"הוזעקתי מברלין ביום רביעי ב-6 בבוקר", מספר ל'דבר' קובי ראש, קונסול ישראל בגרמניה. "הזמנתי טיסה מיידית, ארזתי מהר והגעתי לוורשה לקראת הצהריים. המטרה הייתה להגיע הכי מהר שאפשר לאזור הגבולות. פרשנו צוותים בשני היעדים בגבול כדי לאתר ישראלים ולאפשר להם להיכנס מאוקראינה לפולין ומשם לגרמניה. תוך 24 שעות היינו 8 אנשים.
״אני לא זוכר מתי ישנתי. זאת עבודה סביב השעון. המון קריאות, המון טלפונים. אתה צריך לתת מענה טלפוני ראשוני, לתת לאנשים תחושה שיש מישהו איתם. הצוותים ואני מרכזים פניות סביב השעון".
המראות בגבול קשים. ראש מספר שבמעברים יש פקק באורך 30 קילומטר, וזה מחייב את הפליטים ללכת ברגל מרחק רב. ״חורף, מינוס 6-5 מעלות, זה מראה מזעזע. משפחות בלי גברים בגלל חובת הגיוס. זה אומר שהמשפחות מתפרקות. ילדים מסתובבים עם מבט של לא מוצאים את עצמם. עברתי ליד ילדה שנפלה לה הבובה והיא אפילו לא שמה לב. הרמתי לה אותה והיא הסתכלה עליי אבודה״.
ראש מספר שהיו כמה מבצעי חילוץ קשים. משפחה ישראלית פתחה קריאה של סכנת חיים, כי הייתה להם ילדה בת 3 שבועות במצב קריטי. הם אמרו שהם תקועים 12 קילומטר מהגבול ויש להם ביקורת דרכונים אוקראינית ופולנית לעבור, והם בכלל הולכים ברגל. צוות משרד החוץ הגיע לגבול, איתר את המשפחה ועזר לה להגיע בדחיפות לבית החולים.
גם קבוצות מגיעות לגבול. ביום ראשון נעשה חילוץ של 70 סטודנטים ערבים ישראלים שנתקעו בגבול. ״הם הגיעו בדרך לא דרך, וליוויתי אותם במיקום של הווטסאפ עד שחברנו אליהם בשתי מכוניות דיפלומטיות. עשינו נגלות לגבול עם דחיסה של אנשים בדרך״.
"משפחה עם אמא ישראלית ואבא אוקראיני ניסתה לעבור את הגבול. מאחר שיש גיוס כללי, אמרנו לאבא שניקח אותו בכל מקרה וננסה להעביר אותו, ואם לא יצליח, אז הוא יחזור, וכך היה. הוא נשאר שם. יש לו בת אחת שיונקת אפילו. זה קשה. אני במכונית של 7 מקומות דוחס 17 אנשים, נוסע על 20 קמ״ש כדי שאם אתן ברקס אף אחד לא ייפגע".
לראש בן ה-59 יש 3 ילדים שנמצאים בישראל, והוא חושב עליהם המון בימים אלו. ״רק כשאתה אבא אתה יכול להבין מה זה ילדים. באופן טבעי אתה רואה את הדברים ומשווה. המון אנשים כמו עקורים. כל אחד עם מזוודה קטנה. הילדים בשוק. האמהות בוכות. בלי גברים. הגבול האוקראיני נראה כמו מחנה עקורים, פליטים, ברמה הזאת. קר בחוץ. אתה עם שתי מכוניות דיפלומטיות, ומסביבך אנשים מתחננים לעלות, ואני יכול להעלות רק ישראלים״.
שכרם הנמוך של עובדי משרד החוץ, שמנהלים מאבק להעלאתו, לא נמנה עם דאגותיו של ראש. ״מבחינת תגמול, כרגע לא מטריד אותי שכר. אני ממוקד במה שאני עושה. בשליחות אתה נותן אקסטרה״.
עם זאת, הוא מדגיש שלאורך שנים העובדים לא מקבלים את מה שמגיע להם. ״עם ציונות לא קונים בסופר. זה נושא מטריד וארוך שנים. אתה לא מסתכל על זה כהצלחה חד פעמית, אלא כשליחות. אני הולך לשליחות, והולך לתת סיוע ועזרה לאזרחים ויהודים, ונותן סיוע למי שאני יכול״.
המוטיבציה של עובדי משרד החוץ והמענה המהיר מעורר תקווה וקנאה גם אצל אחרים. ״זרים ניגשו אליי ואמרו לי 'הייתי רוצה להיות ישראלי, רק אתם כאן עוזרים לאזרחים שלכם'. אנחנו עושים מעבר למקסימום. מותחים את הגבולות. ברגע שאנחנו מגיעים, הפנים זורחות. אמרו לנו שאנחנו כמו מלאכים״.
