הפרלמנט הרוסי קיבל ביום החמישי ללחימה חוק האוסר על הצגת מידע שגוי בקשר "למבצע המיוחד" שרוסיה מנהלת באוקראינה, ומאיים על העיתונאים שיעברו עליו במאסר של עד 15 שנה. דוד פרנקל (30) וכל חברי מערכת אתר החדשות הביקורתי Mediazona, שהוא עובד בו, התאספו למחרת לשיחה והחליטו לצאת מהמדינה.

"החוק דורש מאתנו להכחיש את המלחמה", אומר פרנקל בראיון ל'דבר', אחרי שנחת השבוע בישראל בתום מסע בריחה מסנט פטרבורג, שעבר בגבול גיאורגיה ובדובאי. "הבנו שהעיתון שלנו סומן וכך גם כל העובדים, ואם מישהו יישאר במדינה הוא מסתכן במעצר ובהפיכתו לשבוי, כלומר: גם אם כל המערכת תברח לחו"ל, המדינה תוכל להגיד לעורכים, 'הנה יש לנו פה עיתונאי שלכם, ואם תמשיכו להפיץ שיש מלחמה, הוא ישלם על כך ביוקר".

דוד פרנקל ואשתו ווריה במכונית. "פחדתי משני דברים: הבנתי שפוטין יסגור את הגבולות ושיתחיל גיוס מילואים כללי" (צילום: אלבום פרטי)

כעבור יומיים נוספים, הוא ואשתו ווריה, עורכת דין לזכויות אדם בארגון "אפולוגיה", הבינו שהם נמצאים בנקודת אל חזור. הם העמיסו את הג'יפ שלהם במזוודות ושני חתולים, גירדו מכל מקום אפשרי 20 אלף דולר במזומן (הסכום המירבי שמותר לזוג להוציא מעבר לגבול), ופנו דרומה לכיוון הגבול עם גיאורגיה. "פחדתי משני דברים", אומר פרנקל, "הבנתי שפוטין יסגור את הגבולות ושיתחיל גיוס מילואים כללי".

הניסיון להיכנס לגאורגיה: מסורב אחרי 14 שעות בגבול

גיאורגיה הפכה בשנים האחרונות יעד בריחה של רוסים רבים, מסיבות מגוונות: לא  נדרשת ויזה כדי להיכנס, היא זולה יותר מרוסיה, והמעבר היבשתי מאפשר לבורחים לקחת את חיות המחמד שלהם ללא כאב ראש וטרינרי-ביורוקרטי, הנדרש בהעלאת חתולים וכלבים על מטוס.

"אמנם אין שם סנטימנט חיובי לרוסים מאז הפלישה הרוסית ב-2008", אומר פרנקל, "אבל כמה עשרות אלפי רוסים מצאו שם מקלט פוליטי בשנים האחרונות. עכשיו אנשים בורחים גם לארמניה, טורקיה, קזחסטן וישראל, אם מצליחים להשיג כרטיס טיסה כמובן. כרטיס לישראל מסנט פטרבורג עולה כ-600 דולר, משכורת חודשית ממוצעת בעיר".

המעבר הצפוני בוולדיקווקז הוא נתיב הבריחה האחרון שנותר למי שלא הצליח לרכוש כרטיס טיסה או להתארגן על ויזה למערב, ואליו בני הזוג פרנקל החליטו לפנות: "נסענו בנתיב המפותל והארוך  ביותר כדי להתרחק מהגבול עם אוקראינה".

גיאורגיה וארמניה טוענות שלכל אחת מהן נכנסו בשבועיים האחרונים כ-20 אלף רוסים. כמה עשרות אלפים נוספים ברחו לארצות הבלטיות, לאירופה, לאמירויות ולישראל. סך הכול כ-200 אלף כבר הספיקו לברוח מרוסיה. "זה לא הרבה לעומת 145 מיליון תושבים", אומר פרנקל, "אבל זה גם לא מעט".

מה קרה כשהגעתם לוולדיקווקז?
"העיר הייתה מפוצצת בנמלטים. הייתה מפולת שלגים, הגבול נסגר ואי אפשר היה למצוא חדר פנוי אחד במלון. עם פינוי הכביש מהשלג, נכנסנו לתור לצד הרוסי של הגבול. עמדנו בתור שמונה שעות והעבירו אותנו, אף שחששתי שלא יעבירו. דווקא בצד הגיאורגי ביקשו ממני לעצור".

14 שעות המתין פרנקל במעבר הגיאורגי כדי להבין מדוע מעכבים אותו: "בשלב מסוים נשכבתי שם על הרצפה לישון, ושומר שריחם עלי ליווה אותי לאיזה בודקה ונתן לי לישון על ספה".

למה לא נתנו לך להיכנס?
"לאף אחד לא הייתה תשובה. אני יכול רק לנחש שהשם שלי הופיע באיזושהי רשימה, כי בסוף יצא קצין מקומי ואמר לי: 'בחור צעיר, יש לי חדשות לא טובות עבורך, אתה לא יכול להיכנס'. מאוחר יותר הבנתי שגם עיתונאים בכירים בכלי תקשורת ליברליים במדינה לא הצליחו להיכנס לגיאורגיה ולארמניה".

מה עשית?
"הדבר הראשון שאמרתי לעצמי: אוקיי, פשוט אטוס לאן שיקבלו אותי, העיקר עכשיו זה לברוח לפני שסוגרים את הגבול. חברי במערכת העיתון התחילו לבדוק עבורי נתיבי טיסה ומחירים, ואני ישבתי מכונס בעצמי, טרוף באימה מוחלטת ומרוט מעצבים, לאחר 24 שעות במחסום.

"התכנון המקורי שלנו היה להישאר בגיאורגיה יחד עם החברים למערכת, ומשם הלאה, אולי לאירופה. ואז צלצל טלפון שלי: 'נמצא כרטיס לדובאי'. זה נשמע לי כמו רעיון טוב כי מדובאי אפשר להמשיך להרבה מקומות. אשתי נכנסה עם המזוודות והחתולים לגיאורגיה ואמרנו שניפגש בהמשך בארץ אחרת".

הימים בדובאי: מרוץ להשגת כסף מזומן

בטיסה לדובאי החליט פרנקל שאולי זה רעיון טוב להגיע לישראל. "יש לי פה מכרים וגם הייתי כאן בתגלית". אבל כשהגיע לדובאי נאלץ להתרוצץ כדי להשיג כסף מזומן.

מכלכלת האנרגיה הגדולה של העולם לא ניתן יותר להוציא רובל או דולר. ברוסיה נשארה פעילה מערכת אשראי פנימית אחת (שמה, למרבה האירוניה, "מיר" – עולם ברוסית), שאי אפשר להשתמש בה בשום מקום אחר, "חוץ מטורקיה והדיוטי פרי בדובאי", צוחק פרנקל.

ברוסיה מותר בינתיים להעביר עד 5,000 דולר בחודש לקרובים בחו"ל, אבל לא ניתן להשיג מטבע חוץ במזומן: "בבנק אמרו לי שאם אני רוצה להוציא דולרים אני יכול להירשם בתור, ולקבל אותם אולי בתחילת מאי, כאילו מישהו יודע להגיד מה יהיה על הדולר בתחילת מאי. לכן הרבה אנשים מנסים את מזלם בשוק הקריפטו, מחפשים אנשים שיהיו מוכנים לשלם בדולרים תמורת המטבעות הדיגיטליים.

תור לכספומט ברוסיה. "בבנק אמרו לי שאם אני רוצה להוציא דולרים אני יכול להירשם בתור, ולקבל אותם אולי בתחילת מאי" (צילום: AP Photo/Victor Berzkin)

"חברים שטסו לחופשה לישראל, ועכשיו לא בטוח אם יחזרו ממנה, סיפרו איך עשו עליהם חיפוש של שלוש שעות וספרו כל שטר ושטר. יכול להיות שמחלקות בינלאומיות בבנקים גדולים יכולות לעזור לך, אבל בגיאורגיה, למשל, אמרו לשותפיי בפנים: 'אנחנו לא עוזרים לרוסים".

לדובאי הוא הגיע ביום האחרון שבו כרטיסי האשראי הרוסיים עדיין עבדו. "זה היה מחזה הזוי", הוא מספר, "רצתי בין כל כספומט אפשרי בעיר בתקווה שהוא יעבוד עם מערכת הסליקה הרוסית. בכל מקום שבו הייתה תקשורת, הוצאתי את מירב המזומנים שיכולתי במטבע מקומי. רצתי עם חבילות של מזומנים ביד להמיר אותם לדולרים. בסופו של דבר, לאחר עשרה ימי מסע, הגעתי עם לא מעט כסף לתל אביב, ואני עדיין חושש כי ישראל היא מדינה לא זולה בכלל".

גם בימים אלה בארץ הוא ממשיך לעבוד עבור העיתון שלו ולנהל חברת טכנולוגיה קטנה שהקים לפני כמה שנים, וכל זה בלי לדעת כיצד ואיך יקבל משכורת: "כרטיסי אשראי, מסמכים ביורוקרטיים וחשבונות בנק ברוסיה לא שווים יותר מחוץ לרוסיה".

תחילת הדרך: "לצלם הפגנות יותר משמעותי מלהחזיק שלט"

לצלם הפגנות ואירועים פוליטיים הוא החל ב-2011, כשהגיע כמפגין חובב להפגנות האנטי פוטיניסטיות הראשונות הגדולות. ההפגנות היו במחאה על החלטתו של פוטין לרוץ לנשיאות אחרי ארבע שנים שבהן היה רק ראש ממשלה.

"ארבע השנים שבהן דימיטרי מדבדב היה נשיא נראות היום כעולם פוליטי מקביל", אומר פרנקל. "מדבדב ואובמה אכלו ביחד המבורגרים ודיברו על דף חדש בשותפות בין המדינות. היו שיחות פתוחות עם נאט"ו. במערב היה משבר כלכלי קשה, אבל דווקא אז רוסיה הגיעה לשיא בצמיחה עם הנסיקה במחיר הנפט".

ימים אחרים: ברק אובמה, נשיא ארה"ב, ודימיטרי מדבדב, נשיא רוסיה. "ארבע השנים שבהם מדבדב היה נשיא נראות היום כעולם פוליטי מקביל" (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite, File)

מדבדב הצעיר סימל מודרניזציה, טכנולוגיה, זכויות אדם וחופשות בחו"ל. עד היום 2011 היא שנה שנזכרים בה ברוסיה בערגה. "אנשים יצאו לרחובות בדרישה להרחבת הדמוקרטיה והזכויות. אני יצאתי להפגנות האלו בעצמי כמשתתף, אבל גם צילמתי, זה נראה לי משמעותי יותר מסתם להחזיק שלט.

"בפטרבורג עצמה לא היו הרבה כלי תקשורת והתחילו לקום כל מיני משפיענים, עיתונאים עצמאיים, ווידאו בלוגרים. תיעדתי את ההפגנות והפקתי כתבות וידאו וסטילס לכל מיני כלי תקשורת כאלו, ועם השנים הגעתי עד לכלי תקשורת גדולים במדינה ובחו"ל".

בחרת מקצוע מסוכן ברוסיה.
"במבט לאחור, אני לא חושב שהייתה לי ברירה. איך אסתכל בעיניים של החברים והקרובים שלי אם לא אעשה כלום בזמן שהם מוכים בעצרות או בבחירות? פשוט החלטתי לעצמי שאני אוהב לצלם, שאולי זה יעזור לי לספר ולהראות לאנשים מה קורה איתנו".

המעצר הראשון: הזמינו אמבולנס של בריאות נפש

ב-2016 הוא נעצר בפעם הראשונה במצעד גאווה קטן שהתקיים בסנט פטרבורג: "זה היה אירוע נישתי של להט"בים למען עובדים, יצאו 30 אנשים. אחרי שהתפזרנו, כמה לאומנים התחילו לעקוב אחרינו, התחילו חילופי דברים ונשלפו אגרופים. קראנו למשטרה, וכשהיא הגיעה והבינה שחמק לה מתחת לרדאר מצעד גאווה, היא עצרה את הפעילים, ובהם אותי".

מה היה במעצר?
"התחילו לדרוש ממני שמות ומספרי טלפון של המשתתפים. סירבתי, והם הזמינו אמבולנס של שירותי בריאות הנפש".

מה פתאום בריאות הנפש?
"זו פרקטיקה ידועה בעולם המעצרים הפוליטיים. אם שוטר ירביץ למפגין עצור, יהיה לו אחר כך עולם שלם של ביורוקרטיה להתמודד מולה: 'למה תקפת? איך הוא נפצע?' המון כאב ראש. במקום זה יותר קל להתקשר לבית החולים, להגיד שהעצור מתנהג מוזר, יגיע אח שיקשור אותך, ייתן לך זריקת הרגעה ומשם כבר יטפלו בך.

"בהתחלה חשבתי שמדובר בבדיחה ואמרתי לשוטר: 'תזמין, מצאת על מי לאיים'. אבל אחרי חצי שעה באמת הגיע צוות רפואי שקשר אותי, ובטח גם היה מביא אותי לבית החולים, אם אבא שלי לא היה מגיע לעמדה ומתערב. בחוק המועט שנותר ברוסיה נכתב שאסור לאשפז בן אדם אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה מסרב לכך, וכנראה הם נבהלו מהנוכחות של אבי ושחררו אותי".

המעצר הבהיל, הוא מספר, את המו"ל שאצלו עבד, שסרב לערוב לו או להוציא לו תעודת עיתונאי מורשה: "ברוסיה כל גוף תקשורת מקבל הרשאה מהמדינה להוציא תעודות עיתונאי לעובדים שלו. באותו הזמן המצב ברוסיה באמת החמיר והבנתי שעדיף לא למצוא את עצמי עצור בלי גיבוי של מערכת מאחורי. כך התגלגלתי למערכת 'מדיהזונה', שמגבה משפטית את כל העובדים שלה".

התחקירים ב"מדיהזונה": כמה אנשים באמת מתו מקורונה

אתר "מדיהזונה" נוסד סביב 2014, כיוזמה של חברות להקת פוסי ריוט, מריה אליוחינה ונאדז'דה טולוקוניקובה, ומתמקד בתחקיר ופרשנות של מצב זכויות האדם ברוסיה, בדגש על בתי הכלא ובתי המשפט. מערכת קטנה בעיתון עצמאי, הממומן בתרומות של קוראים וגופים פרטיים (חלק נכבד מההכנסות מההופעות, הפרסומות ואירועי תרבות של הקולקטיב פוסי ריוט עובר לאתר).

בנות פוסי ריוט מריה אליוחינה (מימין) ונאדז'דה טולוקוניקובה, שהקימו את האתר הביקורתי "מדיהזונה" (צילום: AP Photo)

רוב חברי המערכת הספיקו לעזוב את רוסיה בימים האחרונים. הנותרים מתכוונים לעזוב בקרוב. עד שכל העובדים יעזבו, החליטה המערכת שלא יעבדו בעיתון כדי לא לסכן את עצמם.

"התחלתי מלצלם", מספר פרנקל על עבודתו באתר, "אבל מהר מאוד התגלגלתי לסיקור בתי המשפט וההפגנות התכופות בעיר, והפכתי לחבר מערכת שמפיק ויוצר תחקירים. אני גם כותב על בטחון מידע. אחת הכתבות האחרונות שלי עסקה בפרשת NSO".

בין התחקירים הגדולים שבהם השתתף בשנתיים האחרונות היה התחקיר ליצירת מאגר מידע, שיחשוף כמה אנשים באמת מתו מקורונה ברוסיה.

איך השגתם את המידע הזה?
"כל כמה ימים התקשרנו לכל אחד מ-70 המחוזות במדינה וביקשנו נתונים. יצרנו מפה ענקית של רוסיה ועדכנו אותה כל יום על פי הנתונים שלנו, שהראו שהתמותה כפולה מזו המפורסמת על ידי הרשויות. נהיינו המערכת היחידה במדינה שהחזיקה בנתונים אמינים".

פרויקט אחר שעסק בו היה בזמן אירועי המחאה בבלארוס, בקיץ-סתיו 2020. הפרויקט הוקדש לפרסום נתונים על אירועי אלימות משטרתית ועינויים של מפגינים נגד משטרו של אלכסנדר לוקשנקו.

בלארוס 2020. מעצר משטרתי בהפגנה נגד הנשיא לוקשנקו. "יצרנו אנימציות של אנשים שהולכים בטור בהפגנה, ואצל כל אחד מודגש איפה השוטרים פגעו בו" (צילום: AP Photo)

"מקור אמין במשטרה הבלארוסית הדליף לנו מידע רפואי על מי שנפגע מהמשטרה וקיבל טיפול רפואי. קיבלנו 100 שמות ופירוטים של מה שקרה. את כולם אימתנו מול רופאים בבלארוס".

איך ביררתם פרטים עם רופאים בבלארוס?
"התקשרנו אליהם. הם הופתעו מהשיחה, ואמרו לנו בלי יוצא מן הכלל 'כן, זה נכון, להתראות, אל תתקשר לפה יותר!'"

ואיך הצגתם את המידע?
"יצרנו דף דיגיטלי שבו אנימציות של אנשים שהולכים בטור בהפגנה, ואצל כל אחד מודגש איפה השוטרים פגעו בו. עבדנו על זה חודש וחצי עם עשרות מתנדבים. היו ימים שבהם רק עבדתי בזה וכמעט לא ישנתי".

הפרויקט זיכה את המערכת בפרס עיתונות אירופי יוקרתי, ואחריו הם קיבלו מאותו מקור בלארוסי 3,000 שמות נוספים. כמה מהקורבנות טענו שנאנסו על ידי שוטרים, והמידע הספציפי הזה קיבל תהודה בכל העולם, גם בישראל.

המעצר השני: עימות בקלפי ויד שבורה

בקיץ 2020, לאחר דחייה של כמה חודשים בגלל הקורונה, התקיימו ברוסיה הבחירות לתיקון החוקה, שבין היתר, אפשרו לפוטין להיות נשיא עד 2036. הבחירות נמשכו כמה ימים ובאחד מהם פרנקל הוזמן לאחת מהקלפיות בעיר לבדוק חשד לזיופים: "שני בחורים הגיעו עם ארגז לקלפי ואמרו למשגיחים לספור אותם".

בניסיון לצלם ולהבין את ההתרחשות, הוא נקלע לעימות עם משגיח, עבריין מקומי שניהל את הזיופים: "הוא עשה הכול כדי שייראה כאילו אני תוקף אותו", מספר פרנקל. בסופו של דבר שוטרים התערבו, פרנקל ניסה להסביר להם שהוא עיתונאי, הראה תעודה, ועמד על כך שהם לא יכולים לעצור אותו.

"בתגובה, השוטר התחיל לכופף לי את הידיים. בשלב מסוים הוא התאמץ יותר מדי, הוא הצמיד אותי לקיר והמשיך לסובב את היד עד שנשמע צליל חריקה. התחלתי לצרוח מכאבים, כולם מאוד נבהלו, ובמיוחד השוטר, שברח מהמקום.

דוד פרנקל עם יד שבורה וצילום הרנטגן של מוט המתכת שהוכנס בניתוח. "השוטר הצמיד אותי לקיר והמשיך לסובב את היד עד שנשמע צליל חריקה" (צילומים: אלבום פרטי)

"מיד הבנתי שזה שבר, כי היד נתלתה במקום באופן מוזר. שוטר אחר הזמין אמבולנס, אבל המשגיח העבריין ניגש אלי ואמר: 'זה הכול הצגות, אתה שחקן', ואז משך את היד השבורה כדי להוכיח לכולם שהוא צודק. צרחתי עוד יותר חזק מהכאב, ואז גם הוא נבהל וברח משם כמו השוטר".

בעזרת קשרים טובים במערכת הבריאות, פרנקל נותח עוד באותו ערב בניתוח חירום: "פחדו שחלקי השבר יחתכו לי את העצבים ואאבד את כף היד. הכניסו לי ליד ברגים ומוט מתכת, שצריך להוריד עוד חודש. עכשיו, בגלל המלחמה אני כאן, ובטח אתעסק בזה רק כשאצליח להתמקם ולפתוח כאן תיק רפואי.

"מערכת הרפואה ברוסיה חינמית, הניתוח לא עלה לי כלום", הוא מספר, "במשך חודשיים לא יכולתי לעבוד והמערכת שילמה לי על כך. חוץ מזה עשיתי הרבה פיזיותרפיה, והרבה חברים התגייסו לעזור".

השוטרים ברוסיה כאלה אלימים?
"יש כל מיני שוטרים ברוסיה. יש את אומון – 'הקוסמונאטים' (כינוי לגדודי פיזור הפגנות בגלל החליפות והקסדות המזוהות עמם). לרוב אלה חבר'ה צעירים שמביאים אותם מהפריפריה הרחוקה והענייה לערים לתפקיד אלים עם משכורת סבירה ודיור. שוטפים להם את המוח שאנחנו גיס חמישי שצריך לפרק אותו במכות.

שוטר מגדוד פיזור ההפגנות. מכונים "קוסמונאוטים" בגלל הקסדות. "לרוב אלה חבר'ה צעירים שמביאים אותם מהפריפריה הרחוקה והענייה, שוטפים להם את המוח" (צילום: דוד פרנקל)

"יש את השוטרים המקומיים, שלרוב הם תושבים מקומיים שפשוט רוצים לשרת, חלקם מגיעים אפילו ממניעים מוסריים של להילחם בפשיעה ולשמור על החוק. הבחור ששבר לי את היד הוא שוטר רגיל מהרחוב, שאמרו לו שצריך לעצור מישהו בלי לפרט יותר מדי. השוטרים האלו לא מוכנים, לא מאומנים. הם לא יודעים איך נכון לעצור אנשים.

הפגנה בסנט פטרבורג. "השוטרים המקומיים לא מאומנים. הם לא יודעים איך לעצור אנשים" (צילום: דוד פרנקל)

"הסיפור שקרה לי, כך למדתי אחר כך, חוזר על עצמו הרבה מאוד פעמים. זה לא תמיד רק בגלל רוע ליבם של שוטרים שרק רוצים לפרק במכות עצורים, כמו זה שהם פשוט לא יודעים כיצד נכון לעצור".

"השוטר ששבר לי את היד לא התקשר להתנצל"

בית משפט בסנט פטרבורג מצא את פרנקל אשם ואת השוטר זכאי: "לעצור עיתונאי ברוסיה זו עבירה פלילית, אז התביעה והשופטים קבעו שהפרעתי לסדר התקין של תהליך הבחירות, שלא אפשרתי לבוחרים לגשת לקלפיות, מכיוון שהשתלטתי על כל מרחב הקלפיות, שלא נעניתי להוראות המשטרה ושכל הזמן הזה הייתי בלי מסכת קורונה – שזה באמת נכון, רק שגם כולם מסביבי היו בלי מסכות".

הוא קיבל קנס של 2,500 רובל (כ-93 שקלים) ואזהרה על כך שלא עטה מסיכה. "חוץ מזה, השופט כתב בפסק הדין שמכיוון שמצאו אותי אשם בלפחות שני סעיפים פליליים, השוטר פעל כשורה, אף שהחוק הרוסי לא עובד בשיטת הסקת המסקנות הזו.

"בהערות לפסק הדין נכתב שיש לי משקל עודף ושהשבר ביד נגרם כתוצאה מנפילה על הרצפה ומחיצת הזרוע תחת הגוף. אני שוקל 50 ק"ג. בסוף המשפט שני המומחים שקבעו את הקביעה הזו לקחו אותי הצידה, התנצלו ואמרו שהורו להם מלמעלה לכתוב את הדברים. ככה גם כל השופטים, זה המשחק. כולם מהנהנים עם הראש, אומרים שהכול ברור והכול מובן וממשיכים הלאה.

"בינתיים פנינו לבית הדין האירופי לזכויות אדם, אבל זה תהליך של שנים. המדינה לא שמה עלי רובל, והשוטר ששבר לי את היד אפילו לא התקשר להתנצל".

"לא למלחמה". מפגינה ושוטרים בסנט פטרבורג (צילום: דוד פרנקל)

מעצר מפגינה בסנט פטרבורג. "המדינה לא יכולה לסבול שום יוזמה אותנטית מהשטח" (צילום: דוד פרנקל)

באחרונה, בימים שבהם התגברו החיפושים בבתי פעילים – לאחר גל של חיפושים ומעצרים של אנשי תקשורת ופעילים פוליטיים בכירים בעיר – פרנקל כמעט לא ישן מפחד שהמשטרה תדפוק בדלת. כל ערב, כשחזר הביתה מהעבודה, החנה את המכונית רחוק מהבית, והשאיר בה את המחשב והמצלמה, כדי שלא ייתפסו ויעוקלו על ידי הרשויות, אם ייפול קורבן לחיפוש ולמעצר.

"הקרמלין הצליח לדרוס כל דבר שמריח כמו מחאה"

בלילות הראשונים שלו בתל אביב הוא ישן מצוין. ואחרי עשור של מחאה ברוסיה, הוא מסביר את מה שנראה במערב כהתנגדות מועטה לפוטין ברוסיה. לדבריו, כדי להיאבק במשטר של פוטין נעשה כל מה שניתן היה ואף מעבר לכך: "הקרמלין עבד שנים לרמוס ולדרוס כל דבר שמריח כמו תנועת מחאה, ואפשר להגדיר את פעולתו כהצלחה יתרה. כיום אנחנו נמצאים בנקודה שבה כל גוף תקשורת – עצמאי או זר – נסגר או ברח מהמדינה. אתה צריך להיות מאוד עקשן כדי להמשיך לעבוד מתוך רוסיה".

ובדרגים הפוליטיים?
"ברוסיה אין אופוזיציה מפלגתית. במפלגה הקומוניסטית הצליחו להעלות כמה מועמדים שהובילו קו נגד השלטון, והמדינה קברה אותם מהר מאוד מתחת לפני השטח. כל המטות של אלכסי נבלני, שנפרסו לאורכה של המדינה, פורקו, ורוב פעיליהם הבולטים עזבו את המדינה.

"היו כאלו שניסו את מזלם בבחירות מקומיות, אבל למיטב ידיעתי זה לא נחל הצלחה. המדינה עובדת שעות נוספות בלתפור להם תיקים, בגרירה למעצרים, הפצת הכפשות ואיומים בתקופות מאסר ממושכות".

ברוסיה, הוא מוסיף, יש תנועה פמיניסטית שהולכת וגדלה והצליחה לפרוץ קדימה בעשור האחרון. היא עוסקת בעיקר באלימות נגד נשים. "בהתחלה השלטונות הכילו אותם", הוא אומר, "אבל בשנה האחרונה גם מנהיגות בולטות שם החלו לקבל צווי מעצר ואישומים בתכנון פעולות טרור.

"מצד שני, אתה יכול למצוא כיום גם תנועות ואישים מאוד פרו-ממשלתיים, שתומכים בפוטין ובמלחמה בגלוי, אבל המדינה לא מאפשרת להם להפגין".

למה?
"מהסיבה הפשוטה שהמדינה לא יכולה לסבול שום יוזמה אותנטית מהשטח, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה מגיע. הכול חייב להגיע מלמעלה. מה שקורה כרגע ברוסיה הוא שגם אם אנשים רוצים לגבש עמדה ביקורתית, אין להם תנועת מחאה לתמוך בה, או גוף תקשורת להבין דרכו את המציאות. שלא לדבר על היכולת האמיתית לבחור או להיבחר.

אלכסי נבלני. "הצלחתו הייתה חסרת תקדים, והוא כמעט שילם עליה בחייו, וכיום בחירותו" (צילום: Moscow City Court via AP, File)

"עבודתו של נבלני בתוך כל זה צריכה להישפט בעיקר לכף זכות. הוא הצליח לארגן מאות אלפי אנשים ולפרוץ תקרת פלדה: הוא יצר גוף תקשורת, הוא הקים רשת מתנדבים ופעילים של מאות אלפים במדינה. מעולם לפניו לא יצאו כל כך הרבה אנשים לרחובות רוסיה. האם ניתן היה לעשות יותר? יכול להיות שהאופוזיציה הייתה צריכה לריב פחות בתוך עצמה ולהגיע להסכמות, אבל בשורה התחתונה, הצלחתו הייתה חסרת תקדים, והוא כמעט שילם עליה בחייו, וכיום בחירותו.

"נכון לעכשיו נשארו ברוסיה רק פעילים אופוזיציונריים בודדים, אין תנועה. כל מי שהצליח ברח והאחרים יושבים בכלא. מריה אליוחינה, מהמנהיגות הוותיקות של הפוסי ריוט, היא היחידה שנשארה במוסקבה, מכיוון שהיא כלואה בלולאה אינסופית של מעצרי בית, אבל גם הפוסי ריוט הן יותר סמל של מחאה מאשר תנועה פוליטית ממשית".

מה אתה צופה שיקרה עם האופוזיציה?
"אפשר להגיד בוודאות שהתנועה האופוזיציונרית הרוסית תהפוך כולה לגולה – במזרח ומערב אירופה, טורקיה, גיאורגיה וכאן בישראל, בכל מקום שאליו יברחו אנשים. אני חושב שעכשיו יקום גל חדש, שאותו תישא השכבה התרבותית הגולה, שתקים ערוצי תקשורת, תנועות חברתיות ואתרים ברוסית ובאוקראינית. אתרים שינסו לספר את הסיפור של מה שקורה ברוסיה ואוקראינה קודם כל לעצמם, לאלו שנשארו במולדת ולעולם כולו".

"אמשיך לספר לעולם את מה שקורה ברוסיה"

איך לדעתך תיגמר המלחמה?
"מה שפוטין מחפש כרגע זה תמונת ניצחון. בגלל זה הוא מעיף עיתונאים שיערערו לו אותה. ברוסיה יחסי ציבור זה הכול. לכן גם אם הוא יכבוש את חרסון וחרקיב, יציב שם שלטון בובה ויזיז מעט את הגבול, אם ניתן לצלם את זה כניצחון – זה יספיק לו.

"אבל יכול גם להיות שהמלחמה תימשך שנים כמו בדונבאס. ויכול גם להיות שהוא יתחיל לירות על פולין, כדי למשוך את נאט"ו לשם. במשך שנים התייחסנו לפרופגנדה הטלוויזיונית של הערוץ הראשון ברוסיה כבדיחה, ובבוקר 24 בפברואר הופתענו לגלות שחצי מהמדינה צועקת: 'צריך להשמיד את הנאצים באוקראינה!'

יש מחאה ברוסיה. "חשוב לי להראות לעולם שלא כל הרוסים תומכים במלחמה או בשלטון" (צילום: דוד פרנקל)

מה התוכניות הפרטיות שלך?
"כרגע אשתי בטבילסי עם החתולים, מתעסקת בכל הביורוקרטיה הרפואית שלהם כדי שאפשר יהיה להכניס אותם לישראל. בשבועות הקרובים אנחנו מתכוונים להיפגש באיסטנבול ולהגיע לארץ ביחד לנתב"ג ולבקש לעלות. בינתיים אני רק תייר.

דוד פרנקל בתל אביב. "באתר שלנו נמשיך להשמיע את קולם של אלו שנופלים קורבן למערכת המשפט" (צילום: דוד טברסקי)

"אני מתכוון להמשיך לעבוד ולספר את הסיפור של מה שקורה ברוסיה לתושבי רוסיה ולעולם. אצלנו באתר יש נקודת מבט ייחודית, ונמשיך לשים דגש על זכויות אסירים ועל התהליכים בבתי המשפט. נשמיע את קולם של אלו שנופלים קורבן למערכות הללו, נמשיך לנסות להשמיע.

"נוסף על כך, חשוב לי להראות לעולם שלא כל הרוסים תומכים במלחמה או בשלטון, שאנשים ממשיכים למחות, וזה שהם לא יוצאים לרחובות זה כי הם באמת מפחדים.

יש מחאה ברוסיה. על המסכה: "לא למלחמה"; על המצח: "לעולם שלום" – סיסמת תעמולה חינוכית בימי בריה"מ, שנועדה להצדיק את האימפריאליזם, והוחזרה עכשיו בלעג (צילום: דוד פרנקל)

"אני חלק מרוסיה וגם אם אקבל אזרחות כאן בישראל, רוסיה עדיין תהיה הבית שלי. אני לא יודע להגיד מה יהיה הלאה. לא יכול להבטיח שנמשיך לחיות כאן. ברור לי שאת הדרכון הרוסי שלי אני יכול באותה המידה לשרוף, הוא לא שווה יותר בשום מקום, וכל עוד משטרו של ולדימיר פוטין ימשיך לשלוט ברוסיה, לא אוכל לחזור לשם. אחזור רק כשאדע בוודאות שלא יעצרו אותי בשדה התעופה.

"ברוסיה חייתי בסביבה עשירה של תרבות, פוליטיקה, אמנות, שנכחדו לחלוטין בשלושת השבועות האחרונים. בעתיד, אני מקווה להיות חלק מהכוח שיחזור לרוסיה וישקם אותה".