תרומת החקלאים הממוצעת למחירי הפירות והירקות הטריים עומדת על 64%, לעומת 36% מהמחיר שנובע משרשרת התיווך החקלאי, כך לפי הוועדה הממשלתית לבחינת פערי התיווך.
משמעות הנתון היא שמתוך סל ירקות בשווי 10 שקלים, למשל, 6.4 שקלים מגיעים לחקלאים, ו-3.6 שקלים לרשתות. עם זאת, הנתון לא מצביע בהכרח על רווחיות חריגה בענף החקלאות, מאחר שהעלות של גידול הפירות והירקות גבוהה יותר מהעלות של שיווקם.
בוועדה, שהוקמה על ידי שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר, היו חברים נציגי משרדי החקלאות, הכלכלה והאוצר. במסגרת פעולתה הופיעו בפניה חקלאים, סיטונאיים וקמעונאים, והיא ניתחה 30 עמדות כתובות. לטענת החקלאים, הוועדה הוקמה כדי לתמוך ברפורמה שתוכננה, והיא לא אובייקטיבית.
הניתוח הכלכלי של הוועדה התייחס לכמה גורמים לאורך שרשרת הייצור: חקלאים (כולל בתי אריזה), סיטונאים ומשווקים, ובחן מה ההכנסה של כל גורם מהמחיר הסופי לצרכן.
לפי הנתונים שהציגה הוועדה, 90% מהפירות והירקות שנמכרים בישראל כיום מקורם בגידול מקומי. חלק ניכר מהמכירה של החקלאים לסיטונאים בשוק הסיטונאי נעשה ב'קונסיגנציה', כלומר, החקלאי נותר הבעלים של הסחורה עד למכירתה. מצב זה מטיל את עלות ההפסד, אם הסחורה לא נמכרת, על החקלאי.
המקטע הקמעונאי (רשתות השיווק) מתחלק לכאלה שמחזיקים מרכזים לוגיסטיים, וכאלה שנעזרים בסיטונאים. בדו"ח ציינה הוועדה שיש עלייה בתחרות בין המשווקים הגדולים בשנים האחרונות. לפי הניתוח שלה, ברשתות שמחזיקות מרכזים לוגיסטיים מחירי הפירות והירקות נמוכים יותר, ואילו המחירים הגבוהים ביותר נמצאו ברשתות שקונות בקונסיגנציה.
הבדיקה התבססה על 18 קמעונאי מזון גדולים ו-3 סיטונאים שנדרשו לספק דיווחים לוועדה. ההכנסה של החקלאים מתוך המחיר חושבה באופן תוצאתי, אחרי החסרת התרומה של הסיטונאים והקמעונאים מהמחיר המלא.
מהבדיקה עלה שבשלוש שנות המדגם החלוקה בין המקטע החקלאי למקטע הקמעונאי לא השתנתה מהותית. בדיקה שהזמין משרד החקלאות לפני כמה שנים הגיעה לתוצאה שונה במקצת: 60% לחקלאים, לעומת 40% לשרשרת התיווך.
לפי בדיקת הוועדה, הרווח התפעולי של הרשתות על פירות וירקות, כלומר אחרי ניכוי הוצאות, עומד בממוצע על 6%-7%, לעומת רווח של 3%-5% בשאר הפעילות של הרשתות.
ראשי ההנהגה החקלאית כתבו לשרים ליברמן ופורר: "השיקול שהנחה אתכם בבחירת חברי הוועדה הוא אישוש הנחותיכם רטרואקטיבית. חלקם מקורבים לשרים ואחרים רחוקים מלב העניין.
"אין מדובר ברפורמה לחקלאות אלא ברפורמת ייבוא והרס החקלאות. אנחנו קוראים לכם לחזור למשא ומתן ענייני ומקצועי, בתקווה ליצור יחדיו, הן לציבור החקלאים והן לציבור הישראלי בכללותו, את התוצאה המקצועית, ההוגנת וטובה ביותר".
על המכתב חתומים יו״ר נשיאות המגזר העסקי והתאחדות האיכרים דובי אמיתי, יו״ר מרכז השלטון האזורי שי חג׳ג׳, יו״ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ״ל תנועת המושבים עמית יפרח, מזכ״ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר, מזכ״ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום (אבו) וילן, ויו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים יעקב בכר.
יפרח הוסיף: "החץ נורה עוד לפני כינוס הוועדה והמסקנות היו כתובות מראש. החקלאי הוא לא הצד החזק בשרשרת הערך, ובוודאי לא הוא זה שמתעשר על חשבון הצרכנים. בטווח הארוך, היבואנים ישלטו בשוק והמחירים ילכו ויעלו, אבל אז פורר וליברמן כבר יהיו במקום אחר".
וילן: "ידוע לכל שירקות ופירות הם המוצר הכי רווחי במאזני הרשתות, אבל רק הוועדה לא שמעה על כך. מניתוח מספרי של הצבעות הממשלה, עולה שאם הרפורמה המתוכננת בחקלאות תצא לדרך במתווה הנוכחי, המשמעות היא ששלושת האזורים האסטרטגיים של ישראל, עוטף עזה והנגב, רמת הגולן והגליל העליון וגבול הלבנון, לא יוכלו להתפרנס מחקלאות, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. מדובר במחיר לאומי שאסור למדינת ישראל לשלם.
"מנכ"לים שספונים במשרדיהם, שלא מכירים את ענפי החקלאות, הלכו שולל אחרי עובדות לא בדוקות, שמשמעותן, אם ההמלצות ימומשו, היא נזק בלתי הפיך לאזרחי מדינת ישראל. אם לממשלה יש אומץ, שתאמר בקול רם שהיא מבינה שצעדיה מובילים לחיסול החקלאות הישראלית. האם בממשלה באמת חושבים שביום פקודה, כשהייבוא החקלאי מחו"ל ייפסק, יהיו בישראל מספיק גידולים ומספיק חקלאים לספק את התוצרת? אם התוכנית של משרד האוצר והחקלאות תצא אל הפועל, זה יהיה זה יום הכיפורים וההרס של חקלאות ישראל".
