"חברים, הציור הזה למכירה עבור תרומה לאוקראינה לארגון/גוף לבחירתכם", כתבה האמנית זויה צ'רקסקי (46) בפייסבוק ביום שני שעבר, וצירפה ציור שציירה בזמן המלחמה. לא חלפו 40 דקות, וצ'רקסקי עידכנה את הפוסט וכתבה: "נמכר עבור תרומה לצבא אוקראינה".

"אני הייתי תורמת למשהו שפחות קשור לצבא", היא אומרת, "הבחירה למי לתרום הייתה של הרוכש".

הציור הוא ציור נוסף בסדרה "ילדות סובייטית", סדרה מתפתחת שעליה היא עובדת בשנים האחרונות, והוצגה כבר בהצלחה רבה בארץ ובארצות הברית.

"זה ציור שפונה יותר לרגש", היא אומרת, "זאת ילדה שמסתכלת בחלון. בציור הראשון היא רואה את אמא שלה בתחנת רכבת חשמלית. חזרתי על אותה סצנה, אלא שהפעם הילדה שעומדת ליד החלון רואה טנק. זאת סדרה שמאוד מבוססת על קייב. כל זיכרונות הילדות שלי משם, ואני חוזרת לשם כל שנה. בפעם האחרונה הייתי שם בנובמבר".

נסיעה שלה לקייב עם בתה תועדה בסרט ששודר בכאן 11 וזמין לצפייה ברשת.

זויה צ'רקסקי. "שום מאבק בין מזרח למערב לא מצדיק את הפשעים האלה" (צילום: אלבום פרטי)

צ'רקסקי היא אחת מהאמניות הישראליות המצליחות ביותר, אמנית בינלאומית שהציגה, בין השאר, במוזיאונים ובגלריות במוסקבה, בברלין ובניו יורק. נוסף על התשבחות שזכתה להן על יצירתה, העיסוק הנרחב והלא שגרתי שלה בסמלים ובדימויים טעונים, בהם הטלאי הצהוב וקריקטורות אנטישמיות, וביחס לעולות מרוסיה עוררו עליה מבקרים רבים. היא לא נבהלת. "אני אף פעם לא חושבת על המקום שלי ביחס למיינסטרים. לפעמים הדעות שלי הן במיינסטרים, וזה דווקא כיף. אני לא בת 16, אני לא שואפת להיות מחוץ למיינסטרים בכל מחיר".

המבצע לחילוץ אחותה

היא עלתה לישראל כשהייתה בת 15, אבל חלק ממשפחתה נשאר באוקראינה. מאז פרוץ המלחמה, היא הייתה עסוקה במאמצים לחלץ את אחותה וילדיה מקייב. "תוך לילה אחד זה הפך להיות נורא קיצוני ונורא מהר", היא מספרת, "אף אחד לא ציפה שזה יגיע לכזאת הסלמה".

אחותה קיוותה שאם תצא עם ילדיה מקייב, תוכל להגן על משפחתה. "הם נסעו לכפר, כי שם רגוע יותר. בשלב כלשהו נהיה ברור שגם בכפר אי אפשר להישאר, אז הם היו צריכים לצאת מאוקראינה". וצ'רקסקי התחילה לתפעל מרחוק את מבצע החילוץ.

"לא ממש היה ברור איך יוצאים, כי בכל פעם כביש אחר נסגר. הם היו צריכים לנסוע למדינה שיש בה נציגים של הסוכנות היהודית ולהגיש מסמכים לעלייה. בסוף הם הגיעו למולדובה, וזה היה מבצע, כי זה מקום עם המון פליטים, ואף אחד לא יודע כלום. המצב קיצוני, אז אין חוקים של איך לעשות את זה".

איך עזרת להם?
"ניסיתי לכוון אותם דרך הטלפון ודרך כל מיני גורמים בארץ, והייתי איתם על הקו כל הזמן".

יש לך עוד משפחה באוקראינה?
"כן, הגברים נשארו שם. הם לא התגייסו לצבא כי הם מבוגרים יותר, ואני בקשר איתם. חלקם בקייב וחלקם במערב אוקראינה. בקייב הם כל הזמן במקלט, כלומר במרתף הבניין. בקושי יוצאים משם. במערב אוקראינה יותר רגוע. יש שם קצת הפצצות אבל לא טנקים ברחובות. אבל יש המון פליטים שמגיעים לשם".

"כל דבר שאני חווה מעורר יצירה"

חילוץ הפליטים והבאתם לישראל הפך את המשבר באוקראינה מעניין לאומי לעניין אישי עבור צ'רקסקי. "קשה לי כרגע לראות את התמונה המלאה, כי אני מאוד עסוקה באחותי ובמשפחה שלה. אבל אני לא מופתעת מזה שישראל מתנה את קליטת הפליטים בתשלום כספי. זה פשוט מקומם שקבעו מחירים כאלה ותנאים כאלה".

ציור של זויה צ'רקסקי בסדרה "ילדות סובייטית", 2022. "אני מקווה שהמלחמה תסתיים, אבל ההרגשה שלי לא טובה"

כמי שחיה באוקראינה עד 1991, ומאז בישראל, קונפליקטים ומתחים הם לא עניין חדש עבורה. "כל דבר שאני חווה מעורר יצירה. אין משהו שמדכא אותי. זאת הדרך שלי להתמודד עם החיים".

על מה את עובדת עכשיו?
"על כלום. אני במבצעי חילוץ. אני גם לא זוכרת על מה עבדתי לפני זה".

 מה הדבר האחרון שהצגת?
"יש פרויקט חדש שהתחלתי לעבוד עליו בעקבות נסיעה שלי לניגריה, שתכננתי הרבה זמן והרגשתי שאני בשלה סוף סוף לעשות. במקביל אני ממשיכה את הפרויקט של 'ילדות סובייטית'. אבל עכשיו אני לוקחת הפסקה, כי אני צריכה להסתכל על זה מחדש בגלל האירועים".

"כל הנושאים שעולים לכותרות עכשיו הם נושאים שאני עוסקת בהם מילדות. השכונה שבה התחילה הפלישה לקייב היא השכונה שבה גדלתי, אובולון. אני מסתכלת על הציורים האלה, ובכל המקומות שציירתי יש מלחמה עכשיו".

"שיעור אמנות", ציור של זויה צ'רקסקי בסדרה "ילדות סובייטית", 2022. "טוב שהמורה שלי לא רואה את כל זה"

בשבוע שעבר פרסמה בפייסבוק גם ציור של שיעור אמנות, וכתבה: "המורה שלי לציור, ארקדי מילקוביצקי, נפטר חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה הארורה הזאת. אתמול נודע לי שבית הספר לאמנות בו למדתי נפגע מההפצצות של רוסיה. אני עדיין מבכה את מותו של המורה שלי, אבל טוב שהוא לא רואה את כל זה".

"השלטון הרוסי מנהל משחק מלוכלך עם הגעגועים לברית המועצות"

מה לדעתך יכול לסיים את המלחמה?
"מצאת את מי לשאול, מה אני לברוב (שר החוץ הרוסי)? אני מקווה שהמלחמה תסתיים, אבל ההרגשה שלי לא טובה. זה יכול להימשך הרבה זמן, ופוטין יכול גם פתאום להפציץ תחנת כוח ולהרוג את כולנו. לפני הפלישה היה מקום לדבר על החלק של המערב, אבל שום מאבק בין מזרח למערב לא מצדיק את הפשעים האלה.

"צבעונים אדומים", ציור של זויה צ'רקסקי בסדרה "ילדות סובייטית", 2019

"עצמאי", ציור של זויה צ'רקסקי בסדרה "ילדות סובייטית", 2019

"השלטון הרוסי מנהל משחק מלוכלך עם הגעגועים של העם לברית המועצות הקומוניסטית, ומשתמשים בדימויים נאציים, אבל זה לא מתוך אידיאולוגיה, זה רק יחסי ציבור. זה מה שמקומם אותי. לפני המלחמה הייתה לי ביקורת על הניסיונות של קייב להתנער מהעבר הקומוניסטי שלה, אבל מה שרוסיה עושה זה נזק בלתי הפיך. הם הזנו את כל הסמלים הסובייטיים ואת כל הנוסטלגיה הסובייטית. הם חיסלו את זה".

מה בכל זאת נותן לך תקווה?
"כשאני קמה בבוקר אני בודקת אם מישהו כבר רצח את פוטין. יש לי פנטזיה שסרגיי שויגו (שר ההגנה של רוסיה) רוצח את פוטין, ואז נהיה נזיר פרובוסלבי".

מה עם אחותך והמשפחה שלה?
"הם אצלי".

הם מתכוונים לחזור לאוקראינה?
"הם כרגע בהלם, אני די מחליטה מה הם יעשו. אנחנו לא עושים תוכניות גדולות להמשך. מתקדמים צעד-צעד".

איך קיבלו אותם?
"החוויה בטיסת הקליטה הייתה מדהימה. ראו שאכפת למי שקיבל אותם. זה הפתיע אותי. הוא באמת רצה לעזור. גם הסיוע מהמדינה די רציני".