המצוקה של יהודי אוקראינה עם הפלישה לרוסיה חשפה את יחסי הכוחות האמיתיים בעולם היהודי. משבר כזה דורש השקעה אמיתית – של כסף, משאבים ויכולת לשנע אנשים רבים בזמן קצר, ולא רק התבטאויות בפייסבוק, והעמיד במבחן את הארגונים והגופים השונים. בעוד ממשלת ישראל, הארגונים הממסדיים של העולם היהודי וארגוני החברה האזרחית הישראלים פעלו במהירות, התגובה של הארגונים החדשים בעלי האוריינטציה הפוליטית של יהדות ארה"ב היתה מצומצמת. בכך הם הפכו לפחות רלבנטיים באחד המשברים ההומניטריים החמורים שידעה אירופה, ובכלל זה היהודים שבה, מאז מלחמת העולם השנייה.

כחלק מעבודתי אני מנהל את קואליציית העמיות היהודית בישראל, רשת מקצועית של 450 פעילים שעוסקים בקשרי ישראל והתפוצות. לפני כחודש, ב-14 בפברואר, קיבלתי הודעה משירה שרז-זיק, מנהלת מכון גשר למנהיגות. "רציתי לשאול אותך אם נראה לך נכון שנעשה משהו ביחס ליהודי אוקראינה. נראה לי נכון וחשוב, מה דעתך?". התחלנו לשוחח על האפשרות לסייע לקהילות היהודיות בהיערכות למצב חירום, שאז חשבנו שרחוק מלהתממש. לא שיערנו שפחות משבועיים אחר כך נמצא את עצמנו מתמודדים עם מלחמה משתוללת עם אלפי הרוגים, ביניהם אזרחים רבים, ושני מיליון פליטים אוקראינים ברחבי אירופה, ביניהם יהודים רבים מאחת הקהילות היהודיות הגדולות בתפוצות.

בעשור האחרון התקבעה המחשבה שביטא השר לשעבר יוסי ביילין, לפיה "אין יותר יהדות מצוקה, אלא בשולי השוליים" (יוסי ביילין, סופה של יהדות המצוקה, ישראל היום, 2013). אך המציאות החדשה הזכירה לנו שאיום הפליטות לא נעלם מהנוף היהודי. בכל זאת, זיכרון הפליטות נטוע עמוק בישראל ובתפוצות. מעטים הם היהודים שמתגוררים כיום באותו מקום בו משפחתם התגוררה לפני מאה שנים. גם היום, ישראל היא מהמדינות עם האחוז הגבוה בעולם של תושבים שנולדו מחוץ למדינה, עם 21.2% ילידי חוץ, השיעור החמישי בגודלו במדינות ה-OECD אחרי מדינות מהגרים מובהקות כגון לוקסמבורג (47.3%) ואוסטרליה (29.9%). שבעים שנה מהקמתה, ישראל היא עדיין חברה של פליטים ומהגרים.

משלחות, תרומות, סיוע הומניטרי

המצב החדש-ישן הזה עורר באופן מידי את העולם היהודי והישראלי לפעולה רחבה ועוצמתית, לצד החברה האזרחית באירופה. בשבועות מאז החלה הפלישה הרוסית, אין כמעט ארגון או עמותה בישראל שלא נרתמו לסיוע למשבר, למרות המדיניות הפוליטית האמביוולנטית של הממשלה. עשרות (ואולי מאות) משלחות ישראליות שוגרו למדינות הגובלות עם אוקראינה במטרה לסייע בקליטת הפליטים על ידי ארגונים כמו הקהל, מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות ומועצת תנועות הנוער. גם ארגונים עסקיים וחברות הייטק תורמים סכומים גדולים, ומאתרים עובדים דוברי רוסית שיכולים לסייע במשלחות. בכל רחבי הארץ נאספות כמויות עצומות של ציוד, שחלקו מיועד לעולים שצפויים להגיע לישראל וחלקו נשלח לאירופה בסיוע הסוכנות היהודית וגורמים ממשלתיים.

אמנם בתחילת הלחימה מדינת ישראל פינתה את נציגיה מאוקראינה, אך מאז גם הממשלה נרתמת לסיוע בעוצמה רבה: מפעילות עובדי משרד החוץ בגבולות, תמיכה כספית של עשרות מיליונים דרך משרד התפוצות, הקמת בית חולים שדה, שליחת נציגי קליטת עלייה של הסוכנות היהודית, משלוחי תרופות ועוד. אלו מצטרפים לעשרות קמפיינים שגייסו מיליונים מאזרחים ישראלים לטובת הפליטים והקהילות היהודיות.

מתנדב מוורשה שהגיע לעזור לפליטים מאוקראינה בישיבת לובלין (צילום: דוד טברסקי)

גם יהדות התפוצות התגייסה באופן משמעותי. מנהיגי הקהילות היהודיות באוקראינה, כמו חב"ד ואחרים, בחרו להישאר בשטח הלחימה ולסייע למי שבחר להישאר או שלא יכל לברוח. בנוסף, ארגונים יהודים בינלאומיים כמו HIAS והג'וינט הקימו אוהלי סיוע בגבולות לסיוע הומניטרי, וגייסו מיליונים לטובת סיוע למשבר. בתי כנסת במולדובה, פולין ורומניה הוסבו למחנות פליטים. בכל רחבי אירופה, אלפי אזרחים פותחים את בתיהם לקליטת פליטים (כגון המיזם שממפה דירות לאכלוס פליטים).

הפדרציה היהודית בניו יורק גייסה כבר 5 מיליון דולר, ומיליונים נוספים כבר גויסו ע"י הארגונים הדתיים הראשיים כגון אגודת ישראל, האיחוד האורתודוכסי והתנועה הרפורמית. גם ארגונים קהילתיים של יהדות ארה"ב נרתמים למאמץ, ביניהם בולטת הדוגמה של ארגון 'חזון' שמלווה דרך מיזם 'הקהל' מאות קהילות יהודיות בעולם, וכבר הוציא מספר משלחות סיוע למולדובה.

המאבק למען יהודי ברית המועצות כחוויה מעצבת

בשנים האחרונות, נהוג להספיד את הארגונים הוותיקים של יהדות התפוצות, בטענה שהם כבר אינם רלוונטיים ולא מייצגים יותר את הדור הצעיר, זה שפחות רוצה חיבור לישראל או לחיים יהודיים ממוסדים. יש אמת בטענות הללו, אך במבחן התוצאה, אותם ארגונים, כמו הפדרציות, הג'וינט וה-ADL, מצליחים להוביל מהלך ענק ואפקטיבי.

מעבר ליכולת הארגונית והכלכלית, לפעילי הארגונים הוותיקים יש גם חיבור רגשי היסטורי עם יהודי מזרח אירופה. חלק גדול מההנהגה של אותם ארגונים לקחו חלק במאבק למען יהודי ברית המועצות בשנות ה-70, מאבק שהובל על ידי צעירי יהדות ארה"ב, ובמידה רבה היווה עבורם שלב מעצב בזהות היהודית הייחודית שמחברת בין ציונות, ישראל ואקטיביזם אמריקאי.

"רבים מאתנו היו מעורבים בתנועה לשחרור יהדות ברית המועצות. עשינו כל מה שיכלנו לעזור להם לצאת", סיפרה ננסי קאופמן, אישה מוכרת מאד בעולם הארגונים הקהילתיים היהודי ובעברה ראש המועצה הלאומית לנשים יהודיות, בראיון לפודקאסט Identity/Crisis של מכון הרטמן. "המצב הזה מזכיר לנו שאנחנו חיים בבועה. אנחנו דואגים מאוד לישראל. כשיש משבר בקהילה בארגנטינה ובפריז, או בכל מקום שבו יש אירוע אנטישמי כלשהו, ​​אז אנחנו מתעוררים לחיים. אבל אתה יודע, מה קורה באוקראינה, בברית המועצות לשעבר עם הקהילה היהודית, לא משנה איך זה יתפתח עכשיו, מה שקרה שם ב-30 השנים האחרונות זה ממש נס של שיקום החיים היהודיים. בשבילי, מעולם לא הרגשתי את היהדות באופן עמוק יותר, אפילו לא כשאני נוסעת לישראל, מאשר הרגשתי באוקראינה."

קבוצת נשים מהקהילה היהודית בניו יורק במצעד מחאה למען יהודי ברית המועצות, נושאות שלט עליו נכתב "שחררו את היהודים הסובייטים", 13 באפריל 1979 (צילום ארכיון: Peter Keegan/Keystone/Hulton Archive/Getty Images)

לעומתם, נראה שהדור הצעיר של יהדות ארה"ב מבולבל יותר. ארגונים רבים מחפשים איך להוביל ולהשפיע, אך הפעולה שלהם כרגע נראית מוגבלת. יש לכך שתי סיבות מרכזיות: האחת, מדובר במשבר בצד השני העולם, שהתמודדות איתו דורשת השקעת משאבים רבים, בעיקר תרומות. קשה לצפות מהדור העני ביותר, והראשון בעידן המודרני שעני יותר מהוריו, להכניס את הידיים לכיסים הרדודים ולסייע באופן משמעותי.

כתוצאה מכך, עיקר עוצמתם של הארגונים היותר צעירים היא ברשתות החברתיות ולא בגיוס משאבים, שינוע אנשים או קשרים בין לאומיים. המשבר באוקראינה חושף את החולשה היחסית של הארגונים שלהם ביחס לארגונים הוותיקים ביכולת להוביל מהלכים משפיעים. דווקא הצעירים שכן משויכים לארגונים ממוסדים יותר, כמו רשת ROI  של קרן שוסטרמן, מצליחים להרים מערכי סיוע משמעותיים ברמה בינלאומית.

כשכל נושא בעולם קשור לכיבוש, אין יכולת להגיב לסוגיה מורכבת

אבל המחסור במשאבים אינו כל הסיפור. היכולת להגיב למשבר באוקראינה דורשת גם יכולת לפעול בתנאים של חוסר ודאות וגמישות מחשבתית. אף עמותה בישראל לא הקציבה תקציב ייעודי לסיוע לפליטים אוקראינים, ובכל זאת רבות מהן פועלות במרץ. מנגד, המלחמה באוקראינה אתגרה את התפישות של ארגונים יהודיים רבים, בעיקר בשמאל הרדיקלי ובימין הקיצוני. אחרי שבשנים האחרונות אותם ארגונים דוגמטיים ידעו לספק תשובה כמעט מוכנה מראש לכל סוגיה בסדר היום העולמי, משבר אוקראינה תופס אותם במערומיהם.

ארגוני הימין הקיצוני, שהיו רגילים לתמוך בברית טראמפ-פוטין, מפוצלים בינם לבין עצמם, בין תמיכה בדיקטטור הרוסי ה'חזק' לעומת הנשיא האמריקאי ה'רופס'. לעומתם, ארגוני השמאל הרדיקלי רוצים באופן אינטואיטיבי לתמוך באוקראינה, אך מתנגדים לאימפריאליזם האמריקאי. ניתן לראות התייחסות מועטה של השמאל היהודי בארה"ב למשבר באוקראינה, כשחלק גדול מהתכנים שכן מתפרסמים קושרים בין המשבר באוקראינה לסוגיה הפלסטינית.

View this post on Instagram

A post shared by IfNotNow???? (@ifnotnoworg)

כדוגמה לכך ניתן להתבונן בארגון המוכר If Not Now, הפועל נגד הכיבוש בישראל. מאז הפלישה, בעמוד האינסטגרם של הארגון, שלו 42 אלף עוקבים, מופיעים בסך הכול ארבעה פוסטים שמתייחסים למצב באוקראינה, ומחציתם יוצרים השוואה בין המצב באוקראינה לבין המצב בשטחי יהודה ושומרון. כך למשל, בתגובה לגינוי שר החוץ יאיר לפיד של התקיפה רוסית, כתב הארגון "לפתע, ישראל מתנגדת לכיבוש צבאי אלים". כשכל נושא בעולם קשור לכיבוש, אין יכולת להגיב בצורה שקולה לסוגיה מורכבת וטעונה, שפוגשת את מדינת ישראל ואת העם היהודי באופן שונה ממה שהם היו רגילים.

החשש: משבר מנהיגות עתידי בעולם היהודי

במבט כולל, מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות הגיבו היטב למשבר. העם היהודי אינו נמצא במקום בו היה לפני 80 שנה: יש לו מדינה ריבונית, תפוצות משגשגות, גישה למשאבים רבים והשפעה פוליטית. עם זאת, צריך לדאוג מהיעדר הנוכחות של הדור הצעיר בהנהגת המשבר הנוכחי. המאבק עבור יהודי ברית המועצות בשנות ה-70 חישל את דור המנהיגים הבא של יהודי ארצות הברית. המשבר באוקראינה יכול ליצור את המנהיגות הבאה בקרב הדור הצעיר של היום. חוסר ההתייחסות אליו יכול להוביל למשבר מנהיגות עתידי, שייצור ריק חמור בעולם היהודי.

***

ברק סלע הוא סמנכ"ל מכון 'ראות'