בקהילה האריתריאית בישראל קיימת תופעה נרחבת של אלימות במשפחה. אני פועלת להפחית את האלימות בקהילה שלי, באמצעות קידום של זוגיות שיתופית ומאוזנת. אני רוצה שהגברים והנשים בה יוכלו לדבר על כל נושא, להבין אחד את השני, לסמוך אחד על השני, להקשיב אחד לשני.
חלק מהנשים עוד לא מסכימות עם המסרים שאני מעבירה. אני מקבלת על זה ביקורת בכל מקום, ובמיוחד מנשים, כי הן אומרות שזאת התרבות והדת שלנו, אבל אני מנסה לשנות את הדברים מבפנים. אני לא מצפה שהשינוי יתרחש מיד, אבל המטרה שלי היא שלנשים יהיה ביטחון עצמי ושיבינו שיש להן יכולת לעשות כל דבר בלי תלות בגבר.
גם הילדים נפגעים מהאלימות ומחוסר השוויון. הם הולכים לאיבוד בין התרבות של הוריהם לבין התרבות הישראלית שבה הם גדלים. זה מוביל אותם לרצות לברוח מהמשפחות שלהם, כי ההורים שלהם לא יכולים להבין אותם. נוצר מעגל: ההורים לא מבינים את הילדים, והילדים לא מבינים את ההורים. הילדים מבולבלים, וזה מכניס אותם למצוקה נפשית, כי הם לא מקבלים את התרבות של המשפחה שלהם, ואין להם ביטחון במשפחה שלהם.
אני מנסה לחבר בין הצעירים למבוגרים כדי שיבינו אחד את השני. כך משפחות עתידיות ישתכנעו, ולנשים יהיה ביטחון. אני גם עושה לנשים מניקור ופדיקור, ותוך כדי הטיפול מספרת להן את הסיפור האישי שלי ושל המשפחה שלי, מה אמא שלי עברה ומה אני עוברת.
הנשים בקהילה נפגעות הרבה ולא סומכות על אף אחד. הן מפחדות שהפרטים עליהן יגיעו לבני הזוג שלהן ולמשפחותיהם. אבל כשהן רואות שאני נותנת בהן אמון ומספרת על עצמי, גם הן מתחילות לתת בי אמון ומספרות על עצמן דברים שלא סיפרו עד אז לאף אחד.
אני באה לבקר אותן בבית, שותה איתן קפה, ותוך כדי מתחילה לחשוף אותן לרעיונות האלו, ואחר כך גם מדברת על זה עם בני הזוג שלהן. אני מדברת שם רוב הזמן על מיניות. השיח על מיניות הוא מוזר וקשה בקהילה, כי מדובר בנושא רגיש שלא מצפים מאישה לדבר עליו.
זה תהליך, אבל אני לא מתחילה לדבר על זה מיד במפגש הראשון. אני מדברת איתם על מה זאת אהבה, מהי זוגיות עבורם, מהי אישה בעיניהם, מהם הדברים שחשובים להם בזוגיות. אני פותחת את הנושאים האלו בפניהם, ובסוף הם מבינים, גם אם התפיסה שלהם מאוד מסורתית כמו של דורות קודמים.
החיבור בין המסורת לבין התרבות העכשווית הוא מאתגר, אבל צריך להפריד בין המסורת לבין התרבות. המסורת עדיין מקבלת ביטוי בבית, שפה, אוכל, דת. יש דברים טובים שאפשר לשמור. אבל לגבי השוויון בין האישה לגבר, צריך לשבור את התפיסות המיושנות.
בדורות הקודמים לא היו לימודים ולא הייתה טכנולוגיה. אבא שלי היה עובד, ואמא שלי הייתה בבית וגידלה את הילדים. אבא היה מביא את הכסף, ואמא מקבלת את הכסף ומנהלת את הבית. אבל כיום זה לא ככה, שני בני הזוג עובדים.
באריתריאה לא רק ההורה מטפל בילדים, אלא גם השכנים, כולם מסביב עוזרים. אבל בישראל זה לא ככה, אין עזרה מבחוץ, לכן הגבר חייב לעזור לאישה בכל דבר בבית. חייב להיות שוויון גם בבית. שני בני הזוג מביאים את ההכנסה ומטפלים בילדים.
שיחות בין בני הזוג חייבות להתקיים לפחות פעם בשבוע, לדבר על הילדים ועל הזוגיות, להתייעץ בכל דבר. כיום, אם אישה רוצה יחסי מין עם הגבר, היא לא תגיד לו, אבל אם גבר רוצה יחסי מין, הוא יחייב אותה. אבל שני בני הזוג הם בני אדם, וצריך לכבד את הרצונות של כל אחד מהם. צריך לשבור את התפיסות המיושנות.
גם למדינה יש מה לעשות כדי לקדם את השוויון המגדרי. היא צריכה להתייחס ברצינות למי שבאה להתלונן, לתת שיקום לנשים ולגברים. לא רק לכלוא את הגבר, כי נשים מפחדות מבני הזוג וממה שייקרה כשייצאו מהכלא. צריך לתת לגבר שיקום וטיפול פסיכולוגי.
בתוך הקהילה יש גם סטיגמה על אישה שהתלוננה על הבעל ו"הכניסה אותו לכלא". לכן הממשלה צריכה לתת חסינות לנשים מאלימות. לתמוך בנשים מבחינה כלכלית ונפשית, לתת לילדים טיפול נפשי.
נשים זרות חיות בתוך הציבור הישראלי. אם אישה זרה חווה אלימות, זה משפיע על כל הציבור. האישה והילדים שלה צריכים לחיות חיים נורמליים כמו כולם. מגיע להם. המדינה צריכה לתת את אותם שירותים שהיא נותנת לנשים ישראליות שחוות אלימות במשפחה גם לנשים אריתריאיות.
אסמאית מהרציון היא מבקשת מקלט מאריתריאה, רכזת במחלקת הקו החם במוקד לפליטים ולמהגרים
