כל יום בחדשות אומרים שהנאצים מתחזקים באוקראינה, אומרים שאוקראינים אוכלים את הילדים שלהם, כל מיני שקרים הזויים. אבל אני גם מבינה מה קורה.

"היום ראיתי סרטון מאוד מרגש. היה שם חייל רוסי שנתנו לו להתקשר לאמא שלו ולהגיד לה שהוא בסדר. הוא התקשר ואמר לה: 'אנשים פה מקסימים, נותנים לי אוכל, מעיל, הם לא נאצים'. הוא התחיל לבכות.

"גם הם, הצד הרוסי, הם גם אנשים. הם לא יודעים להרוג מישהו סתם. הם באמת חושבים שהם מצילים את העולם, הם לא מבינים את האמת".

מה ישראל צריכה לעשות?
"חשבתי על זה המון. יש הרבה פוליטיקה, ונגיד שישראל תתמוך באוקראינה באופן חד משמעי, נוכל להיכנס לסכסוך עם רוסיה ואולי גם עם סוריה, אז אני באמת לא יודעת מה צריך לעשות. אם ישראל יכולה להתנגד לפוטין זה יהיה מדהים, אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לעשות את זה.

"כאנשים שאכפת להם, וכן יודעים מה זאת מלחמה ואיך לנהל צבא, אנחנו יכולים לעזור. גם מבחינת עזרה הומניטרית של ציוד רפואי ואוכל, חיתולים לילדים, דברים כאלה. אני יודעת שאנחנו עושים את זה, אבל תמיד אפשר יותר. אנשים ממש זקוקים לעזרה, ואני יודעת שאפשר להעביר מצרכים לקונסוליה האוקראינית בישראל.

"אני חושבת שצריך לעזור הרבה גם נפשית. אנשים איבדו את הילדים שלהם בצבא. הם לא יודעים איך להתמודד עם מוות של המשפחות שלהם. בן אדם שיכול פשוט לשמוע, אנשים שחוו את זה אולי. זה מאוד יכול לעזור.

"יש בישראל הרבה עולים מרוסיה. אולי יש להם משפחות שם, אולי הם בקשר עם אנשים, מכירים אנשים שגרים שם. הם יכולים לספר להם, להעביר להם את האמת, מה שבאמת קורה. הם שולחים את החיילים שלהם למוות ולא יודעים את האמת, שהם תוקפים אזרחים. אז אולי ישראלים רוסים יכולים לעשות את זה. כל הקהילות הרוסיות בעולם צריכות לעשות את זה. חוץ מרוסים, אין מי שיכול לעצור את המלחמה".