"כל פעם שאת מפגינה ושומעת על רצח, זה קשה. עם כל הפשיעה, והיחס של המדינה, האלימות והגזענות, לפעמים את נופלת. אבל זה הכוח שלנו בעמותה. יש משהו שמחזיק אותנו", כך אומרת לדבר נאילה עוואד, מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות, שמפעילה שני מקלטים לנשים נפגעות אלימות מהחברה הערבית, דירות מעבר לנשים בתהליך שיקום ומרכז סיוע וייעוץ לנשים במצוקה.

"אנחנו קבוצת נשים שלא מוותרות", מספרת עוואד, "אנחנו עושות לא רק למען האישה שכל הזמן מקבלת סטירות, אלא גם למען עצמנו, בשביל הילדים והילדות שלנו, כי אנחנו רוצות לחיות בחברה צודקת. אנחנו שואפות לצדק חברתי, לכן אנו לא מאבדות את האמון והאמונה."

25 שנים של מאבק באלימות

עוואד, עובדת סוציאלית בהכשרתה ותושבת ריינה שבגליל, עוסקת כבר 25 שנה בהגנה על נשים ערביות מאלימות במשפחה. היא החלה את דרכה המקצועית ב-1996, בריכוז קואליציית "אלבדיל" (האלטרנטיבה), קואליציה של ארגונים ופעילים למאבק בפשעים על רקע 'כבוד המשפחה'. שנה לאחר מכן היא החלה לעבוד במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ופיזית בנצרת שמפעילה עמותת נשים נגד אלימות, ריכזה פרויקט של העמותה לליווי נפגעות תקיפה מינית בהליך הפלילי, והובילה קבוצות העצמה לנשים. בין השנים 2007 עד 2015 עבדה כמנהלת הפרויקטים של העמותה ורכזת יחידת הלובינג, עד למינויה למנכ"לית.

עמותת נשים נגד אלימות נוסדה ב-1992, בעקבות חקיקת החוק למניעת אלימות במשפחה בשנה שלפני כן. לדברי עוואד, נושא האלימות במשפחה בחברה הערבית באותה תקופה היה מושתק, ולנשים במצוקה היו מעט מענים מתאימים. "הנשים שייסדו את העמותה הן חלוצות פמיניסטיות. הן ידעו שהתופעה קיימת. הכל היה מתחת לשטיח. ב-1993 הוקם המקלט הראשון בעולם לנשים ערביות. הן שברו את הטאבו. זה לא היה מובן מאליו לערער על הערכים, על הפטריארכיה. גם למצוא ראשי ערים שיסכימו לארח את המקלט זו לא היתה עבודה קלה. זה היה מעצים, גם בעבור הפעילות וגם בעבור הנשים".

כיום מפעילה העמותה שני מקלטים לנשים נפגעות אלימות, אחד לנשים ערביות בלבד, ואחד מעורב שהוקם בשנה שעברה. כל אישה מגיעה עם ילדיה למקלט לשלושה חדשים עד שנה.

החיים במקלט: "האישה נמצאת במרכז הטיפול, הצוות נותן לה בטחון"

איך נראה תהליך הכניסה של אישה למקלט?
"הנשים מגיעות למקלטים, דרך המשטרה, בתי חולים, מרכזי סיוע או שירותי הרווחה. כשהיא מגיעה, היא מגיעה למקום סגור עם כללים. היא לא תהיה לבד, היא תהיה עם עוד 11 נשים. היא תהיה בחדר עם מקלחת משותפת. אין לנו יחידות דיור, כי אין תקציבים. הלוואי שתהיינה לנו יחידות דיור. הלוואי שהפוגעים יצאו מהבית ולא הנשים".

"ביום הראשון, אם הבית קולטת אותה עם כל ערכת הציוד. לפעמים הן מגיעות ללא חפצים. היא מקבלת חדר לה ולילדים. היא נפגשת עם עובדת סוציאלית, הן מדברות עליה, על הטראומה שלה. הצוות נותן לה הרגשת בטחון. יש מי שמגיעה מבית 150 מ"ר לחדר, אז לפעמים יש הרגשת כליאה."

"יש במקלט כללים על שימוש בטלפונים. אסור להפעיל מיקום ולפרסם תמונות, כדי לא לחשוף את המקום שלה".

מותר לצאת החוצה?
"האישה יכולה לצאת מהמקלט על פי הערכת מסוכנות."

איך מטפלים באישה שמגיעה למקלט?
"יש מנהלת של המקלט שנפגשת איתה, שמכילה ומחבקת, ויש מטפלת לה ולילדים. אנחנו בונות איתה תכנית עבודה, שואלים אותה מה היא רוצה. יש עורך דין לסיוע משפטי. לפעמים האישה באה בלי הילדים וצריך להוציא משמורת מיידית על הילדים. זה תהליך".

"התהליך הטיפולי מתייחס לטראומה, לעיבוד הטראומה ולתכניות לעתיד. המטרה היא לגייס את כוחותיה. זה מעגל העצמתי טיפולי. היא במרכז הטיפול, והיא תחליט מה הדרך שלה ואיך היא רוצה להתמודד. לפעמים בשיחות עולה גילוי עריות, אונס ואונס בן בני זוג. זה מצריך עוד טיפול ועוד גורמים. יש פסיכולוג ופסיכיאטר אם צריך".

עוואד מספרת על התהליך של אחת הנשים שהגיעו למקלט. "היא הגיעה עם ארבעה ילדים מאוד קטנים, ולא היתה בקשר עם המשפחה שלה. היא היתה דתייה, והחליטה לא להוריד את כיסוי הראש. לאחר זמן מה חודש הקשר עם אמא שלה. זה חלק מהטיפול, לחדש את הקשר עם המשפחה. היום היא התגרשה, ונמצאת בדירת מעבר עם ליווי של עובדת סוציאלית ואם בית. היא מקבלת הכשרה מקצועית".

לצערה, חלק מהנשים חוזרות לסביבה האלימה ומשלמות בחייהן. "אני חושבת על כל הנשים שיצאו מהמקלטים. אנחנו כואבות על כל אישה שנרצחת. זה קשה עוד יותר כשאת מכירה אותה."

דירות המעבר: שיקום והכשרה מקצועית

העמותה מפעילה גם שתי דירות מעבר לנשים שאינן בסכנת חיים, אבל צריכות מרחב לשיקום, ליווי ולימודי מקצוע עד יציאה לחיים עצמאיים. בכל דירה כזו מתגוררות שתי נשים, והשהייה בה היא למשך שנה עד שנה וחצי.

"לדירת המעבר הנשים מגיעות דרך שירותי הרווחה. הדירות הן במימון מלא של משרד הרווחה, אבל זה מצריך המון כסף מצד העמותה". לדברי עוואד, המשרד מממן את תשלומי השכירות בסך 139 אלף שקלים בשנה, ושהות של אישה ושני ילדים בסך 19,600 שקלים בשנה בלבד.

"גייסנו מלגות להכשרות. לרוב הנשים הללו הן עובדות שקופות. אין להן משלח יד. בקורונה לא היה אפשר לעבוד בניקיון בתים, והאפשרויות להעסקה מסודרת הצטמצמו. לפעמים זה החזיר אותן למעגלי האלימות. פיתחנו פרויקט להכשיר את הנשים ולתת להן מקצוע מוכר. היום יש כבר ארבע בוגרות עם תעודות מהמכללות. אלו בחירות שלהן".

"לאחר תהליך של בירור מה היכולות של כל אישה אנו מציגות את ההיצע הקיים. אחת הנשים אמרה, זו הפעם הראשונה שיש לי תעודה ביד, מנעו ממני ללמוד. זה מה שנותן לנו כוח, שהנשים מחליטות ועושות מה שחשוב להן לעשות, והן גאות בעצמן. זה מה שמחזיק אותי בעשייה."

קו הסיוע: "שכל אישה תדע שיש לה כתובת, למי לפנות"

לנוכח המצוקות שגברו בתקופת הקורונה, החלה העמותה להפעיל מרכז סיוע טלפוני שזמין 24 שעות ביממה, עם הנגשת השירות בצ'אט בערבית וגם אפליקציה בערבית, שמגיעה ישירות לקו הסיוע.

"במרכז הסיוע אנו לא מכריחות את האישה להתלונן", מסבירה עוואד. "אנו פורשות את כל האפשרויות. העניין הוא לתת אוזן קשבת, לעודד, להגיד לאישה 'את צודקת, אנו מאמינות לך'. אם היא תגיש תלונה נעזור לה. אם האישה מעל 18 ולא תגיש תלונה, זו האחריות שלה. הכתובת על הקיר. היו נשים שיצאו אחרי יום מהמקלט, אבל אין מה לעשות. עם כל המערכות, אף אחד לא יכול להכריח. היו מקרים, שמשטרה אמרה אנו לא יכולים להגן עלייך האישה והוציאו אותה מחוץ לארץ. אין אפשרות להגן על חייה של אותה אישה, ויש צעירות שיצאו בעצמן מחוץ לארץ הן לא מאמינות למשטרה. אחיותיהן נרצחו ואף אחד לא נכנס לכלא. זה מתסכל ומפחיד.

"יש נשים שמחליטות לצאת על אף הכתובת שעל הקיר, ובכל זאת נשארות בסביבת הפוגע. זה מפחיד. אבל לפחות שכל אישה תדע שיש לה כתובת למי לפנות. מתי שבא לך, שאת רוצה שמישהו ישמע אותך, יש לך כתובת. לפחות את זה אנחנו עושות."

*

לפניות לעמותת נשים נגד אלימות – טלפון: 04-6566813 | להורדת האפליקציה בערבית (אנדרואיד): https://play.google.com/store/apps/details?id=com.wedevops.wavo