החלטת הפדרל ריזרב להעלות את הריבית לראשונה מאז 2018 הייתה צפויה אחרי חודשים של אינפלציה ברמות שיא, והיא מסמנת את תחילת סיבוב הפרסה המוניטרי. אלא שבחודש האחרון פלישת רוסיה לאוקראינה יצרה דאגות חדשות. החמורה שבהן היא סכנה לסטגפלציה, דינמיקה כלכלית שמשקפת את הרע שבכל העולמות: עליית מחירים, אבטלה גבוהה וצמיחה נמוכה.

בפורבס פרסמו אתמול שלפי סקר של הבנק של אמריקה, רוב המומחים בוול סטריט כבר חוזים סטגפלציה בשנה הקרובה. גם הכלכלן לארי סאמרס טען בטור שמבוסס על מחקר שלו שהסטגפלציה קרובה, וגם הכלכלן פול קרוגמן מזהיר מ"מיתון פוטין".

נחיתה רכה או קשה

את החודשים האחרונים העבירו הכלכלנים בארצות הברית בוויכוח נוקב אם האינפלציה קבועה או חולפת, וקשורה ליציאה ממשבר הקורונה. על התנאים הבסיסיים כולם מסכימים: האינפלציה נגרמת מביקוש גבוה והיצע נמוך. הביקוש לעובדים גבוה ודוחף את השכר למעלה, יש בעיות בשרשרת האספקה, ותופעות ספציפיות ליציאה מהקורונה. אלא שכל אחד מהצדדים מדגיש צד אחר:

תומכי ה'קבועה', שהדובר הבולט שלהם הוא סאמרס, מצביעים על לחצי שכר גדלים, עליות מחירים בתחומים שלא הושפעו מהמגפה, ומדגישים את הסיבות הפנימיות לעליית המחירים.

תומכי ה'חולפת', גישה שהציג קרוגמן, טוענים שלחצי המגפה עדיין דומיננטיים, הרבה אמריקאים עדיין לא חזרו לחפש עבודה, והסיבות המרכזיות לעליית המחירים היא חיצונית.

לסוגיה תיאורטית זו משמעות גדולה: העלאת הריבית היא בסופו של דבר כלי להאטת המשק. ריבית הפדרל ריזרב היא הבסיס לכל האשראי במשק: הלוואות לעסקים, מינוס בבנק, משכנתא ואשראי לממשלה. העלאת הריבית 'סופגת' כסף מכולם, וגורמת לצרכנים לקנות פחות, לעסקים לדחות התרחבות, ולגופים ציבוריים להתנהל בזהירות רבה יותר. פגיעה בפעילות הכלכלית היא לא תוצר לוואי של העלאת ריבית, אלא המטרה של המהלך.

אם הגורם המרכזי לעליית מחירים הוא בעיות חיצוניות, והביקוש הגבוה הוא סיבה משנית, צריך להסיר את התמיכה בזהירות כדי להימנע ממיתון, מה שזכה לכינוי 'נחיתה רכה'. אם הגורם המרכזי הוא ביקוש גבוה, הסרת התמיכה צריכה להיות מהירה יותר ולגרום להאטה משמעותית של הפעילות הכלכלית, 'נחיתה קשה' של הכלכלה.

הרע בכל העולמות

המלחמה באוקראינה טורפת את הקלפים, ותגביר ללא ספק את הלחץ לעליית מחירים, מה שכנראה ישאיר את השאלה על טיבה של האינפלציה פתוחה לפרשנות. אבל שאלת המדיניות רק הפכה לבוערת יותר. החשש ממצב של 'סטגפלציה', הלחם של מיתון (סטגניישן) ואינפלציה, גובר.

במצב של סטגפלציה המחירים עולים, אבל לא בגלל ביקוש גבוה. זה גם לא מעיד על צמיחה בפעילות הכלכלית, אלא נובע מסיבות אחרות וחיצוניות לדינמיקה כלכלית.

במקרה של המלחמה, עליית מחירי האנרגיה, מחסור בסחורה ושיבושים בשרשרת האספקה העולמית יכולים לשחק את התפקיד הזה. במקביל, העלויות הגוברות גורמות להאטה, פיטורים וצמיחה נמוכה. הפעם האחרונה שסבל העולם מסטגפלציה היה בשנות ה-70, סמוך למשבר מחירי הנפט.

נגיד הפדרל ריזרב ג'רום פאוול אמר אתמול (רביעי) שלדעתו מיתון בשנה הקרובה הוא לא סביר. הוא הדגיש את חוזקה של הכלכלה האמריקאית, התאוששות שוק העבודה והצפי לצמיחה משמעותית.

הוא הדגיש את המחויבות שלו לתעסוקה מלאה, ונמנע מיצירת תחושת חירום שיכולה להצדיק מדיניות ריבית אגרסיבית. עליית המחירים הצפויה בחודשים הקרובים תגביר את הלחץ על הבנק לפעול. פאוול מנסה למצוא איזון דק מאוד, של האטה עדינה של הפעילות, שתתאים את הייצור לצריכה.

ארצות הברית לא לבד: השילוב של הפרעות בשרשרת האספקה, עליית מחירי סחורות ואנרגיה, ותנופת עלייה של מחירים שהחלה עוד לפני המלחמה צפוי להציב אתגר משמעותי לכלכלות רבות בעולם, שעדיין מתאוששות ממשבר הקורונה. חוסר הוודאות גדל, ויצריך אולי צעדי מדיניות מסוג חדש.