פאבל קזרין (38), עיתונאי מוערך באחד מגופי התקשורת הגדולים באוקראינה, הניח את תעודת העיתונאי שלו במגירה, בבוקר ה-25 בפברואר, 24 שעות אחרי הפלישה הרוסית, והצטרף לאחד מגדודי הביטחון האזורי בעיר מגוריו קייב.
קזרין, יליד חצי האי-קרים, ברח מביתו ב-2014, לאחר הסיפוח הרוסי, ועבר לקייב. מאז הוא מסקר את ענייניה הפוליטיים. בימים אלה הוא נמצא במוצב במרכז העיר, ממנו הוא מספר ל'דבר' על היערכות כוחות המילואים לגרוע מכל; על אלפי המתנדבים שמגיעים לעיר; על החנויות שעדיין פתוחות; ועל המהפך בתדמיתו של הנשיא ולדימיר זלנסקי.
"המכסות בגדודים מלאות עד אפס מקום"
הכוח של קזרין שומר על אחת מהכניסות הראשיות לעיר, שעלולה בעתיד להיות ציר פלישה של הצבא הרוסי. הגדודים החלו, לדבריו, להתארגן לפני כמה חודשים, ובמידה ותהיה פלישה, הם יצורפו לאחד הכוחות שכבר נלחמים בפאתי העיר.
"הכוחות האזוריים", הוא מסביר, "הם כוחות חמושים שמסתובבים ברחבי העיר ושומרים על הסדר. אנחנו מאפשרים לחיל הסדיר להתעסק בלוחמה בזמן שאנו שומרים במחסומים ונקודות המעבר; נאבקים בבוזזים שמתנפלים על דירות שתושבים עזבו; וביחידות מודיעין רוסיות שפועלות בתוך העיר. אנחנו כמו כוח שיטור ששומר על הסדר הציבורי.
"ההצטרפות לכוחות הביטחון האזוריים", הוא מספר, "הפכה מחובה לפריווילגיה. אנשים נדרשים לשחד פקידים רק כדי שיקבלו אותם לשורות הגדודים, אני לא צוחק. המכסות בגדודים מלאות עד אפס מקום. פשוט אומרים לאנשים: 'תשאיר את הפרטים שלך, ניצור איתך קשר'".
"העיר מכינה עצמה להיות שדה קרב פעיל"
הקרבות באזור מתנהלים במספר מוקדים בצפון מערב העיר – בעיירות ירפין, הוסטומל וגורניצה, היושבות על ציר מרכזי שאליו עתיד להיכנס – לפי פרשנים מערביים ותמונות לוויין – כוח צבאי רוסי של עשרות אלפי חיילים.
"אלה יישובים שנמצאים במרחק של כחצי שעה נסיעה ממרכז העיר", אומר קזרין. "בעיר עצמה עדיין לא נרשמו קרבות, פרט להיתקלויות עם כוחות ביון, או עם מתסיסים מקומיים שפועלים מטעם הרוסים.
"נכון לעכשיו, הרוסים חווים בעיות לוגיסטיות בהתקדמות הכוחות המשוריינים שלהם. השיירה שאמורה לנוע לכיוון העיר תקועה רק באזור הצפוני, ולא מצליחה, למיטב הבנתנו, לפרוץ את הכביש, להתפזר למספר נתיבים ולהרים מצור על העיר".
מצור ופלישה הם תסריט סביר?
"לדעתי, איפשהו בהמשך, בתוכנית הפלישה הרוסית, יש כוונה להרים מצור ואף לפלוש לעיר. אנחנו מתכוננים לאפשרות הזו, אבל כרגע הם לא ממוקמים בנקודה שמאפשרת להם את זה".
איך נראות ההכנות למקרה שתהיה פלישה לעיר?
"העיר כולה מכינה את עצמה להיות שדה קרב פעיל. הצפי הוא שיתחוללו פה קרבות בכבישים וברחובות. לכן שמים מוקשים, שמים מחסומים, קיפודים נגד טנקים ושוחות נחפרות בכל פינת רחוב.
"מרגע שהתחילה הפלישה, מאות אלפיי אנשים התחילו להגיע ללשכות הגיוס, בהם עשרות אלפי אוקראינים שהגיעו במיוחד מחו"ל. בהתחלה היה מחסור גדול בציוד הגנה, כמו קסדות ואפודים, אבל כיום הדברים מסודרים בהרבה. הכוחות מפוזרים בצורה מתוכננת והעיר מוכנה למלחמה. מיום ליום, העיר הופכת להיות פחות ופחות נגישה להסתערות רוסית".
"יש מתנדבים שמטפלים בחיות הבית"
בשבוע האחרון מגיעים דיווחים תמונות קשות של ההימלטות תושבים מפאתי קייב. מה קורה איתם?
"קודם כל בורחים לתוך העיר קייב, מכיוון שכל הדרכים מערבה וצפונה חסומות על ידי הרוסים. כל מי שיכול בורח כרגע למערב המדינה, ואם הוא יכול, גם מחוץ למדינה. אני לא יודע להגיד אם היותר מבוגרים, באופן יחסי, בוחרים להישאר בעיר מסיבות של מחלות או היעדר כוחות פיזיים/נפשיים. השיקול שעומד היום בפני תושב ממוצע בקייב הוא רק אם יש לו קרובי משפחה – בערים אחרות במערב המדינה, או מחוץ למדינה – שיהיו מוכנים לקבל אותו. אם יש, הם יעזבו. אבל לעיר גם מגיעים מתנדבים – אוקראינים ושאינם אוקראינים. בעיר פועלים אלפי מתנדבים".
מה הם עושים?
"יש כאלו שעוזרים לאנשים להתפנות מאזורי קרב; אחרים עוזרים לצאת מהעיר; מסתובבים בתחנות הרכבת ובמקלטים ובודקים את שלום התושבים; יש מתנדבים שעוזרים לכוחות הביטחון באוכל וציוד; ויש אפילו מתנדבים שעוסקים בטיפול בחיות בית של אנשים שהתפנו, ולא יכלו לקחת איתם את חבריהם על ארבע".
"אזעקות נשמעות בעיר כל הזמן"
לדברי קזרין, בימים האחרונים רוסיה שינתה אסטרטגיה: "מהתקפה על בסיסים צבאיים במטרה להשליט טרור, מתוך מחשבה שהאזורים הקרובים יותר לרוסיה פשוט ייכנעו, הם פנו למתקפה ישירה על מוקדים אזרחיים. רואים את זה בכל המדינה וגם כאן בקייב".
הלחימה בשבוע האחרון אמנם התמקדה בכמה אזורים וערים מסוימות, אבל ההפצצות הרוסיות, בטילים ומטוסים, מתרחשות בכל המדינה כל הזמן, גם בגבולות המערביים לא רחוק מפולין והונגריה.
"כל מקום שבו ניתן להרוס שדה תעופה או בסיס, יש מלחמה", אומר קזרין, "אבל נראה שבימים האחרונים בכל מקום שבו נהרסו התשתיות הצבאיות, הרוסים עברו להפגזות מכוונות על שכונות. בחרקיב, מריופול, צ'רניגב וסומי מפציצים כל הזמן. בקייב עדיין לא ראינו כזה כוח אש, אבל אזעקות נשמעות כל הזמן מכיוון שהרוסים מפציצים בטילים חכמים שעפים בשמים".
היו דיווחים על כך שהרוסים לא נותנים לתושבים להתפנות ויורים על מתפנים.
"השבוע נהרגה משפחה שנפגעה מטיל בזמן שעברה במסדרון הפינוי. יש גם ירי על בתים ומשפחות שנקברות תחתיהם. המצב באמת נורא. הרוסים יורים על אמבולנסים, רכבי חילוץ מסומנים ורכבי הסעות של מתנדבים. כמה חברים שלי ניצלו בנס לפני יומיים, לאחר שהאוטו האזרחי שבו נסעו הותקף בירי כבד מצד הרוסים. למזלם, כוח צבאי אוקראיני הצליח להשתחל פנימה וחיפה עליהם".
איך אתה מסביר את האגרסיביות הזו?
"צריך להבין את התמונה הרחבה יותר. רוסיה סיפרה לעצמה לאורך זמן שנאצים השתלטו על אוקראינה, והם כנראה באמת מאמינים בזה. ההנהגה שידרה לחיילים שלה שהאוקראינים יראו ברוסים משחררים וירוצו לחבק אותם. אחרי שבוע הם הבינו שזה לא קורה, וזה מסביר את האגרסיביות בתקיפה.
"בתפיסת עצמם, הרוסים מתחילים לראות את עצמם ככובשים, ולא כמשחררים. לאחר שבועיים של קרבות קשים, הרבה הרוגים משני הצדדים, הלחימה הופכת לאישית, עולים רצונות נקם. האבדות של הרוסים מסתכמות כבר באלפים, וזה ללא ספק מעלה את חמתם. לצערי, אנחנו נכנסים לתקופה שבה התקיפות על אזרחים רק יגדלו מיום ליום".
"בינתיים, רוב החנויות עובדות וגם בתי המרקחת"
איך נראים חיי התושבים בעיר?
"את אוקראינה עזבו כבר יותר מ-2 מיליון אנשים. לא ידוע כמה אנשים הפכו לפליטים בארצם, אין מספרים מדויקים, אבל לעניות דעתי כמות גדולה של נשים וילדים עזבו את קייב. זה דבר מאוד הגיוני, כי במידה ותהיה פלישה, האזרחים הם לא חלק מהפתרון הם חלק מהבעיה.
"בינתיים, רוב החנויות עובדות וגם בתי המרקחת. מבחר המוצרים הצטמצם משמעותית. מבחר של 50 סוגי יוגורט ו-40 סוגי לחם, כמו שהיה פה עד לפני שבועיים, לא תמצא. אבל כל מוצרי הבסיס – מקמח עד ירקות ומשקאות – אפשר למצוא ומחיריהם מפוקחים. הדבר היחיד שאסור הוא מכירת אלכוהול.
"בגדול, גם יש עדיין קורונה. לובשים מסיכות ומטפלים בחולים, אבל לא מתעסקים בה ברמה הציבורית. הרכבת התחתית ממשיכה לעבוד במסלולים מסוימים בחלק מהזמן. הרכבות מחוץ לעיר יוצאות מסביב לשעון כל הזמן".
"בזלנסקי נמצאו איכויות הנהגה שלא הכרנו"
איך היחס לנשיא זלנסקי?
"אני לא הצבעתי לו, וכעיתונאי הייתי ממבקריו החריפים, אבל בשבועיים האחרונים חוות הדעת הכללית כלפיו במדינה עברה שינוי גדול. עד תחילת הקרבות הוא נתפס כדמות חלשה, שמובלת על ידי המערב, ובמידה ותפרוץ מלחמה הוא יתקפל. התחזיות הללו לא התממשו.
"ולדימיר זלנסקי מוכיח את עצמו בתור מנהיג קשוח ובעל ביטחון עצמי שיודע למצוא את המילים הנכונות עבור האומה שלו בשעה הקשה הזו. באיש הזה נמצאו איכויות הנהגה שלא הכרנו עד כה, ספק אם הוא הכיר.
"דבריו בטלוויזיה בימים האלו מהדהדים גם את הציפיות הכלליות, וזו נקודה חשובה מאוד: כשהוא מופיע מול הקהל זה מרגיש שהוא מדבר את מה שמצופה ממנו להגיד: הוא מדבר על תקווה, אמונה בהמשך הדרך, אופטימיות; וביחד עם זה, דרישה הבלתי פוסקת מהמערב לתמיכה והתערבות. זה מה שאנשים צריכים לשמוע.
"נוסף על כך, במדינה נוצר קונצנזוס שבזמן המלחמה לא מנהלים ריבים פוליטיים, לא משנה מה הדעות שלנו, כך שניתן להגיד בביטחון מלא שבימים אלו העם מאחורי זלנסקי".
