ימי המלחמה הציבו את הנשים האוקראיניות באור הזרקורים: הן נלחמות בשורות הצבא; הן מתנדבות לסייע לנזקקים באזורי לחימה; הן מסתתרות עם ילדים בתחנות רכבת; נפרדות מהגברים הלוחמים וחוצות את הגבולות לעתיד של פליטות במדינות שכנות; מגלות אומץ לב וכושר עמידה נדיר ומרשים. היה כבר מי שכינה אותן "הנשק הלא כל כך סודי של אוקראינה".

לאות סולידריות, הקדיש להן הפרלמנט האירופי, ביום חמישי האחרון, את האירוע המיוחד לציון יום האישה הבינלאומי. "אני רוצה לשבח את הנשים האמיצות להפליא של אוקראינה", אמרה באירוע נשיאת הפרלמנט האירופי, רוברטה מצולה, "נשים שנלחמות, נאלצות להסתתר עם יקיריהן בבונקרים, יולדות בתחנות מטרו ומובילות בקו החזית. זוהי עדות לאומץ, לכוחן ולחוסנן, גם בנסיבות הקשות ביותר".

הגברת הראשונה מרגיעה ממקום המסתור

"אני לא בהיסטריה, אין דמעות בתוכי, אהיה רגועה ובטוחה", כתבה הגברת הראשונה של אוקראינה, אולנה זלנסקה (44), ממקום המסתור שבו היא נמצאת עם ילדיה (בת 17 ובן 9). על פי בעלה, הנשיא ולדימיר זלנסקי, היא שנייה אחריו ברשימת החיסול של הרוסים.

אולנה זלנסקה, אשת הנשיא. "אין דמעות בתוכי" (צילום: ויקיפדיה קומונס)

בראיון שנתנה ל"ווג" אוקראינה ב-2019, אמרה זלנסקה, אדריכלית ותסריטאית קומדיות במקצועה, שהיא מוטרדת מרצונו של בעלה לרוץ לנשיאות. "אני מתארת לעצמי איך הכול ישתנה, ובפני איזה קשיים נצטרך לעמוד", אמרה אז. ספק אם שיערה את הקושי של ימי המלחמה.

"כתבתי פעם שנשים באוקראינה הן שני מיליון יותר מגברים, ועכשיו זה מקבל משמעות שונה לגמרי", צוטטה באחד הימים האחרונים בפנייה לנשות אוקראינה, "כל ההערצה שלי היא לכן, הפטריוטיות השותפות והבלתי רגילות שלי".

חברת הפרלמנט לומדת לירות בקלצ'ניקוב

עד כמה התגייסות הנשים גורפת אפשר ללמוד מחברת הפרלמנט האוקראיני קירה רודיק (37), העומדת בראש מפלגת הולוס (voice). בשבוע שעבר היא פרסמה בטוויטר וידוי מפתיע: "תכננתי לשתול היום צבעונים ונרקיסים בחצר האחורית", כתבה, "ובמקום זה למדתי לירות ולהתכונן ללילה הבא של תקיפות על קייב. אנחנו לא הולכים לשום מקום. זו העיר שלנו, המדינה שלנו, האדמה שלנו. נילחם על זה. אז בשבוע הבא אוכל לשתול את הפרחים שלי פה".

חברת הפרלמנט קירה רודיק עם קלצ'ניקוב על שולחן העבודה בביתה. "אני מוכנה להשתמש בו" (צילום: פייסבוק)

הציוץ עורר הד תקשורתי שהגיע עד ארה"ב. רודיק מתראיינת מאז בתחנות טלוויזיה רבות. בראיון ל-msnbc, הסבירה את החלטתה לשאת נשק: "כשרוסיה הכריזה עלינו מלחמה מאוד התרגזתי, לכן לקחתי את הקלצ'ניקוב ולמדתי לירות… זה מאוד פשוט, לא הייתה אפילו שאלה. החיים שלנו השתנו באופן כל כך דרסטי, זה מחייב החלטות חזקות. והן נלקחו.

"תסכים איתי", אמרה למראיין, "שהאוקראינים הפתיעו במלחמה שלנו ברוסים… כל ערב אני שומעת 'הלילה קייב תיפול', ובכל בוקר אנחנו מתעוררים ואומרים 'לא'. אנחנו עדיין כאן ואנחנו דוחפים חזרה… במידה מסוימת זה דוד נגד גוליית, ואנחנו בטוחים שאנחנו דוד עכשיו…".

רודיק בטלוויזיה האמריקאית. "במידה מסוימת זה דוד נגד גוליית, ואנחנו בטוחים שאנחנו דוד עכשיו" (צילום מסך)

"אף פעם לא ירית", אמר לה המראיין, "האם את מוכנה להשתמש ברובה?" ורודיק השיבה: "כן, אני מוכנה להשתמש בו, בצוות יש אנשים שנלחמו בעבר והם חיילים מנוסים, אז הם מאמנים אותנו, אבל רוב האימונים הם איך לא להיפגע כשיש לך רובה, איך לפרק ולהרכיב את הרובה, לנקות אותו, אז רק 10% זה איך לירות בו ואיך לא להיפצע.

"חשוב לנו להיות בטוחים שנוכל לעשות מה שנחוץ למדינה שלנו…", הוסיפה, "לא עשינו שום דבר רע, רק רצינו את הדרך שלנו למדינה שלנו. והוא בא אלינו עם הכוחות שלו, בשביל מה? בשביל להפיץ תעמולה רוסית? זה רעיון כל כך מטופש, ומלחמה כל כך מטופשת…"

נשים במקצועות לחימה

נשים אוחזות נשק הן לא דבר חדש באוקראינה. מאז 1993 נשים הן חלק מהצבא האוקראיני. תחילה הותר להן לשרת רק בתפקידים "נשיים" – אחיות, טבחיות וכד'. אבל מאז שרוסיה סיפחה את קרים, ב-2014, תפקידיהן התרחבו. שינויי חקיקה ב-2018 הבטיחו טיפול שווה לנשים וגברים בצבא, והגדילו את מספר המתגייסות. לנשים הותר לשרת בתפקידי לוחמה לצד גברים. ב-2020 היו בצבא האוקראיני יותר מ-31 אלף חיילות, 22.5% מהכוח.

טירוניות בנעלי עקב, תמונה שחוללה סערה ציבורית. "לא צריך להיות מקום לסטריאוטיפים וסקסיזם" (צילום: Ukrainian Defense Ministry Press Office via AP)

באוקראינה יש נציגה לענייני מגדר במשרד סגן ראש הממשלה, והמיליטריזם הכפוי על מדינה במלחמה מתמשכת, רווי באופן פחות צפוי במודעות פמיניסטית: תמונה של טירוניות צועדות בנעלי עקב, בהכנות למצעד לציון 30 שנה לעצמאות אוקראינה בשנה שעברה, עוררה סערה ציבורית.

"המטרה של מצעד צבאי היא להפגין את היכולות הצבאיות, ולא צריך להיות מקום לסטריאוטיפים וסקסיזם", פרסמו שלוש חברות פרלמנט, בהודעה משותפת, והדגישו כי הנשים המשרתות בצבא, "הוכיחו את ערכן לא בעקבים אלא עם מכונות ירייה". שר ההגנה נאלץ להורות על מציאת נעליים חלופיות.

"אנחנו יותר חזקות ועצמאיות מהאימהות שלנו"

אבל גם בימי מלחמה אסור לשכוח את החיים האזרחיים. מאז נפילת ברית המועצות והפיכת אוקראינה למדינה עצמאית שפניה למערב, השתנו מאוד חיי הנשים במדינה.

קארינה רובצ'ינסקה: "העם האוקראיני הרבה יותר חופשי כיום. הרבה פחות מפחדים, וזה משפיע מאוד גם על נשים" (צילום: יגור בבינץ)

"המעבר מלהיות מדינה בברית המועצות ללהיות מדינה עצמאית, להתקרב יותר למערב, מאוד משפיע", אומרת קארינה רובצ'ינסקה (27), ילידת קייב, שעלתה לישראל בגיל 15 ושבה לקייב לפני כשנתיים וחצי. "זה נתן הרבה חופש", היא אומרת, "חופש מחשבתי, חופש בהתנהגות, בהרבה דברים. העם האוקראיני הרבה יותר חופשי כיום. הרבה פחות מפחדים, וזה משפיע מאוד גם על נשים. יש אינטרנט, רשתות חברתיות, רואים דברים מהעולם, גם זה מאוד משפיע".

במה זה משפיע?
"נשים יותר מעזות לחלום על דברים אחרים ממה שמצופה מהן, להביע את הדעות שלהן, לרצות משהו אחר מאשר להיות 'האישה הסובייטית', שהתפקיד שלה זה להיות יפה, מושכת, לגדל ילדים, לעבוד אולי בתפקידים של נשים – מזכירה, אחות, מורה וכד'. בחוויה שלי יש כיום הבדל גדול בין נשים באוקראינה לנשים ברוסיה.

"הסטיגמה היא שבברית המועצות לשעבר האישה שלטה בבית", היא אומרת, "כי אחרי המלחמה הגדולה (מלחמת העולם השנייה) היו פחות גברים. אלה נשים שהרבה מהן היו בנות של חיילים במלחמה וגדלו בלי אבא. אנחנו זה לא אותו דור. יש הבדל בין המבוגרות לצעירות. אנחנו יותר חזקות ועצמאיות מהאימהות שלנו, פחות מוחקות את עצמנו בשביל ילדים".

מקום ראשון בכלכלה, מקום אחרון באלימות

לנשים חלק מרכזי בחברה האוקראינית ובשמירה על הדמוקרטיה במדינה. הן מהוות 21% מחברי הפרלמנט – עלייה הדרגתית מתמשכת מאז 2004 (אז מנו 4%), וזינוק מאז בחירתו של זלנסקי לנשיא.

תרומתן לכלכלה משמעותית. על פי נתוני דו"ח רווחה וביטחון נשים של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE), נכון ל-2019, השתתפות נשים בשוק העבודה האוקראיני היא הגבוהה ביותר בקרב 57 המדינות החברות בארגון, ובפער גדול: 56% מהנשים בנות 15 ומעלה עובדות. נשים גם מהוות 41% מהמנהלים בחברות באוקראינה, מקום שני בין המדינות האלה (במקום הראשון מולדובה עם 42%). הנתונים לא כוללים את חצי האי קרים ואת חבל דונבאס במזרח המדינה.

מצד שני, על פי נתונים מאותו דו"ח, אוקראינה מככבת בראש הרשימה הנוגעת לאלימות נגד נשים: 49% מהאוקראיניות חוו הטרדה מינית; 26% חוו אלימות כלשהי מבן זוג; ו-23% חוו אלימות פיזית מבן זוג בהווה או בעבר. 47% אמרו שאינן יודעות למי לפנות אם חוו אלימות; ו-38% מהנשים לא הכירו אף לא אחד מארגוני התמיכה הייעודיים.

"בשנים האחרונות הרחובות בטוחים יותר לנשים", אומרת יבגניה בוקוביקובה, "לנשים הרבה יותר טוב באוקראינה מאשר לפני 20 שנה". היא בת 25, נולדה וגדלה בחרקיב, ויומיים לפני פרוץ המלחמה הגיעה לישראל לביקור של חברת ילדות. כעת היא כאן, מקווה שתוכל לשוב הביתה בקרוב.

יבגניה בוקוביקובה. "גם לבית הספר וגם להורים מאוד חשוב שהבנות ירכשו השכלה, גם בסיסית וגם גבוהה" (צילום: אלבום פרטי)

לדבריה, לקח לאוקראינה כעשור כדי לצאת מהשפעת ברית המועצות – מנטלית וכלכלית. ב-20 השנים האחרונות יש מגמת שיפור תמידית במצב הנשים. "הדור של הסבתות שלנו, דור המלחמה, היה דור מאוד פגוע", היא מסבירה. "לפעמים, נדמה שקשה להן מאוד להבין שהחיים השתנו, שהם יכולים להיות יותר טובים ממה שהם היו. נראה לי, לפי סבתא שלי וחברות שלה, שהן התחילו להבין את זה ולהנות מהחיים רק בשנים האחרונות. סבתא שלי, בת 82, התחילה עכשיו ללכת לבריכה. היא לא הרשתה לעצמה דברים כאלה לפני כן".

ולא רק הסבתות, גם הילדות נהנות כיום מילדות מאושרת ושוויונית יותר. "שמים הרבה מאוד דגש על החינוך של בנות", היא אומרת, "לנו, נגיד, אף פעם לא היה הרבה כסף, אבל ההורים שלי מאוד השקיעו בחינוך". היא עצמה מורה למחול לילדות, ודוקטורנטית למשפטים. "לילדות כמעט תמיד יהיו חוגי העשרה אחרי בית הספר – מחול, מוסיקה, אמנות, ספורט. גם לבית הספר וגם להורים מאוד חשוב שהבנות ירכשו השכלה, גם בסיסית וגם גבוהה".

"הן עצמאיות, מרוויחות כסף, מטיילות בעולם"

אוקראינה חתומה, על פי דו"ח האו"ם, על כל אמנות העוסקות בזכויות נשים (האמנה לביעור אפליה; אמנת איסטנבול למניעת אלימות נגד נשים; הצהרת בייג'ינג להטמעת חשיבה מגדרית; אמנות שונות נגד סחר בנשים ועוד), למעט אמנה אחת: האמנה בדבר הסכמה לנישואים, גיל מינימלי לנישואין ורישום לנישואין.

"באוקראינה נשים הרבה פעמים שמות לעצמן כמטרה להתחתן כמה שיותר מהר", מספרת רובצ'ינסקה, "למצוא לעצמן גבר שיקנה להן הכול, שיעבוד. גם לי וגם לאחותי, שהיא רק בת 23, יש חברות מהכיתה שכבר התחתנו ויש להן ילדים. אבל יש לי פה גם המון חברות שעובדות בעבודות טובות. הרוב עובדות בשתי עבודות, או שלוש. הן מאוד עצמאיות, מרוויחות כסף, מטיילות בעולם, קונות לעצמן מה שהן רוצות וצריכות. יש הרבה מאוד נשים בעלות עסקים, נשים חזקות בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, מנהלות בחברות חזקות".

"רוב מי שמתנדב פה אלה נשים, בעיקר צעירות"

חברת הפרלמנט רודיק תיארה באותו ראיון לטלוויזיה האמריקאית את ההתגייסות האזרחית הרחבה מאז שהחלה המלחמה, וסיפרה בהתרגשות על העזרה של אזרחים אחד לשני, ועל כך שכל המגזרים – אזרחים, עסקים וצבא – משתפים כעת פעולה.

"רואים עכשיו בחדשות איך הרבה מאוד נשים יוצאות לעצור את הטנקים, איך יש הרבה נשים בצבא ויש הרבה שמתנדבות", אומרת רובצ'ינסקה, "רוב מי שמתנדב פה אלה נשים, בעיקר צעירות. הן  מבשלות אוכל, מעבירות דברים ממקום למקום, קונות תרופות למי שצריך, נותנות טיפול רפואי".

קארינה (במרכז) וחברותיה המתנדבות ביום הולדתה, כשבועיים לפני פרוץ הלחימה. מימין לשמאל: אניה ברשדסקיה (עומדת), אניה גונצ'רנקו (יושבת), רובצ'ינסקה, דארינה קוסטוצ'נקו (עומדת) ואחותה של קארינה ליזה רובצ'ינסקה (יושבת) (צילום: יגור בבינץ)

היא עצמה חשה, עם תחילת הלחימה, שאינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים, כדבריה. היא לקחה חופשה ממקומות העבודה שלה (מורה לעברית, מתרגמת עבור חברה ישראלית לבניית אתרים ומוכרת קינוחים) והתנדבה עם חברותיה לסייע.

"כמעט כל החברות שלי מקייב הלכו להתנדב", היא מספרת, "יש לי חברות שיצאו לגבולות לסייע לפליטים, יש כאלה שנסעו ממש לחרקיב ולערים היותר מופגזות. אני וליליה מארגנות מארזים עם אוכל ותרופות ונוסעות פיזית להביא לנזקקים, בעיקר קשישים שנשארו לבד באזור לאחר שמשפחותיהם נאלצו לברוח. אנחנו מכינות את האוכל והמארזים פה בבית של אמא שלי ומביאות לקייב.

קארינה (מימין) עם חברתה ליליה במכונית העמוסה במזון ותרופות לחלוקה בקייב (צילום: אלבום פרטי)

"אחותי הקטנה, ליזה, נסעה לבודפשט ואספה מתורמים יותר מ-15 אלף דולר, קנתה תרופות ואוכל ושלחה לקייב; אניה ואניה עכשיו בבודפשט קונות תרופות, אוכל וציוד צבאי; דארינה מתנדבת בעיר דנפר – אוספת כסף וקונה כל מה שצריך לאנשים שם".

"מסוכן להיות אישה פליטה"

ממעברי הגבול למדינות השכנות, שומעת רובצ'ינסקה סיפורים קשים. "מאחר שאסור לגברים בין גיל 18 ל-60 לצאת, רוב מי שמגיע לפליטוּת זה נשים וילדים. מאוד קשה למשפחות להיפרד, גברים מביאים את הנשים והילדים שלהם עד הגבול ונשארים, והכול שם מלא בבכי של נשים וילדים שנקרעים מהאבות שלהם".

נשים וילדים במעבר הגבול בחרבנה, פולין. "מאוד קשה למשפחות להיפרד. הכול שם מלא בכי" (צילום: דוד טברסקי)

על פי אחד הדיווחים, כ-80 אלף נשים ילדו בשבוע האחרון ללא גישה לטיפול רפואי נחוץ. חברה של רובצ'ינסקה ילדה לפני שבוע בעיר ווסלקוב, 20 ק"מ דרומה מקייב. "הם ברחו", היא מספרת, "כי הם חשבו שיהיה שם בית חולים שיעבוד ויהיה בו מקום, אבל הם טעו. היה שם יותר מסוכן מאשר בקייב. היא ילדה שם במרתף, תחת הפצצות כבדות. עכשיו הכול בסדר, אבל מאוד דאגנו לה. ראיתי שנשים ילדו ממש ברכבת ובתחנות המטרו. שלא היו להן טיטולים ואוכל לתינוק, לא היה להן איפה לשים אותו לישון.

"מסוכן להיות אישה פליטה", היא מוסיפה, "בימים האחרונים יש פוסטים והודעות בטלגרם ובווטסאפ שמזהירות שיש גברים שמחכים בגבולות ומציעים לבחורות יפות וצעירות עזרה, ואז חוטפים אותן לזנות בבתי בושת באירופה. התחילו לכתוב: 'אם מישהו לוקח אתכן בכוח, תצרחו, יש שם בגבולות אנשים שמחפשים אותם וקוראים למשטרה'".

"נשים הן מפתח לשלום"

בצל המלחמה הממושכת, שהחלה באוקראינה עם סיפוח קרים ב-2014, יש גם תקווה לשלום. הארגון UN Women השיק במדינה, בנובמבר 2020, את הקמפיין "נשים הן מפתח לשלום", לציון 20 שנה להחלטת האו"ם שקראה להשתתפות משמעותית של נשים בכל תהליכי השלום.

"נשים הן מפתח לשלום". מעורבות נשים בתהליך מגדילה סיכוי להתמשכות ההסכמים (צילום מסך הקמפיין)

על פי נתוני הארגון, בתהליכי שלום שבהם מעורבות נשים – כעדות, מתווכות ונושאות משא ומתן, יש הסתברות של 20% יותר שההסכמים יימשכו למעלה משנתיים, ו-35% יותר בהסתברות להסכם שיימשך 15 שנים. כאשר נשים מעורבות בתהליך, יש סיכוי גבוה יותר שהמחאות יישארו לא אלימות.

במסגרת הקמפיין מתפרסמים סרטונים על נשים אוקראיניות המסייעות בלחימה. למשל, לודמילה בילנקה, שחקנית ופרמדיקית מסייעת בשירותים פסיכולוגיים וסוציאליים לחיילים בחזית; מריאנה דנילובה, מורה בבית ספר יסודי בסלובאנסק, מחלקת לחיילים ספרי קריאה!