350 אלף תושבים בלי חשמל, בלי גז, בלי מים בברזים, בלי תשתיות חימום, בטמפרטורות שנופלות בלילות למינוס 10, ונעות במהלך היום סביב מינוס 6. זה המצב בעיר מריופול, בדרום מזרח אוקראינה, הנתונה מאז היום ה-11 למלחמה, תחת ירי בלתי פוסק של ארטילריה וחיל האוויר הרוסיים.

"אני רואה אנשים שמפרקים את מערכות החימום בבתים שלהם כדי להוציא מהן מים", מספר ל'דבר' תושב העיר, פטרו אנדרושנקו. בימים האחרונים הוא מסתובב בעיר, מתעד את הפגיעות של הצבא הרוסי בשכונות העיר ומשתדל לעזור היכן שצריך.

"אני יודע להגיד בוודאות שבכל נקודה אזרחית שהופצצה – מבית היולדות ועד לשכונות המגורים – לא הייתה נוכחות צבאית. אפילו לא קרוב. הלוחמים שלנו נמצאים בגבולות העיר".

ביומיים האחרונים, עבר אנדרושנקו ליד מספר מוקדי הפצצות, והוא מתאר: "נופלים עלינו פגזים וטילים בכל הגדלים והמשקלים האפשריים. ביום רביעי הופצץ בית יולדות בפצצה שמשקלה מעל חצי טון".

איך יודעים מה משקל הפצצה?
"אנחנו יודעים להגיד את זה כי היא השאירה אחריה בור בקוטר 10 מטר ובעומק 6 מטר. נוסף על כך, בית יולדות וכל מה שהיה מסביבו נהרס לגמרי".

בהפגזה נוספת, בשעת ערב ביום חמישי האחרון, הוטלה, לדבריו, פצצה במשקל של לפחות טון, במרכז העיר, במקום שהוכרז כנקודת התכנסות ואיסוף לפינוי הומניטרי. כשאנדרשנקו וחבריו הגיעו למקום לסייע, הם ראו את הבור שהותירה הפצצה – בור ברוחב 20 מטר, בעומק עד כ-12 מטר. "זה נמשך כל הזמן, בלי הפסקה. בימים הראשונים של המצור, הירי היה בשעות הערב והלילה, אך מאז יום שישי הוא מתחיל ב-6 בבוקר ופשוט לא מסתיים".

"אף אחד לא יודע להגיד כמה מתים יש לנו"

מריופול היא העיר השנייה בגודלה במחוז דונצק, שרובו נשלט על ידי רוסיה מאז 2014, באמצעות מיליציות מקומיות. בין העיר לבין הגבול עם רוסיה מפרידים פחות מ-60 ק"מ. ערב המלחמה ב-2014, התגוררו בעיר יותר מחצי מיליון תושבים, והיא נכבשה אז על ידי הרוסים לשלושה שבועות עד ששוחררה על ידי צבא אוקראינה.

במלחמה הנוכחית הפכה מריופול ליעד ראשוני: הכוח הרוסי הראשון, שתקף את העיר ממזרח ומצפון, הטיל עליה מצור חלקי ביום השלישי ללחימה. ביום חמישי האחרון, המצור הושלם עם הגעת הכוחות הרוסיים, מכיוון חצי האי קרים במערב.

בימי ההשתלטות הראשונים, כשהעיר עדיין לא הייתה נצורה, עזבו אותה, על פי הערכות אוקראיניות, יותר מ-200 אלף תושבים, רובם נשים וילדים. "אף אחד לא יודע להגיד כמה מתים יש לנו", אומר אנדרושנקו. "גופות שרועות ברחובות הראשיים ובסמטאות. אנחנו לא מפנים אותן מחשש להפגזות. אנחנו לא יודעים לספור את כל האנשים שנקברו מתים, או עדיין חיים מתחת לבניינים שהופגזו. אין לנו כלים לבצע את כל הפינויים, ואין זמן לגשת לכולם. אנחנו תחת הפגזות במשך כל היום והלילה.

"בהפסקת אש של כמה שעות, שנפלה עלינו בנס, משום שלרוסים נגמרה כנראה התחמושת, נספרו בבית החולים הראשי בעיר יותר מ-1,207 מתים, רובם ככולם כתוצאה מהלחימה. בקבר אחים במרכז העיר קברנו 70 גופות. מתחת לבניין שהתחלנו לפנות ביום חמישי מצאנו ליד גופות של משפחות, פעוט בן ארבע שהתייבש למוות.

"אני אומר את זה בלב כבד מאוד, אבל גם בתרחיש האופטימי ביותר, העיר שלנו תאבד, בסופה של המלחמה הזאת, יותר מ-10 אלפים מתושביה, וזה במידה וקצב האש ימשיך כך. ואני לא לוקח בחשבון מצב שבו לא יישארו פה מזון ומים ראויים לשתייה".

 

מערכת החימום העירונית קרסה

"אין באמת מילים לתאר את מה שקורה פה", הוא אומר, "כל הזמן משווים אותנו למצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. יש כמה דברים משותפים, אבל אגיד רק דבר אחד: בלנינגרד תמיד היו מים, כי הנהר חוצה את העיר.

"ודבר שני – בזמנים ההם, הבתים התבססו על מערכות חימום ביתיות. אצלנו העיר מחוממת במערכת חימום עירונית, מרכזית, ששבקה. אנשים ישנים בדירות ובמרתפים עם מעילים, כי אין דרך לחמם אותם.

"נוסף על כך צריך להזכיר שלנאצים לא היו אמצעי אש קטלניים כמו שיש לרוסים כיום, ובהם הם מפציצים את העיר שלנו".

"המסדרון ה'הומניטרי' הפך למסדרון קבורה"

כל יום בשבוע האחרון, הוא מספר, החל בהודעה על פתיחתו של מסדרון הומניטירי. את ההודעות מהמטה הכללי בקייב מקבלים המטות הצבאיים במחוז מריופול, ומשם הן מועברות לעיר – לפיקוד האזורי בתוכה, למפקדים הצבאיים ולמרכזי הסיוע, שיודעים לארגן אלפי אנשים לפינוי ולהכניס לעיר ציוד.

"זו מערכת מורכבת והיא עובדת", אומר אנדרושנקו, "אבל הסיפור של המסדרון ההומניטרי הוא שקר מוחלט. בכל פעם שיש הכרזה על מסדרון כזה מתחילה התכנסות בשלוש נקודות שונות ברחבי העיר כדי לארגן שיירות. זה תמיד מתחיל בשעתיים של שקט, שבהן אין ירי בכלל, ואז הצבא, כוחות המתנדבים של המשמר האזורי וארגוני הסיוע מרכזים אנשים, אוספים כלי תחבורה ומארגנים לשיירות את הכניסות והיציאות מהעיר.

"ביום רביעי, ברגע שאנשים כבר עלו על האוטובוסים התחלנו לקבל התרעות מהמודיעין האוקראיני על כך שיש ירי על הציר, שאורכו כ-200 ק"מ, ונמשך מערבה לכיוון העיר זארפרוז'יה. הם הודיעו שהרוסים יורים טילים במרחק 100 ק"מ מהעיר, פוגעים בכביש והופכים את היציאה והכניסה למסוכנות. הרוסים כמובן אומרים שהם לא יורים בעיר, ושהם לא מבינים על מה המהומה, אבל אנחנו קיבלנו החלטה לא להוציא שיירות בכלל, והכנסנו את התושבים חזרה למקלטים.

"בסופו של דבר הסתבר שצדקנו. בשעה 12 בצהריים על הדקה, ברגע שבו האוטובוסים היו צריכים להיות מלאים בנשים, פעוטות, זקנים ונכים שממתינים לצאת, הכביש החל להיות מופגז. המסדרון 'ההומניטרי' הפך למסדרון קבורה".

ביום שישי האחרון, ניסו הכוחות להוציא מהעיר תושבים במסלול אחר (בכיוון צפון). הלוחמים פינו, לדברי אנדושנקו, מוקשים ומכשולים נגד טנקים וסידרו כוחות בצד הדרך, אך איך שהמסלול הוגדר נקי למעבר, הוא עבר "שטיפה" ארטילרית מסוללה רוסית, שעמדה מחוץ לעיר, ועשרה טנקים ניסו לנצל את הפתח, לפרוץ קדימה לעיר. במקום שיירה הומניטרית, החל במקום קרב משוריינים אלים.

אם תושבים רוצים לצאת מהעיר באמצעים שלהם, בלי קשר לשיירות, זה אפשרי?
"בהתחלה הלוחמים שלנו אפשרו לאנשים שרוצים לצאת לעשות את זה בכלי רכב פרטיים, וליוו אותם כל עוד זה התאפשר. כ-2,000 איש יצאו ככה. אבל כבר באמצע השבוע הרוסים עלו על הנתיב הזה, הציבו מחסומים, מיקשו את הכבישים, ומספר כלי רכב שהגיעו למחסום רוסי חטפו אש מקלעים בלי אזהרה, אפילו לא הציעו להם לעצור ולחזור חזרה. זו אכזריות טהורה".

השיירה יצאה ועדיין לא הגיעה

מדי יום, מספר אנדרושנקו, יוצאת מכיוון זפרוז'ייה למריופול שיירה גדולה בת 30 אוטובוסים להוצאת תושבים ו-9 משאיות ענק עם מזון, תרופות, ציוד לתינוקות ומים. "השיירה יוצאת בכל מקרה, אם יש או אין ירי, ולרוב מופגזת על ידי טילי גראד או טנקים. זה קרה כמה פעמים השבוע. צריך להבין: לפני כל שיירה כזו יש משאית של הצלב האדום עם דגלים וסמלים.

"היום (שבת) יצאה לעיר שיירה עם 90 טון מזון וציוד רפואי, אחר שהבטיחו שתהיה הפסקת אש, ולמיטב הבנתי, עכשיו ערב והיא עדיין בדרך".

ארדואן, שומע? במסגד נצורים אזרחים תורכיים

אנדרושנקו מספר גם, שלעיר הגיעה לפני ימים אחדים קבוצה של כמה עשרות אזרחי תורכיה, בהם ילדים, שעבדו בחברה פרטית באזור. הם לא הצליחו לעזוב את העיר ומצאו מקלט במסגד העירוני. תושבים בעיר מנסים להעביר את הידיעה על כך הלאה לרשויות, כדי שתגיע לתורכיה.

"אנחנו יודעים שלארדואן יש  קשרים חמים עם פוטין", הוא אומר, "אבל האם הוא יודע שהצבא של פוטין מפציץ את המסגד העירוני בעיר? המסגד נמצא בלב מוקד ההפצצות ב-24 השעות האחרונות ויש בו אזרחים שלו. אולי אם בתורכיה יידעו שהם פה, ארדואן יתערב, ואז יוכל להיווצר פה מסדרון הומניטרי אמיתי, שיעזור לשאר תושבי העיר. לכן אנחנו מנסים להוציא את הידיעה  הזו החוצה לעולם".

גם מישראל הוא מבקש לשמוע את מה שקורה בעיר. "אנחנו מכירים את מערכת היחסים שלכם עם רוסיה. אין לנו תלונות לישראלים, אלא להנהגה. משמח אותנו לשמוע שישראלים רבים יוצאים להפגין נגד רוסיה ולוחצים על השלטון שלכם להתערב. ההיסטוריה היהודית של העיר בת מאות שנים והפזורה היהודית מהעיר נמצאת כיום ברובה בישראל. יחד איתם התחלנו בשנים האחרונות בשיקום בית הכנסת של העיר, שנחרב כולו על ידי הנאצים, ולצערי תכף יחרב בשנית על ידי הרוסים".