החודש מלאו ארבע שנים לפסק דין הטיפים, בו נקבע שהכנסתם של מלצרים מטיפים מהווה שכר עבודה לכל דבר ועניין, המזכה אותם גם בתשלום זכויות סוציאליות מהמעסיק, פנסיה וביטוח לאומי. ד"ר יוסי רחמים מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, מומחה לדיני עבודה ונציג ציבור בבית הדין הארצי לעבודה, סבור כי במקרים מסוימים הגיע הזמן להחיל את פסק הדין גם על עובדים בענפים אחרים בהם נהוג לשלם טיפים – כגון ענף התיירות, שנפגע קשות בתקופת הקורונה.

הקורונה טרפה את הקלפים

מה הוא בעצם פסק דין הטיפים?
"הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שיש דבר כזה 'חוק הטיפים', אבל למעשה מדובר בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מ-2018. לפני הפסיקה נהוג היה ששכרם של המלצרים שולם מכספי הטיפים בלבד, ורק אם היה נמוך משכר המינימום – המעסיקים היו משלימים להם מכיסם לגובה שכר המינימום. בתלוש השכר של המלצרים הופיע שכר המינימום בלבד, ולמעשה את כל היתר הם השתכרו ב'שחור'.

"לאורך שנים רוב העובדים והמעסיקים היו מרוצים מההסדר הזה. המלצרים בישראל הם ברובם צעירים ולא תמיד חושבים על העתיד, על צבירה פנסיונית וזכויות סוציאליות, והעדיפו כסף זמין ביד. המעסיקים יכלו לממן כך את שכר העובדים שלהם – בלי להוציא שקל אחד מכיסם. למרות זאת, לאורך השנים היו גם עובדים שנפגעו מההסדר הזה, ובחרו לתבוע את המעסיקים על הפרשי שכר, או את הביטוח הלאומי בדרישה להכרה בהכנסתם הכוללת במקרים המזכים אותם בקצבאות.

"בתי המשפט פסקו פעם ככה, ופעם אחרת. אבל ערב פרישתו, החליט הנשיא היוצא של בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, לעשות סדר בנושא, פעם אחת ולתמיד".

מה קבע פסק הדין?
"בית הדין קבע בפסק דינו את מה שכולנו ידענו תמיד – שמתן הטיפים למלצרים בישראל לא נעשה אופן וולונטרי, ומרצון חופשי של הלקוחות. אלא הוא נוהג מושרש היטב בחברה הישראלית. מעין 'נורמה חברתית' מחייבת, שהפרתה גוררת סנקציה של ביוש. בתחתית החשבונית כתוב במפורש 'לא כולל שירות' ומצופה ממך לשלם. אם אתה לא משלם זה נתפס בעייני החברה כגסות רוח או כקמצנות".

ד"ר יוסי רחמים (צילום: אלבום פרטי)

מה המשמעות המשפטית של הקביעה הזאת?
"בית הדין קבע שבגלל שאינם וולונטריים אלא חלק מובנה מהתשלום, הטיפים הם למעשה הכנסה של המסעדה, ולא הכנסה של המלצרים. והמסעדה צריכה לדווח עליה לרשויות כחוק, ככול הכנסה שלה. מכאן גם נובע שהמסעדה יכולה לשלם למלצרים את שכרם מתוך הכנסתה זו, כלומר מהטיפים שנתנו הלקוחות. המשמעות היא שזה גם הסכום שצריך להופיע לעובד בתלוש השכר שלו, וממנו צריכה המסעדה להפריש לעובד את כל זכויותיו, כמו הפרשות לקופת פיצוי פיטורים ולפנסיה. וזה גם יהיה השכר המבוטח על ידי המוסד לביטוח הלאומי, לצורך קביעת דמי האבטלה, לדוגמה".

איך הושפע ענף המסעדנות מפסק הדין בארבעת השנים האחרונות?
"פסק הדין התקבל ברוח סוערת. מסעדנים ניבאו נבואות זעם על חורבן הענף, בגלל שלמעשה דרשו מהם להפסיק לעבוד בשחור. גם בקרב המלצרים הייתה התמרמרות, כי מי רוצה לשלם מס הכנסה? רבים רצו להמשיך לעבוד בשחור.

"בסופו של דבר כולם הבינו שזה לא נורא כמו שהם חשבו. המעסיקים גילו בפסק הדין פרצה, 'התניה חורגת' שהפכה למעשה לברירת מחדל, לפיה הם יכולים לשלם את הזכויות הסוציאליות והפנסיה של העובדים מתוך כספי הטיפים שהם מעל לגובה שכר המינימום. זה אומנם מותנה בהסכמת העובד, אבל בענף שכזה קשה מאוד לעובד לסרב לדרישת המעסיק.

"מה שבאמת טרף את הקלפים והבהיר את החשיבות של פסק הדין הזה – היה משבר הקורונה. ענף המסעדנות ספג מכה קשה וכל עובדיו יצאו לחל"ת לתקופות ממושכות. המדינה שילמה דמי אבטלה לעובדים אלו באמצעות הביטוח הלאומי בהתאם לגובה השכר המבוטח. ואז המלצרים הבינו בעצם איזה חסד עשה איתם פסק הדין: בתלושי השכר שלהם הופיע שכרם האמתי, ולא שכר המינימום כפי שהיה בעבר, כשרוב משכורתם שולמה בשחור. כך הם קיבלו דמי אבטלה על השכר המלא. הרבה יותר ממה שהיו מקבלים לולא הפסיקה. זה דבר שהציל הרבה סטודנטים וצעירים בתקופת הקורונה".

ההבדל בין מוביל דירה למדריך טיולים

למרות שמקובל היום לתת טיפים במגוון ענפים, עובדי הובלה, שליחים, עובדי מספרה, עובדים בבתי מלון ותחומים רבים נוספים, בפסק הדין כתבו השופטים מפורשות כי הוא חל על נותני שירותים בענף המסעדנות בלבד.

אתה סבור שיש להחיל אותו על ענפים נוספים?
"אני לא סבור שבכל הענפים נכון בהכרח להתייחס לטיפים כאל שכר. צריך לבחון באלו מהענפים הטיפ הוא מעשה וולונטרי, שנתון באמת להחלטת הלקוח שבוחר האם להעניק לנותן השירות מתנה עבור שירותיו הטובים. יש לבחון היטב בכל ענף האם מתן הטיפים הוא – כפי שהגדיר זאת בית הדין הארצי – 'נוהג מושרש היטב, העולה לכדי נורמה מחייבת שהפרתה גוררת סנקציה חברתית'."

איך מתבטא ההבדל בפועל?
"לדוגמה, על אף שלקוחות רבים נותנים טיפ לשליח שהביא להם הביתה את האוכל שהזמינו, אחרים בוחרים שלא לעשות זאת. גם מובילים של מעברי דירה מקבלים לעיתים טיפ, ולעיתים לא. לפעמים נרצה לצ'פר גם את עובד שטיפת הרכבים אחרי שמסרנו לו לניקוי רכב מלוכלך במיוחד. במקרים האלה מדובר על פי רוב בכסף קטן, לא משמעותי. ולא מופעל על הלקוחות אותו לחץ חברתי לתת את הטיפ בכל מקרה. אני חושב שזה בסדר לראות בטיפ במקרים כאלה כמתנה מהלקוח, שהיא לא חלק מהכנסת העובד מהמעסיק – כלומר לא חלק משכרו.

"לעומת זאת, צריך לזהות גם את הענפים שבהם הנוהג כן מושרש היטב, והטיפ הוא לא באמת וולונטרי. "למשל, כל מי שערך אירוע יודע שמנהל האירועים אומר לו תמיד שבסוף האירוע 'נהוג' לתת טיפ לשף, למנהל האירוע ולמלצרים. על פי רוב זה נאמר מפורשות או אף נכתב בהסכם. בעל האירוע לא נותן את הטיפ לשף בסוף האירוע כי הוא הכין בהכרח אוכל איכותי באופן יוצא דופן, או כי המלצרים נתנו שירות מעל ומעבר. אלא כי זה פשוט נהוג. אתה לא רוצה להיות בעל האירוע שיספרו עליו שלא שילם את הטיפ בסוף. אז אתה משלם. זה לא ממש רצון חופשי".

דוגמה נוספת בה בחר להתמקד במאמר שפרסם לאחרונה יחד עם המשפטן צלאח אבו עמשה, היא תחום הטיולים המאורגנים בארץ ובחו"ל. "זה ענף בו קיים ה'נוהג' שבסוף כל יום טיולים התיירים משאירים למדריך הטיולים ולנהג האוטובוס טיפ שנע בין 3–5 יורו או דולר לאדם שמתחלקים בין המדריך ונהג ההיסעים" אומר רחמים.

לדבריו לא מדובר במחווה של "רצון טוב" מצד התייר, או בתשלום שהוא וולונטרי. "באתרי חברות התיירות נכתב במפורש ש'המחיר אינו כולל טיפ למדריך הטיולים ולנהג'. גם המדריך אומר בסוף היום בלי להתבייש ש'נהוג לתת טיפ', ויוצר מעין אי נעימות. זה נוהג מושרש בכל העולם ולא רק בישראל. העניין הוא שגם חברות התיירות וגם העובדים מכלכלים ומחשבים מראש את השכר שלהם בהתבסס על הטיפים. אם קבוצת התיירים מונה 40 אנשים, 4 דולר בממוצע לאדם – זה 160 דולר ליום. זה ממש חלק משמעותי מהשכר".

פסיקות סותרות בנושא

לדבריו הנושא הגיע כבר כמה פעמים בשנים האחרונות לבתי הדין לעבודה. באחד התיקים שנדון בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, תבע נהג היסעי תיירות ממזרח ירושלים את המעסיקה לתשלום הפרשי שכר. חברת התיירות טענה כי איננה צריכה להשלים את שכרו כיוון שהרוויח טיפים ועמלות מעסקים – ואף הפנתה לפסק דין הטיפים מענף המסעדנות. שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבלה את הטענה, וקבעה כי גם בענף התיירות ניתן להתייחס לטיפים כאל חלק מהשכר.

הקראת פסק הדין של השופט פליטמן לגבי טיפים בתחום המלצרות (צילום ארכיון: ניצן צבי כהן)

מנגד, בהליך מקביל ודומה שניהל מדריך טיולים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – הגיעה השופטת למסקנה הפוכה לגמרי, וקבעה כי פסק דין הטיפים אינו חל על ענף התיירות. על שני התיקים הוגשו ערעורים ובימים אלו הם ממתינים להכרעת בית הדין הארצי לעבודה – הכרעה שתשפיע ככל הנראה על הענף כולו.

בשני המקרים, מי שביקש להחיל את פסק דין הטיפים על ענף התיירות היו דווקא המעסיקים. האם מהלך שכזה צפוי להיטיב או להרע עם העובדים בענף התיירות?
"בתקופת הקורונה מדריכי הטיולים ונהגי אוטובוס התיירים היו במצוקה משמעותית. לא הייתה תיירות פנים ועוד פחות הייתה תיירות חוץ. כשהמדריכים והנהגים באו לקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי – ההכנסה שלהם נקבעה על סמך השכר המבוטח שלהם, שלא כלל את הטיפים.

"בשני המקרים הללו שנדונו בבתי הדין לעבודה, העובדים תבעו את המעסיק בטענה שלא שילם להם כראוי, והמעסיק טען שכספי הטיפים היו חלק משכרם. אם בתי הדין יקבלו את טענת המעסיקים ויחילו על ענף התיירות את פסק דין הטיפים – העובדים יוכלו לבחון את האפשרות להגיש תביעה גם נגד המוסד לביטוח הלאומי בדרישה שדמי האבטלה ששולמו להם בתקופת הקורונה ייגזרו משכרם האמתי, בדומה לתשלום שקיבלו המלצרים".

רחמים מסייג ומציין שבהליכים שכאלו עשויה להתעורר גם שאלת תום הלב של העובדים שעבדו בשחור לאורך שנים ארוכות, וכן שאלת תום הלב של מדריכי הטיולים שהעדיפו לעבוד במשך השנים כפרילנסרים, אבל תבעו בדיעבד  להכיר בהם כ'עובדים' ביחסי עובד-מעביד. עם זאת, אין לו ספק שהחלת פסק דין הטיפים גם על ענף התיירות ועל ענפים נוספים – בהם מתן הטיפ הוא נורמה מושרשת היטב ומהווה חלק אינטגרלי משכר העובדים – צפויה להגביר את הביטחון הסוציאלי של העובדים, ולצמצם את אי הוודאות של המעסיקים והחשש שלהם מפני תביעות.