בראשית, פרק לח'

תמר, לאחר שהופכת לאלמנה לשניים מבניו של יהודה, מבינה שלא יהיו לה ילדים כי מודבקת לה סטיגמה של אישה קטלנית, שהגברים שלה מתים לפני שהם מספיקים להקים איתה משפחה.
היא מחליטה לעשות מעשה:

יד)וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי-גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:

תמר משילה את בגדי אלמנותה, מתחפשת לזונה, שוכבת עם יהודה ומביאה תאומים לעולם.
דווקא עם יהודה, אבי חתניה המתים, זה שמסרב לתת את בנו השלישי כחתן לתמר (עפ"י חוקי הייבום שהיו אז מקובלים), מחליטה תמר לממש את זכותה להיות אם.
———-
גם היום, נשים הרוצות בילדים והנסיבות אינן מאפשרות להן ללדת ילדים בזוגיות רגילה, פונות לשיטות "חלופיות". אלא שהיום הטכנולוגיה באה לעזרתן בכל מיני שיטות של לידות מבחנה, הפריות וכו'.
הנשים האלה, האימהות החד-הוריות, נעזרות בטכנולוגיה, אך נתקלות בקשיים אדירים בחיי היום-יום הנובעים מאטימות (שמקורה לדעתי בפחד) של החברה מסביב, גם של חברה דמוקרטית ומתקדמת של המאה ה-21.

———-
זה בא ללמדנו שלא די בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות אנושיות, נדרשת גם התקדמות מוסרית כמו זו שנותן יהודה באומרו –

כו)וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי

מלך השבט, יהודה, מכיר בצדקתה של תמר, האם החד-הורית, ובכך מראה לנו את הדרך עד היום. דרך הקבלה וההכרה בזכות האדם על גופו.
אנחנו נקראים יהודים על-שם יהודה. לא כל מעשיו ראויים. מעשה זה ראוי ועלינו גם להיות ראויים לו.
———-
תמר יולדת תאומים. אחד מהם שמו פרץ. דורות רבים חולפים ואחד מצאצאי פרץ מביא לעולם את דויד המלך (מגילת רות, פרק ד'):

יח) וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.
יט) וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.
כ) וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.
כא) וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.
כב) וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.