בלב המדבר של טורקמינסטן יש בור, 70 מטרים קוטרו ו-30 מטרים עומקו, ובו בוערת אש כבר למעלה מ-50 שנים. קבוצת גיאולוגים סובייטים נתקלה במאגר גז בעת חפירות במקום, והחליטה לכלות את הגז על ידי הצתתו, על מנת שתוכל להמשיך בחקירותיה. נוצרה להבה שאיש אינו יודע לכבות, ואין לדעת כמה זמן עוד תימשך. למקום ניתן כינוי: שער הגהנום.
נראה שזהו שם הולם למראות המגיעים מאוקראינה כיום: הרחובות המופגזים, שיירות הפליטים, המחשבה כי חיי אנוש הם שבריריים כל כך, עד כי די בהחלטה של שליט עריץ על מנת שערים יוחרבו, ועמן קהילות ומשפחות. כמה זמן תמשך האש באוקראינה אין איש יודע, כמו הבור הבוער בטורקמניסטן, גם השער לגהנום באוקראינה הוצת בגז הבוקע מן האדמה.
כבר נאמר על רוסיה כי היא "תחנת דלק" המציגה עצמה כמדינה. כחמישית מהתוצר השנתי ברוסיה מקורו בתעשיית הדלקים המזהמים – נפט וגז. כ-60% מהיצוא הרוסי זה נפט וגז. כ-30% מהתקציב השנתי של הפדרציה הרוסית מקורם בהכנסות מגזר הנפט והגז. הדלקים הרוסים מיוצאים לאירופה דרך צינורות – אחד עובר באוקראינה, אחר בפולין, ושלישי מגיע דרך הים לגרמניה. אחת המחלוקות הגדולות המעצבות את היבשת בשני העשורים האחרונים עסקה בצינור נוסף שאמור היה להעביר גז מרוסיה לגרמניה, צינור נורד-סטרים 2, וכך להעמיק את התלות של גרמניה ברוסיה. ארה"ב התנגדה לתכנית זו – מן הסתם ארה"ב מעדיפה שאירופה תהיה תלויה בתאגידי הגז שלה, המתחרים גם הם על השוק האירופי. עתה, לאחר הפלישה, גרמניה הודיעה על גניזת תכנית נורד-סטרים 2.
עבור רוסיה, הנפט והגז אינם רק מקורות הכנסה. הם כלים אסטרטגים במשחק הפוליטי הבין לאומי. מי יתעמת עם אלו שידם על הברז של האנרגיה לאירופה? כיצד ניתן להסתכן שהגז לא יזרום בצינורות בחורף האירופי המקפיא?
במהלך החודשים האחרונים ניתן היה לראות כיצד פוטין ורוסיה משתמשים בגז כדי לערער את היציבות באירופה, להעלות מחירים ולהשיא רווחים כספיים ומדיניים. הרוסים, כך נטען, הזרימו בצינורות פחות גז מהנדרש. כך לא התאפשר מילוי של מחסני החירום באירופה, מחירי הגז עלו בכל רחבי העולם, וחשבון החשמל של תושבי אירופה התייקר עשרות מונים.
ריבונות משמעותה ביטחון אנרגטי
מה התגובה הנכונה של המערב לתקיפה הרוסית? מה צריכה להכיל הפשרה שיגיעו אליה בסוף? את התשובה לשאלות אלו אשאיר לאחרים. אני מודה שאני לא יודעת איך יוצאים מהמשחק המסוכן שהמאבקים בין תאגידים משני הצדדים יצרו עבור העולם. אבל נדמה שאין רגע מתאים מזה מלקרוא לכולנו לשים לב – שזה משחק שעדיף לא להיכנס אליו כלל.
הצורך של חברה האנושית לשמר רמת חיים גבוהה כרוך גם בצריכת אנרגיה רבה. תלות במקורות אנרגיה המרוכזים בידי גורם אחד או גורמים מעטים, חושפת את המדינה לשליטה והשפעה של אותו גורם, יהיה זה מדינה זרה או תאגיד בינלאומי. ויותר מכך היא מערערת הביטחון האנרגטי שלה, הן מאבקים פוליטיים והן בגלל אירועי קיצון אחרים – רעידת אדמה, שריפות ענק ועוד. הביטחון האנרגטי מהווה מרכיב קריטי בעצמאות ובריבונות של המדינה וביכולתה להבטיח לאזרחיה את צרכיהם הבסיסיים.
לישראל יש מקור שופע של אנרגיה. לשמחתנו, הוא איננו בשליטה של אף גורם יחיד, האנרגיה הסולארית שמקורה בשמש. מחקר של המשרד להגנת הסביבה קבע שבאיזור העירוני בישראל יש מספיק שטח כדי להתקין פאנלים סולאריים שיספקו כ-46% מהחשמל בישראל עד 2030. תכנית NZO שגובשה אצלנו, במרכז השל, מראה שבניצול מיטבי של השטח בישראל ובשילוב של טכנולוגיות לאגירת חשמל, ניתן יהיה להגיע עד לשנת 2050 לייצור של 95% מהחשמל מאנרגיה סולארית.
כיום למעלה מ-70% מהחשמל בישראל תלוי באספקה של גז. יש שחושבים שישראל השיגה עצמאות אנרגטית בזכות מאגרי הגז שלחוף ימה. לאלו כדאי להזכיר שהשליטה במאגר הגז נתונה בידיים פרטיות, בין היתר של תאגיד בינלאומי, וכי צינורות הגז חשופים לפגעי הטבע ומתקפות ביטחוניות. ומה אם הגז לא יזרום יום אחד, בשל תקלה, תאונה או החלטה של מישהו?
אם האנושות תצליח הפעם לא להיקלע למלחמה גרעינית הרסנית, עדיין מחכה לה האתגר העצום של משבר האקלים. יצור החשמל ממקורות מתחדשים הוא נדרש, על מנת למנוע את האסון שמשבר זה נושא עמו. אך בנוסף לסיבות האקלימיות, טוב תעשה ישראל אם תפנים את השיעור הגיאופוליטי של אירופה: אין לאפשר לגורם יחיד שליטה ביצור האנרגיה שלנו. הדרך הטובה והבטוחה ביותר להגיע לביטחון וריבונות בנושא זה היא קידום מואץ של תכנית לאומית ליצור מבוזר של חשמל מאנרגיה סולארית.
הכותבת היא מנכ"לית-משותפת במרכז השל לקיימות
