המשבר הכלכלי שנוצר בעקבות הקורונה העצים את אי-השוויון בין נשים לגברים בשוק העבודה. נשים היו הראשונות שפוטרו או הוצאו לחל"ת, והאחרונות שחזרו למעגל העבודה.
הצעת חוק שתיכנס לתוקפה בעוד כחודשיים, כוללת חובת דיווח שנתית שנועדה להתמודד עם פערי השכר הגבוהים בין נשים וגברים. הדו"ח שיחויבו המעסיקים להגיש מדי שנה (במקומות עבודה של יותר מ-518 עובדים) ייכתב באופן שלא מאפשר זיהוי של עובדים, בלי לחשוף מידע רגיש ובלי חובה לגלות את הפילוחים המקצועיים השונים של העובדים.
הצעת החוק רחוקה מלהיות מושלמת, וטומנת בחובה כמה בעיות, כמו היעדרם של עיצומים כספיים על חברות שבהן יימצאו פערים. עם זאת, היא אבן דרך מרכזית במאבק הצודק לצמצום הפערים המגדריים בשוק העבודה ולקידום שוויון בכל תחומי החיים. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על פערי שכר של יותר מ-30% בין גברים לנשים.
אחת הדרכים להתמודד עם הפצע הפתוח והכואב הזה היא באמצעות חוקים, ואכן בעשור האחרון מקודמת חקיקה בנושא, מהארכת חופשת הלידה מ-12 ל-14 שבועות, דרך הארכת תקופת הגבלת הפיטורים במהלך חופשת הלידה, ועד הארכת חופשת הלידה לא בתשלום ל-26 שבועות.
אט אט מתחזקת ההבנה שנטל ההורות, שמוטל בעיקר על נשים, הוא חסם בפני יציאה לעבודה, הגדלת משרה, תגמול כספי וקידום מקצועי. האפליה המבנית נגד נשים נעוצה לא רק בסיבה זו, אבל בה אפשר לטפל באמצעי מדיניות תקיפים של המדינה בשיתוף פעולה עם ארגוני המעסיקים וועדי העובדים, באמצעות חיזוק העבודה מהבית, ובכך לאפשר גמישות ואיזון.
אבל אין בכוחה של חקיקה, מואצת ורבה ככל שתהיה, למגר לבדה אפליות תרבותיות, חברתיות וכלכליות שנוצרו במשך שנים רבות. התמודדות עם אפליה זו דורשת מצד אחד גיבוש מדיניות ממשלתית סדורה ובהירה, שלצדה פיקוח, כלי אכיפה ומתן תמריצים. נוסף על כך, יש לפעול לגיבוש הסכמות עם מעסיקים וארגוניהם, ארגוני זכויות נשים ומשרדי הממשלה השונים, לדרכי הפעולה וההתנהלות הראויות והנכונות לכלכלה מפותחת ומתקדמת כמו זו של ישראל.
יום האישה הבינלאומי שמצוין היום הוא הזדמנות טובה לחשב מסלול מחדש. הדרישה לשוויון לנשים היא לא דבר ׳פמיניסטי׳. העצמת נשים וצמצום הפערים המגדריים הם אינטרס ערכי וחברתי מהמעלה הראשונה, אבל גם בעל חשיבות כלכלית כבירה. האתגר עומד לפתחנו, וכחברה עלינו לעמוד בו בהצלחה.
—
לימור ליברמן-לביא היא סגנית יו"ר ועד עובדי אלפא (פלאפון ובזק בינלאומי)
